אשר אוחיון
 | |||||
| אשר אוחיון, 2010 | |||||
| לידה |
25 באפריל 1930 קזבלנקה, מרוקו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 12 בדצמבר 2024 (בגיל 94) | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | אוניברסיטת בר-אילן | ||||
| מפלגה | מפד"ל, תמ"י | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
אשר אוחיון (25 באפריל 1930 – 12 בדצמבר 2024) היה איש ציבור ופוליטיקאי מרוקאי-ישראלי, אשר שימש כראש מעברת עזתה בשנים 1956–1958 וכיהן כראש מועצת נתיבות (1960–1961), שימש כשליח עלייה במרוקו ובצרפת, כיהן כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית והיה מנהל המחלקה לקהילות ספרדיות. בעל אות יקיר ירושלים.
ביוגרפיה
נעורים ועליה לארץ
אוחיון נולד ב-25 באפריל 1930 בקזבלנקה שבמרוקו. ב-3 באפריל 1949 עלה לארץ בגפו באוניה "עצמאות". מיד עם הגיעו לארץ גויס לצה"ל והספיק לקחת חלק במלחמת השחרור. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לגרעין של עולים חדשים שעלה והתיישב בקיבוץ שדה אליהו ולאחר מכן עבר הכשרה נוספת בניר עציון.[1]
בחודש יולי 1951 יצא לשליחות ציונית של מספר חודשים למרוקו מטעם תנועת הצופים היהודים.
עם חזרתו ארצה, עבר להתגורר בבאר שבע והפך למפקח אזור במחלקה לייעור של "הקרן הקיימת לישראל" באזור הנגב.
בשנת 1954 יצא לשליחות ציונית במרוקו מטעם תנועת הצופים ותנועת ה-D.E.J.J (ארגון נוער יהודי חינוכי בצרפת) אשר הקים ג'ורג' פהל. במסגרת תפקידו היה אחראי לקידום הציונות בקרב צעירים יהודים ועסק בפעילות חשאית לקידום עלייה במחתרת של משפחות. בתום שנתיים, עם שובו ארצה בשנת 1956, למד במשך חצי שנה בישיבת כרם ביבנה. באותה שנה, שימש כציר וכנציג קהילת יהודי מרוקו בקונגרס הציוני העולמי ה-24, שהתכנס בירושלים כמייצגו של אלפונסו סבאח.[1]
פעילות ציבורית ופוליטית
בתום לימודיו בישיבה ולאחר שהשתתף במלחמת סיני, התמנה אוחיון למנהל מעברת עזתה (שהפכה לימים לעיר נתיבות), תפקיד בו שימש עד לשנת 1958 אז, עבר להתגורר בירושלים. במקביל לעבודתו במעון לנערות חוסות "מסילה" במסגרת משרד הסעד, לימים משרד העבודה והרווחה, למד בישיבת מרכז הרב, שם נחשף למשנתו של הרב צבי יהודה קוק. לימים, קידם אוחיון, סמינר תורני שקיים הרב עבור צעירים מצרפת, אשר הגיעו לירושלים, עם הרב יהודה אשכנזי "מניטו", ללמוד תורה מפי הרב קוק.
בירושלים, הצטרף אוחיון, לפעילות פוליטית בסניף הפועל המזרחי, במסגרתה נאבק עם קבוצה של יוצאי צפון אפריקה בהנהגת הפועל המזרחי, על מנת לקבל ייצוג הולם במוסדות התנועה. קבוצה זו פעלה עד שנת 1966. לקבוצה היו מספר הצלחות, בין היתר הצליחו הצעירים הנמרצים לשלב את נציגי יהודי צפון-אפריקה בתוך מוסדות הפועל המזרחי. גולת הכותרת הייתה שיבוצו של נציג הקבוצה, דניאל לוי ברשימת המפד"ל לכנסת השישית.
בשנת 1960 החליט שר הפנים חיים משה שפירא, להקים מועצות מקומיות בארבע מעברות – דימונה, אופקים, שדרות ועזתה. לאור היכרותו עם מעברת עזתה, התבקש אוחיון לשוב ולארגן את המקום לקראת הפיכתו למועצה מקומית. במאי 1960 כוננה המועצה המקומית נתיבות בה מונה אוחיון לחבר מטעם המפד"ל. המועצה בחרה באוחיון כראש המועצה המקומית הראשון של נתיבות (שמה של המעברה שונה מעזתה לנתיבות עם הקמת המועצה).[2] בתקופת כהונתו, במקביל להקמת דירות השיכון הראשונות, פעל להקמת מוסדות חינוך ומוסדות ציבור ובהם בתי כנסת, מועדון נוער ומרפאה. בסיוע הרב משה צבי נריה, הוקמה "ישיבת הנגב" ונפתח מוסד חינוכי-מקצועי "תורה ומלאכה". בנוסף הוקם סניף בנק ונפתח מפעל ראשון במקום, מפעל טקסטיל, אשר סיפק פרנסה לרבים מאנשי היישוב.
בסוף שנת 1961 הכריז משרד הפנים על בחירות לראשות המועצה, ואוחיון החליט שלא להציג את מועמדותו ובכך סיים את תפקידו וחזר לירושלים ולעבודתו במשרד הסעד, בתפקידים שונים ובהם כסגן מנהל השירות לילד המפגר, סגן מנהל השירות לעיוור ומנהל היחידה למינהל ומשק.
בשנת 1965, יצא לשליחות של שנה וחצי, כראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בצרפת. עם חזרתו לארץ ולאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים, המשיך לעבוד בתפקידים שונים במשרד הסעד והשתלב בעשייה פוליטית במפד"ל, במסגרת סיעת "למפנה". במאי 1980 מונה לחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית מטעם נשיאות הפדרציה הספרדית, בעקבות מות א. נרבוני[3][1] וקיבל את תפקיד יו"ר חברת עמיגור.
בשנת 1981 לקראת הבחירות לכנסת ה-10, הצטרף לקבוצה של חברים מעדות המזרח, אשר פרשו מהמפד"ל והקימו את תנועת תמ"י. בשנת 1983 התמנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה תחת השר אהרן אוזן,[4] שהיה אחד משני השרים של תמ"י בממשלתו של יצחק שמיר. במסגרת כהונתו עסק בין היתר בהגברת מענקים לפיתוח שירותים וחיזוק יישובי הפריפריה, קידום "חוק הסיעוד", הקמה של מסגרות להכשרה מקצועית וסיוע לתושבי דרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
כמנכ"ל המשרד עמד בראש משלחת משרד העבודה והרווחה לוועידה השנתית של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם. הוא כיהן בתפקיד עד חודש דצמבר 1984, אז הוחלף השר אהרן אוזן בשר משה קצב.
עם תום כהונתו חזר אוחיון להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ומונה להיות ראש המחלקה לקהילות ספרדיות (1986[5]–1996). במהלך 11 השנים הבאות, דאג להדק את הקשר בין קהילות ספרדיות ברחבי העולם לארץ וכן הורחבה מאוד פעילות התוכנית להכשרת פעילי ציבור שמטרתה הייתה לסייע לצעירים מעיירות פיתוח לרכוש תארים אקדמיים.
בין השנים 1978[6]–2001 היה פעיל במסגרת "ועד עדת המערבים" והיה בין היוזמים להקמת בית הכנסת "היכל אברהם" בשכונת בקעה בירושלים והקמת "המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה" בשכונת מחנה ישראל שבירושלים.
כחלק מפעילותו הציבורית שימש גם כחבר דירקטוריון בנק המזרחי (1984-1976), חבר הנהלת "הקדש" בית חינוך עיוורים (2002-1980) והנהלת "קרן ילדינו" (2001-1980) ובהנהלת מוסדות אוניברסיטת בר-אילן (1994-1986).
בשנת 2010 קיבל אוחיון את אות "יקיר ירושלים".[7] אוחיון שימש גם כנשיא "קרן גאון" לחקר מורשת צפון אפריקה והפצתה.
השכלה
אוחיון היה בעל תואר ראשון במנהל חינוכי וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן.
משפחה
בשנת 1962 נישא ונולדו לו ארבע בנות. התגורר בירושלים.
לקריאה נוספת
- "הדרך אשר בה הלכתי" - סיפור חייו של אשר אוחיון, בהוצאת "חיים בספר"
קישורים חיצוניים
- יקירי ירושלים לשנת תש"ע | עיריית ירושלים, באתר www.jerusalem.muni.il
- [1]
- [2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 עמוס בן שמחון, אשר אוחיון שנכחר לחנר הנהלת הסוכנות: "אינני מחפש תפקיד אני מחפש אתגר", במערכה, 2 במאי 1980
- ^ חיים פרקש, כמעמד חגיגי כינסה לראשונה מועצת נתיבות, הצופה, 6 במאי 1960
- ^ יחזקאל סופר, מושב נשיאות הפדרציה הספרדית העולמית ה"לובי הספרדי", במערכה, 2 באפריל 1980
- ^ אשר אוחיון מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, במערכה, 1 באוקטובר 1982
- ^ אשר אוחיון נבחר לחבר הנהלת ההסתדרות הציונית וראש המחלקה לקהילות ספרדיות, במערכה, 22 בפברואר 1987
- ^ ריענון וחידוש בבחירות לועד העדה המערבית, במערכה, 15 בדצמבר 1978
- ^ מיהם יקירי ירושלים החדשים?, באתר ערוץ 7, 9 במאי 2010
אשר אוחיון40147793Q66754081