ביילסקו-ביאלה
מרכז העיר ביילסקו-ביאלה | |
מדינה | פולין |
---|---|
פרובינציה | שלזיה |
ראש העיר | יַאצֶק קְרִיווּלְט (Jacek Krywult) |
תאריך ייסוד | 1951 (איחוד ביילסקו וביאלה) |
שטח | 124.51 קמ"ר |
גובה | 262 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ במטרופולין | 700,000 (2006) |
‑ צפיפות | 1,419 נפש לקמ"ר (2006) |
קואורדינטות | 49°49′21″N 19°02′40″W / 49.822500°N 19.044444°W |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.bielsko.biala.pl/ | |
ביילסקו-ביאלה (בפולנית: Bielsko-Biała להאזנה (מידע • עזרה); בגרמנית: Bielitz-Biala; בצ'כית: Bílsko-Bělá; ביידיש: ביאלה-ביליץ) היא עיר מרכזית בדרום פולין, שאוכלוסייתה מונה קרוב ל-180,000 נפש ומעל 700,000 באזור המטרופולין. ביילסקו-ביאלה היא אחת הערים הגדולות ביותר בפרובינציית שלזיה (בין השנים 1975–1998 שימשה העיר בירת פרובינציה), ועד מלחמת העולם השנייה היא נחשבה לאחד המרכזים החשובים של יהדות פולין.
ביילסקו-ביאלה היא תוצאה של איחוד הערים ביילסקו וביאלה, השוכנות משני צדי נהר ביאלה. ביילסקו נוסדה ב-1312, וביאלה ב-1723; איחודן נערך נערך רשמית ב-1 בינואר 1951.
היסטוריה
בין השנים 1933–1938 מצאה קבוצת ארכאולוגים שרידים של יישוב מבוצר באזור העיר, שהוא חלק מרובע "ביילסקו העתיקה" של העיר. היישוב מתוארך למאות ה-12 עד ה-14. תושבי המקום עסקו בייצור ברזל מעפרה והתמקצעו בעיקר בתחום הנפחות.
על פי ההערכות, מרכז העיר הנוכחי נוסד בראשית המאה ה-13. באותה תקופה נבנתה על הגבעה טירה, ששרידיה נמצאים שם עד היום. במחצית השנייה של המאה ה-13 הזמינו הדוכסים משושלת פיאסט של אופולה מתיישבים גרמנים לעבור לשטח הממוקם בין שלזיה לפולין קטן כדי ליישב את ההרים בחבל שלזיה.
לאחר התפצלות דוכסות אופולה ב-1281 עברה ביילסקו לידי דוכסות צ'שין. העיר תועדה לראשונה ב-1312, כאשר ניתנה לעיר הרשות להחזיק במגילת זכויות על ידי הדוכס של צ'שין. משנת 1457 ואילך היה נהר ביאלה הגבול בין שלזיה, שבאותה תקופה הייתה בידי האימפריה הרומית ה"קדושה", לפולין קטן. העיירה ביאלה הוקמה על גדת הנהר ביאלה, בצד השני של ביילסקו, ב-1723.
בחלוקה הראשונה של פולין ב-1772 סופחה ביאלה על ידי אוסטריה, ונכללה באדמת הכתר של גליציה.
ב-1918 הפכו שתי הערים לחלק מהרפובליקה הפולנית השנייה, על אף שגרמנים היוו את מרבית האוכלוסייה האתנית בעיר. במהלך מלחמת העולם השנייה סופחה העיר לגרמניה הנאצית. לאחר שחרור העיר על ידי כוחות הצבא האדום ב-1945 גורשה האוכלוסייה הגרמנית של העיר מערבה.
יהודי ביילסקו-ביאלה
יהודים ראשונים התיישבו בביאלה ובביילסקו במחצית השנייה של המאה ה-17, אך הקהילה בערים אלה נותרה מצומצמת בשל איסור על ישיבת יהודים שאינם בני חסות בשלזיה.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 הוקם בביאלה בית כנסת וקודש בה בית עלמין יהודי. היישוב היהודי בערים גדל במחצית השנייה של המאה ה-19 עם ביטול המגבלות על מגורי יהודים באזור. בתקופה זו נטלו היהודים חלק משמעותי בפיתוח תעשיית הטקסטיל שהתפתחה במקום. בשנת 1861 נעשתה הקהילה בביאלה לעצמאית, תוך היפרדות מקהילת צ'שין. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רבים מיהודי ביילסקו-ביאלה פנו למקצועות חופשיים, ונעשו חילוניים.
בעיר הוקם הסניף הראשון של ההסתדרות הציונית באימפריה האוסטרו-הונגרית, בעיקר ביוזמתו של ד"ר מיכאל ברקוביץ', מורה ללימודי יהדות ועברית בגימנסיה המקומית, שהיה זמן-מה מזכירו העברי של תיאודור הרצל. האגודה הציונית הגדולה ביותר בעיר הייתה "השחר" של הציונים הכלליים, ולצדה פעלו בעיר המזרחי, פועלי ציון והרוויזיוניסטים, וכן תנועות נוער ציוניות, ובהן עקיבא, השומר הצעיר, בית"ר, גורדוניה והנוער הציוני. כמו כן, פעלו בעיר רשת תרבות ורשת יבנה.
בין מלחמות העולם הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והם סבלו מגילויי אנטישמיות, ובהם הצבת משמרות חרם ליד חנויותיהם, פיטורי עובדים יהודים, ניפוץ שמשות בבתי תפילה ובמוסדות יהודיים, ותקיפת עוברי אורח יהודים. בסוף שנות ה-30 הגיעו לעיר פליטים יהודים רבים מגרמניה ומצ'כוסלובקיה. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-7,500 יהודים, כשישית מסך תושביה.
רבה האחרון של ביילסקו היה הרב משה שמואל שטרן (נספה בשואה). בנו, הרב יצחק יהודה, כיהן כרב הצעיר, ולאחר המלחמה חזר לעיר, וכיהן בה ברבנות. בהמשך היגר לארצות הברית, ולאחר מכן עלה לישראל, ופתח בית כנסת בבני ברק בשם ביליץ, וכונה גאב"ד ביליץ. כיום מכהן בו בנו, הרב פנחס, חתנו של רבי מאיר הלברשטאם מטשאקאווא.
בשואה
בשל קרבתה של ביילסקו-ביאלה לגבול גרמניה, בשבוע שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו ממנה מרבית תושביה היהודים. עם כיבושה בידי הגרמנים, נבזזו חנויות היהודים בעיר בידי הוורמכט, ופוצצו בתי הכנסת ומבני הציבור היהודיים בה. בנוסף, הוטל על יהודי העיר תשלום כופר גבוה, ודירות וחנויות היהודים שנמלטו מהעיר הוחרמו. בהמשך נחטפו יהודים מהעיר לעבודות כפייה, ועשרות מהם נלקחו למחנה האיסוף והמעבר ניסקו.
בסוף 1939 הוקם בעיר יודנרט, בראשו מונה יוסף רוטר, אשר נצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה, ולהעביר רכוש וכספים. בתחילת שנת 1940 רוכזו יהודי העיר בשטח מצומצם ליד תחנת הרכבת, אשר הפך תוך כמה חודשים לגטו, בו התפתחו תנאי רעב ומגיפות. ב-20 ביוני 1942 גורשו מאות יושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ.
ערים תאומות
- טינה (אנ'), בלגיה
- גרנד ראפידס, ארצות הברית
- רנקגואה, צ'ילה
- ליליינטל (אנ'), גרמניה
- סטדסקנאל, הולנד
- סולנוק, הונגריה
- וולפסבורג, גרמניה
- עכו, ישראל
- קירקליס (אנ'), הממלכה המאוחדת
- ז'ילינה, סלובקיה
- פרידק מיסטק (אנ'), צ'כיה
- טריניץ (אנ'), צ'כיה
- בזאנסון, צרפת
- ברדיאנסק, אוקראינה
- שה-ג'יאג'וואנג, הרפובליקה העממית של סין
- באיה מארה, רומניה
- מונריאלה, איטליה
- קרגוייבץ, סרביה
- אוסטקה (אנ'), פולין
- אולשטין, פולין
- נירג'האזה, הונגריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של ביילסקו-ביאלה
- ביילסקו-ביאלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "ביילסקו-ביאלה", באתר JewishGen (באנגלית)
- אליהו מירון (עורך), ספר יזכור לקהילת ביילסקו-ביאלה, בספריית העיר ניו יורק, תשל"ג, 1973
- ביילסקו-ביאלה, ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ביילסקו-ביאלה (Bielsko-Biała), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- "ביילסקו-ביאלה", באתר השטעטל הווירטואלי
- אלכסנדרה נמיסלו ומרטין דין (אנ'), ביילסקו-ביאלה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 143–146), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
34143305ביילסקו-ביאלה