עזרת נשים (בית כנסת)
עזרת הנשים היא המקום בבית הכנסת שנועד לנשים המתפללות, בנפרד מהמקום המיועד לגברים. הסיבה לחדר נפרד זה, שנמצא לעיתים בקומה גבוהה מעזרת הגברים, ולעיתים באותה קומה אך מופרד על ידי מחיצה או וילון, היא למנוע עירוב בין גברים לנשים בזמן התפילה. חובת ההפרדה נלמדת מכך שבבית המקדש בזמן שמחת בית השואבה היו בונים יציע מיוחד לנשים כדי שלא יתערבו עם הגברים ו"יבואו לידי קלות ראש".[1]
מקור השם "עזרת נשים" בעזרת הנשים שהייתה בבית המקדש, אף כי שם לא מדובר באזור המיוחד לנשים, אלא שנקרא כך על שם מרפסות שהותקנו בו לעמידת נשים בזמן שמחת בית השואבה.
היסטוריה
בעת העתיקה
ישנם מספר רמזים שלכאורה מצביעים על קיום עזרת נשים בבתי כנסת יהודיים בעת העתיקה. בחיבור צוואת ראובן, שהוא חלק מן הספר צוואות השבטים המתוארך לימי בית שני, מופיעה קריאה להפרדה בין נשים לגברים בכלל תחומי החיים כלקח ממעשה ראובן ובלהה. עם זאת, האיסור אינו מתאר את מנהג התפילה בפרט. כמו כן, פילון האלכסנדרוני, בחיבורו על חיי העיון, מציין כי לתרפויטים הייתה עזרת נשים בסמניון שלהם, בעל התפקיד המקביל לבית כנסת: ”הסמניון המשותף הזה, שבו מתכנסים כל יום שביעי, מורכב משתי עזרות, אחת מיועדת לגברים ואחת לנשים”. אולם, ייתכן שזהו דווקא סימן שליהודים לא הייתה עזרת נשים, כי פילון לא מזכיר עזרת נשים בהתייחסו לבתי הכנסת של היהודים. בכתב זכויות שנתן אוגוסטוס קיסר ליהודי אסיה הקטנה וצפון אפריקה מוזכר: "בתי השבת או אולמות הגברים שלהם". ייתכן שאזכור זה רומז לעזרת נשים, אולם ייתכן שהוא מרמז שבאופן רגיל רק גברים השתתפו בתפילה.
בתלמודים ישנן עדויות רבות על נשים שבאו לבית הכנסת,[2] אך אין איזכור לקיומה של עזרת נשים בבית הכנסת. האזכור היחיד למבנה המשמש כעזרת נשים, הוא בתוספתא, המספרת שלקראת שמחת בית השואבה, בה היתה שמחה יתירה וריכוז גדול של אנשים ונשים, היו בונין בבית המקדש גזוזטראות על מנת להפריד בין הגברים לנשים, מחשש שהשמחה תביאם לידי קלות ראש. מלבד זאת, באף אחד מבתי הכנסת העתיקים (מהתקופה הרומית והביזנטית) שנמצאו בא"י לא נמצאו עדויות מכריעות לקיומה של עזרת נשים. לכן נוטים חוקרים בני ימינו לשער שבאותן תקופות לא הייתה קיימת בבתי הכנסת עזרת נשים או מחיצת קבע להפרדה,[3] וכפי הנראה התקיימה ההפרדה באופן הישיבה בפועל בבית הכנסת. הפרדה בין גברים לנשים התקיימה באותן תקופות להבדיל גם בעולם הרומאי והנוצרי. ביהדות בבל נשים ככל הנראה לא באו כלל לבית הכנסת.[4]
עדויות ראשונות לעזרת נשים בבית הכנסת אפשר למצוא בבית הכנסת העתיק בגרמניה הנמצא בוורמס. בית הכנסת עצמו נבנה בראשית המאה ה-11 אבל רק במאה ה-12 נוספה לו עזרת הנשים. זוהי כנראה העדות הקדומה ביותר של עזרת נשים בבית הכנסת.
בתי כנסת של נשים
נראה שעד למאה ה-19 אף פעלו בתי כנסת נפרדים לנשים בלבד, בהן היו הנשים מתאספות לתפילה. כיוון שהנשים באירופה לא הבינו את שפת התפילה המקובלת ולא יכלו לקרוא עברית הייתה חזנית במרבית המקומות האלו, שניהלה את מהלך התפילה לעיתים בעברית ולרוב ביידיש, השפה היהודית המדוברת.
ידוע גם על בתי כנסת בצרפת בהם עזרת הנשים הייתה בחדר מתחת לבית הכנסת והיו רואות ושומעות את קריאת התורה דרך חורים ברצפה, את שאר התפילה כנראה עדיין עשו בנפרד בשפה שהייתה מובנת להן. השווייצרי תומאס פלאטר, שביקר באביניון ב-1599 במהלך מסעותיו, תיאר את בית הכנסת של הנשים כ"מרתף", שהאור אליו חודר מהחדר העליון דרך חור. גם הפוסק הנודע וההיסטוריון הרב חיים יוסף דוד אזולאי מציין מרשמיו: ”אחר התפילה נסענו מאביניון לקאבאליון והתאכסנתי בבית ישראל הכהן… ותחת הבית כנסת יש בית הכנסת של נשים ויש ארובות בקרקע בית הכנסת שמשם רואות ספר תורה ויש להם חזן איש שמתפלל לנשים בלעז.”
בעת החדשה
בעקבות השכלתן של הנשים וכן בעקבות ההכרה בהתעוררות הדתית אצל הנשים שזכתה לעידוד של הרבנים, צורפו מקומות התפילה שלהן לבית הכנסת תוך הקפדה על הפרדה מוחלטת.
כנושאים אחרים, הפך עניין העזרה והמחיצה שלפניה לטָעוּן בתקופה המודרנית. במאה ה-19 הייתה השאלה אם ניתן לבנות מחיצות שניתן לראות את הנשים דרכן בחזית העזרה למקור חיכוך בממלכת הונגריה ולסממן של מודרניזציה. ב-1865 קבעו הרב הלל ליכטנשטיין ורבנים אחרים בתקנות מיכאלוביץ כי הדבר אסור בהחלט. ב-1871 ענה מהר"ם שיק לרב קהילה, שכמה מתפללים איימו עליו בפרישה ובפתיחת חנויות בשבת אם לא יאות למחיצה כזו, כי ”וילפינן שם מקרא דצריך לעשות תיקון שלא יראו אנשים לנשים” ועליו לעמוד נגדם איתן ולהתעלם מאיומיהם.[5]
הסרת המחיצה נעשתה לראשונה בקהילה הרפורמית של ברלין ב-1845, שם ישבו גברים ונשים בנפרד באותה קומה. הרעיון לא התקבל בקרב יתר בתי-הכנסת הרפורמיים בגרמניה, ועזרות נשים בקומות משלהן הוסיפו להיות הדגם הרווח עד אחרי מלחמת העולם השנייה (ההיכל בהמבורג סירב פעם לתרומה של מיליון מרקים שהותנתה בביטול העזרה). ישיבה מעורבת לחלוטין הונהגה רק בארצות הברית, באופן מקרי לגמרי, על ידי יצחק מאיר וייז. ב-1851, עדתו באולבני, ניו יורק רכשה בניין ששימש בעבר כנסייה, עם ספסלים לכל משפחה. סידור זה, אף שנתקל בהתנגדות רבה בקרב חוגי הרפורמים האמריקאיים, הפך לנפוץ מאוד באמריקה.[6] בין שתי מלחמות העולם הוא התפשט אל הקונסרבטיבים והאורתודוקסים, שההבדלים ביניהם עוד היו מטושטשים. רבנים משני הזרמים יצאו בחומרה נגד התופעה, אך לחץ מהקהל הצעיר יותר הכריע את הכף במרבית המקרים. אך באותה בתקופה ממש, כשהתבססה מחד רבנות חרדית שהגיעה מאירופה ומאידך גברה הדרישה לעבור לישיבה מעורבת לגמרי – בבתי-תפילה רבים הייתה מקובלת קודם ישיבה נפרדת בשני צדי החדר, אך ללא חציצה פיזית – התהפכה המגמה. ועד ההלכה של הסתדרות הרבנים, בראשות הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, פסק ב-1954 כי אין להתפלל בבית-כנסת שאין בו מחיצה. באותה עת, בה חתרו האורתודוקסים והקונסרבטיבים להדגיש את ההבדלים ביניהם, אימצה "כנסת הרבנים" הקונסרבטיבית עמדה לפיה אין מניעה מעירוב. המחיצה הפכה לסממן החשוב ביותר שהבדיל בין בתי-הכנסת של שתי התנועות: שורה של קרבות משפטיים בתוך קהילות, בין המצדדים והמתנגדים לישיבה מעורבת, אילצה בתי-כנסת רבים להגדיר באופן חד-משמעי לאיזו אחת מהתנועות הם משתייכים.[7] עם זאת, האיחוד האורתודוקסי התמהמה מלאכוף את הדרישה. ב-1961 עדיין העריך משקיף אחד כי ב-250 בתי-כנסת של האיחוד התקיימה ישיבה מעורבת,[8] וב-1997 עוד נמנו עליו שבע קהילות שלא התקינו מחיצה.[9] ב-2005 נותרה רק אחת, קהילת 'בית המדרש הגדול - בית יוסף' בדנוור, קולורדו. זו פרשה מהאיחוד ב-2016, כשנודע שהוא מתכוון לסלק אותה,[10] אם כי היא עדיין מגדירה עצמה כאורתודוקסית.
מיקום עזרת הנשים
בחלק מבתי הכנסת מוקמה עזרת הנשים באותה קומה עם עזרת הגברים.[11] באחרים, נמצאה עזרת הנשים בקומה מעל עזרת הגברים.[12]
אופי המחיצה
הפוסקים האחרונים נחלקו לגבי גובה המחיצה הנדרשת. הרב משה פיינשטיין נקט בגישה מתירנית יחסית[13] וכתב כי מספיק שהמחיצה תגיע לגובה כתפי הנשים והוא בשיעור 18 טפחים. לעומתו, האדמו"ר מסאטמר והרבנים ההונגרים בארצות הברית דרשו, בהסתמך גם על תקנות מיהאלאוויץ מ-1865, כי המחיצה תסתיר את הנשים לגמרי ותעבור את גובה ראשיהן. שורש המחלוקת הוא בהבנת מטרת המחיצה: על פי הרב פיינשטיין, המטרה היא מניעת ערבוב בין נשים לגברים ולשם כך מספיק מכשול פיזי כמו שהיה במקדש. על פי מתנגדיו המטרה היא למנוע מהגברים להסתכל בנשים בשעת התפילה וממילא הגובה צריך להיות בהתאם. הבדלי גישה אלו, מובילים גם למחלוקת בדבר כשרותה של מחיצה שקופה, והשיטות בהתאמה.
לקריאה נוספת
- הרב יהודה הרצל הנקין, שו"ת בני בנים חלק א סימנים א – ד, ל"ה
- יהודה רוזנטל, "לתולדות המחיצה", מחקרים ומקורות כרך ב ירושלים 1966, עמ' 652 – 656.
- שמואל ספראי, "האם הייתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בעת העתיקה?", תרביץ לב, חוברת ד', תמוז תשכ"ג, עמ' 329–338. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ש"ד גוייטין, "יציע נשים בבנין בית הכנסת בתקופת הגאונים", תרביץ לג (תשכ"ד), עמ' 314. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- נפרדנו כך: איך נולדה עזרת הנשים בבתי הכנסת?, בלוג הספרייה הלאומית, 19 באוקטובר 2022
קישורים חיצוניים
- הרב צבי יניר, חובת מחיצה בבית הכנסת ובשמחות, בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
- דוד שפרבר, תפילת נשים בראי האמנות היהודית, באתר טקסטורה
- ד"ר אורה כהן, האם המחיצה נחוצה בבית הכנסת?, באתר קולך
- חן מלול, איך נולדה עזרת הנשים בבתי הכנסת?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 19 באוקטובר 2022
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ד';מסכת סוטה, פרק א', הלכה ד'; תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ג עמוד א'
- ^ שמואל ספראי, "האם הייתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בעת העתיקה?", תרביץ לב, חוברת ד', תמוז תשכ"ג, עמ' 329–338 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ גלעד לרר, "לשאלת מערך המינים בבית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד", היֹה היָה, במה צעירה להיסטוריה, גיליון 7 (תש"ע), עמ' 27–57
- ^ Raphael Patai. The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology. Wayne State University Press, 1996. עמ' 297-298; שו"ת מהר"ם שיק, אורח חיים, סימן ע"ז.
- ^ יונתן ד. סרנה, The Debate over Mixed Seating in the American Synagogue, באתר אוניברסיטת ברנדייס.
- ^ Jeffrey S. Gurock, American Jewish History: Volume 5, Taylor & Francis, 1998. עמ' 145. Dana Evan Kaplan, Contemporary American Judaism: Transformation and Renewal, Columbia University Press, 2013. עמ' 24–25. ראו לדוגמה: יט"א, U.S. Supreme Court Denies Appeal Against Mixed Seating in Synagogue, 2 בנובמבר 1961; יט"א, Michigan Supreme Court Bans Mixed Seating in Orthodox Synagogue, 15 ביוני 1959.
- ^ סרנה, עמ' 380.
- ^ Deborah Dash Moore, American Jewish Identity Politics, University of Michigan Press, 2009. עמ' 192.
- ^ ג'ניפר סיגל, Last Orthodox Shul With Mixed Seats Fighting for Its Traditions, ג'ואיש דיילי פורוורד, 12 באוגוסט 2005.BMH-BJ resigns from OU, ponders its future direction, 14 בינואר 2016.
- ^ ראו למשל: המקדש אם מזרח?, הצפירה, 29 ביולי 1900
- ^ ראו למשל: תפארת ישראל, חבצלת, 27 באוגוסט 1863
- ^ משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק או"ח א' סימן ל"ט, באתר היברובוקס
עזרת נשים (בית כנסת)37484144Q7219713