אשורבניפל
אשורבניפל (באשורית: אַשּׁור-בַּנִי-אַּפְּלִי, בתעתיק לטיני: Aššur-bani-apli 669 לפנה"ס - 631 לפנה"ס (יש חוקרים הטוענים שמלך עד שנת 627 לפנה"ס),[1] בנו של אסרחדון, היה אחרון מלכי אשור החזקים. יש הטוענים כי אַסְנַפָּר הנזכר בספר עזרא פרק ד' הוא אשורבניפל. פירוש שמו באשורית "אשור-בני-אפלי" הוא: 'האליל אשור הביא עוד בן/יורש'.
עלייתו לשלטון
עלייתו לשלטון הייתה שנויה במחלוקת. סין-אידינה-אפלה שהיה הבן הבכור של אסרחדון, היה יורש העצר, הוא מת בשנת 672 לפנה"ס. אסרחדון מינה את אשורבניפל שהיה הבן הצעיר ליורש עצר על אשור וקבע שאחיו הגדול שמש-שום-אוכין ימלוך על בבל שהייתה באותה עת ממלכה וסאלית של אשור. הסדר זה גרם למחלוקות באשור, אחד מנושאי המשרה בפקידות של אשור, כתב מכתב אזהרה לאסרחדון כנגד הסדר זה. המושלים במחוזות של אשור ובמדינות הווסאליות נדרשו להישבע שהם מקבלים את ההסדר הזה, והם התחייבו לעזור לאחים לעלות למלוכה בהתאם למה שנקבע בעת מותו של אסרחדון. נוסח השבועה היה: ”ברעבונך תאכל את בשר בניך. במחסור ובמצוק תאכל איש את בשר רעהו”[2][3] אסרחדון מת במפתיע בשנת 669 לפנה"ס, בעת מסע מלחמה בעקבות מרד שהתרחש במצרים בתקופתו של המלך תהרקה. רק פעולתה התקיפה של סבתו נַקִיַה-זַכּוּתּוּ. אלמנתו של סבו סנחריב ואמו של אביו, העלתה את אשורבניפל לשלטון באשור, בניגוד לרצונם של פקידי החצר וחלק מהכהונה. היא משביעה את תושבי הממלכה בשבועה נאמנות נוספת לאשורבניפל[4]
השבעת הנאמנות שהשביעה נקיה-זכותו את תושבי הממלכה, שבו מודגש תפקידה בשמירה על מעמדו של אשורבניפל:
שבועת הנאמנות של נקיה-זכותו, אשת סנחריב, מלך אשור, אמו של אסרחדון, מלך אשור... אם אתם [תשמעו] מיום זה והלאה מילה לא טובה של מרד כנגד אדונכם, אשורבניפל, מלך אשור, בואו ודווחו לאזני נקיה-זכותו, אמו ולאזני אדונכם אשורבניפל... אם תשמעו ותדעו על אנשים המבקשים למרוד במלך, אשר בקרבכם... הרגו אותם והביאום לנקיה-זכותו, אמו ולאשורבניפל, מלך אשור, אדונכם...
— אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא.[5]
כיבושיו ומדיניותו
אשורבניפל התחנך כסופר והיה אחד המלכים היחידים בתקופתו שידעו קרוא וכתוב.[6] למרות השלטון המשותף שלו ושל אחיו, היו הצבא, הנכבדים, והפקידים נאמנים קודם כל לאשורבניפל, ואחיו שמש-שום-אוכין הפך בעצם למלך בובה.
כאשר פלשה עילם לבבל, פנה שמש-שום-אוכין לאחיו אשורבניפל בבקשת עזרה, והוא בא לעזרתו. בשנת 663 לפנה"ס השתלט אשורבניפל על כל מצרים.
זמן קצר לאחר מכן מרד בו אחיו וקשר קשרים עם מלך עילם תמתי-חומבן-אינשושינך, שנקרא בפיו תאמנ, עם מלך דילמון ועם שבט הנבטים. אחיו שמש-שום-אוכין הפיץ שמועות שלפיהן אשורבניפל מתכוון לקחת מבבל את מעמדה כעיר חופשית ממסים. הוא סגר את ערי בבל הראשיות, ומנע משליחי מלך אשור להביא מנחות לאלילים בבבל. בתגובה שלח אשורבניפל מכתב לאזרחי בבל, שבו הוא מצהיר כי לא התכוון לעשות את מה שאחיו ייחס לו. חלק מערי בבל הצטרפו למרד. צבאו של שמש-שום-אוכין כבש את העיר כותה, אך לאחר מכן כבש אשורבניפל את העיר ניפור. בסופו של דבר ערי בבל נפלו לידיו של אשורבניפל, ושמש-שום-אוכין שרף את עצמו בארמונו.
אשורבניפל טיהר את המקדשים בבבל והביא מנחות. בשנת 647-648 לפנה"ס הוא יצא למלחמה בעילם, כבש והרס את העיר שושן, ובכך חדלה ממלכת עילם להתקיים. הוא ביצע הגליות מעילם ובבל, ולאחריהן לקח פקיד אשורי בשם קאנדאלאנו והמליך אותו על בבל. אשורבניפל הוציא את ניפור מידי בבל וסיפח אותה לאשור. אשורבניפל הבין כי לא ניתן להחזיק ממלכה גדולה רק בעזרת טרור, וכאשר שמע שאחד מנסיכי הדלתה במצרים בשם נחו זומם למרוד באשור ומנהל מגעים עם תהרקה מלך כוש, אסר אותו ואת בנו והובילם לנינוה, שם נתן לו מתנות, העלה אותו לראש הנסיכים במצרים, וציווה לשלוח לו צבא אשורי כל פעם שיבקש. גישה זו ננקטה גם נגד שליט העיר אוּר סין-בלשו-ידבי, שרצה למרוד באשור, ובתגובה הובל לנינווה ושב עם מתנות. גם מנשה מלך יהודה חזר מבבל, והחל לחזק את הביצורים בממלכה, פעולה המעידה על היותו בעל ברית של אשור. מדיניותו של אשורבניפל צלחה: הנסיך נחו נלחם בתהרקה מלך כוש, סין-בלשו-ידבי הצטרף לאשורבניפל במלחמתו באחיו, ומנשה נותר נאמן לאשור כל ימי חייו. אשורבניפל ניהל מסעות מלחמה כנגד הערבים, בני קדר, שהיו נוודים יושבי אוהלים ורועי צאן, שהחלו לחדור במאה ה-7 לפנה"ס לאזורי ספר המדבר הסורי-ערבי, ולרעות שם את עדריהם. סנחריב וגם אשורבניפל נלחמו כנגדם.[7] תבליטים בנינווה, מימי אשורבניפל, מתארים את הלוחמים הערבים כרוכבי גמלים שישבו בצמדים על הגמל, כאשר אחד מהם נוהג בגמל והשני יורה בקשת[8]
אחרי מותו
לאחר מותו של אשורבניפל החלה הממלכה האשורית החדשה להתפרק. החלו מאבקים על השלטון. בנו אשור-אתיל-אילני ירש אותו אבל הוא מת לאחר שלוש או ארבע שנים. לאחר מכן בשנת 627 לפנה"ס עלה לשלטון בנו האחר סין-שר-אישכון, אבל תקופה קצרה לאחר עלייתו לשלטון מרד בו סין-שום-לישיר שהצליח לתקופה קצרה למלוך על בבל שהייתה אז חלק ממלכת אשור, אך מעולם לא מלך על כל ממלכת אשור. מאבקי הירושה החלישו את האימפריה האשורית, חולשה זו נוצלה על ידי נבופלאסר הכשדי ועל ידי ממלכות וסליות נוספות להשתחרר מעולה של אשור. העדויות לפירוק הן בפקידות, בדואר ובמערכת המשפטית שבקושי תפקדו בעת ההיא. בשנת 612 לפנה"ס נהרסה נינוה עד היסוד, ובשנת 610 לפנה"ס התנהל הקרב האחרון של אשור בחרן שבו נוצחה אשור וממלכת אשור חדלה להתקיים.
ספריית אשורבניפל
ערך מורחב – ספריית אשורבניפל
בתקופתו ידעה ממלכת אשור תור זהב: שגשוג צבאי ותרבותי. האמנות האשורית הגיעה לשיאהּ, ואשורבניפל הקים בנינווה את ספריית אשורבניפל – הספרייה הגדולה הראשונה שבה ניסה לכלול את כל מסמכי כתב היתדות שהיו מוכרים בזמנו. הספרייה, שנתגלתה באתר הארכאולוגי Kouyunjik (נינווה) באמצע המאה ה-19 על ידי אוסטן הנרי לייארד, מכילה אלפי לוחות ושברי חרס, המכילים טקסטים מגוונים בשפה האכדית הכתובים בכתב יתדות המתוארכים למאה ה-7 לפנה"ס.
השברים מהספרייה המלכותית כוללים כתובות מלכותיות, כרונולוגיות, טקסטים דתיים ומיתולוגיים, חוזים, מענקים ותקנות מלכותיים, מכתבים מלכותיים, שליש מחוקי חמורבי, ומגוון מסמכים מנהליים; חלק מהטקסטים כוללים כתיבה דתית, מאגית ומיסטית: נבואות, אותות, לחשים ונעימות לאלילים שונים, ואחרים בנושאי רפואה, אסטרונומיה וספרות. כמו כן התגלו יצירות ספרותיות מהאלף ה-3 לפנה"ס: סיפורי האפוס השומרי "עלילות גילגמש", סיפור בריאת העולם "אנומה אליש", המיתוס של האדם הראשון אדאפה, וסיפורים כגון "האדם האומלל מניפור", וכן שירה שומרית ומילונים.
קישורים חיצוניים
- מרדכי כוגן, "אשורבניפל" בספר אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל המאות ט-ו לפנה"ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית, 2003, עמ 99–108
הערות שוליים
- ^ עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות : יהודה תחת שלטון בבל, הוצאת יד בן צבי, 2004, עמ' 29
- ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל המאות ט-ו לפנה"ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית, 2003, עמ 107
- ^ נוסח מלא יותר של השבועה, בספרו של משה ויינפלד, עשרת הדברות וקריאת שמע: גילגוליהן של הצהרות אמונה עמ' 201
- ^ אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 164
- ^ אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 164
- ^ לתיאור ההכשרה שלו כמלך וכסופר ראו בכתובת L4 שלו. לתרגום עברי מלא של הכתובת ראו: אמיתי ברוכי-אונא, 'למקדשך שוב: תפילת אשורבניפל מלך אשור לאל מרדוכ בכתובת L4 וקינות הציבור השומריות-אכדיות', Bible Lands e-Review - 2014/S2.
- ^ קוכמן מיכאל, עולם התנ"ך, ספר ישעיה, הוצאת דברי הימים, 1993–1996, עמוד 112–113
- ^ Barnett, R. D. (1976). Sculptures from the North Palace of Ashurbanipal at Nineveh (668–627). London: British Museum. p. 15
| הקודם: אסרחדון |
המלך ממלכי אשור | הבא: אשור-אתיל-אילני |
אשורבניפל23109993