קילטפה

קילטפה

(למפת טורקיה רגילה)

גאורגיה

אר.

א.

עיראק

סוריה

יוון

בולגריה

הים
האגאי

הים התיכון

הים השחור

קילטפה

קילטֵפֶּה (בטורקית Kültepe, "גבעת האפר") הוא שמה הנוכחי של עיר במרכז מזרח אנטוליה שבטורקיה, הידועה גם בשם כּרוּם כּנֵש, היינו "מושבת-הסוחרים של כנש" באשורית (בטורקית נהגה כַּנִיש). העיר המודרנית הקרובה ביותר היא קייסרי, כ־20 קילומטרים דרום מערבית לקילטפה. תעתיק שם העיר השכיח הוא "כנש", אחר שמה החתי, אולם שם מדויק יותר יהיה "כַּנֵס". כרום כנש מתייחס לחלק מסוים של העיר שניתן על ידי הממונים המקומיים לסוחרים אשוריים לשימושם הפטור ממס, כל עוד סחורתם נותרה בתוך הכָּרוּם. המונח "כרום" שאול מאכדית, ומשמעותו היא נמל. העיר אליה הוצמד הכרום היא נשש, בירתם הראשונה של החתים באנטוליה.

מספר ערים אנטוליות אחרות אכלסו כרום, אולם הגדול בהם היה בכנש. כרום חשוב זה יושב על ידי סוחרים אשוריים במשך מאות שנים. האשורים ייבאו בדיל ואריגים מארצם עבור כסף ומוצרי מותרות.

ארכאולוגיה

שרידי הכרום יוצרים תל מעגלי בקוטר של כ־500 מטרים, ובגובה של כ־20 מטרים מעל המישור. יישוב הכרום מורכב ממספר שכבות סטרטיגרפיות. בנינים חדשים נבנו על גבי שרידי התקופות הקדומות יותר, לכן הרצף הסטרטיגרפי ארוך ונמתח מפרה־היסטוריה לתקופה החתית המוקדמת.

שכבה IV. היישוב הראשוני ביותר. הכתב לא נכנס לשימוש באזור כלל.

שכבה III. שלב יישוב נוסף, עדיין אין עדויות לידיעת קרוא וכתוב בקרב יושבי האתר.

שכבה II, בין 1920 ל־1840 לפנה"ס ( על פי הכרונולוגיה התיכונה). בתקופה המדוברת הסוחרים האשוריים הקימו את מושבתם הצמודה לעיר, הכרום. הכרום נחרב בשריפה בתום התקופה; הסוחרים ברחו מההריסות והותירו מאחור חפצים רבים שנמצאו על ידי ארכאולוגים. בין הממצאים הבולטים הם לוחות החומר האפויים שנמצאו בהמוניהם, חלקם בתוך מעטפות חומר חתומות. הלוחות תיעדו פעילות יום־יומית כסחר וסידורים חוקיים. הלוחות מתעדים סחר בין המושבה האשורית לעיר אשור וסחר המושבה עם המקומיים. הסחר נוהל על ידי משפחות, לא האומה האשורית. לוחות אלו הם, נכון למציאות הארכאולוגית של ימינו, הדוגמאות העתיקות ביותר לרשומות מאנטוליה. שלב זה, כאמור, נשרף, ההשערות לחורבן הן, מאבקים פנימיים בין שליטי (הנסיכים) הערים באזור או כניסת החיתים והתיישבותם באזור קפדוקיה

שכבה Ib, בין 1789 ל־1740 לפנה"ס. לאחר שלב ביניים בו נזנחה העיר נבנו מתקנים חדשים על גבי הריסות השכבות העתיקות; העיר הפכה במהרה למרכז סחר משגשג. הסחר היה כפוף לשלטון אישמי דגון אשר הושם לשלטון אשור אחר כיבושה על ידי אביו, שמשי-אדד הראשון. העיר, אומנם, נשרפה פעם נוספת. מתקופה זו נמצא מספר תעודות קטן. את חורבנה ניתן לזקוף למלכים שעלו על אשור, ובייחוד למלך בבל, הוא חמורבי.

שכבה Ia. העיר נבנתה מחדש, אולם אין סימנים לקיומה של מושבה אשורית. תרבות העיר הייתה חתית. העיר נכבשה על ידי אניטש, מלך חתי אגדי למחצה, ושמשה כבירה עד לימי חתושיליש הראשון, אז עברה הבירה החתית לחתושש. שמה של השפה החתית בפי דובריה, "נשילי" נגזר משמה של כניש בפי החתים : "נֵשַש", ומשמעותו "שפת נשש".