שמש-שום-אוכין
שמש-שום-אוכין היה מלך בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית של בבל. הוא מלך בבבל בין השנים 648-668 לפנה"ס. הוא היה נסיך אשורי, בנו השני של המלך האשורי אסרחדון, שמלך על בבל לפניו.
היסטוריה
סין-אידינה-אפלה, שהיה הבן הבכור של אסרחדון, היה יורש העצר ומת בשנת 672 לפנה"ס. אסרחדון מינה את אשורבניפל, אחיו הצעיר של שמש-שום-אוכין, ליורש עצר על אשור, ואת שמש-שום-אוכין הועיד למלוך על בבל, שהייתה באותה עת ממלכה וסאלית של אשור. הסדר זה גרם למחלוקות באשור. אחד מנושאי המשרה בפקידות של אשור, כתב מכתב אזהרה לאסרחדון כנגד הסדר זה. המושלים במחוזות של אשור ובמדינות הווסאליות נדרשו להישבע שהם מקבלים את ההסדר הזה, והם התחייבו לעזור לאחים לעלות למלוכה בהתאם למה שנקבע בעת מותו של אסרחדון. נוסח השבועה היה: ”ברעבונך תאכל את בשר בניך. במחסור ובמצוק תאכל איש את בשר רעהו”.[1]
אסרחדון מת במפתיע בעת מסע מלחמה בעקבות מרד שהתרחש במצרים בתקופתו של המלך תהרקה. רק פעולתה התקיפה של סבתו, נַקִיַה-זַכּוּתּוּ, אלמנתו של סבו סנחריב ואמו של אביו, העלתה את אשורבניפל לשלטון באשור, וזאת בניגוד לרצונם של פקידי החצר וחלק מהכהונה. היא השביעה את תושבי הממלכה בשבועת נאמנות נוספת לאשורבניפל.[2] שמש-שום-אוכין, שהיה מבוגר יותר, הפך למלך בבל. ההסדר נועד להחמיא לבבלים על ידי מתן מראית עין של עצמאות.
בשנת 668 לפנה"ס, החזיר שמש-שום-אוכין את פסלו של האל מרדוך, אשר נלקח על ידי סבו סנחריב, בחזרה לבבל. בשנה לאחר מכן, בטקס יום השנה החדשה, הוא לקח את ידו של האל בל והפך למלך החוקי של בבל.
שטח השליטה של ממלכת בבל כלל את העיר בבל, והערים בורסיפה, כותה וסיפר. כשליט העליון, המשיך אשורבניפל להקריב קורבנות בערים הללו, בעוד ששמש-שום-אוכין היה השליט הריבוני של הדרום רק בתאוריה. אשור החזיקה חיל מצב בניפור וכמה ממושלי המחוזות הדרומיים ניסו לקבל הטבות ממנה. מכתבו של סין-בלסו-איקבי, מושל העיר אור, מראה כיצד הוא ניסה להתחבב על אשורבניפל.
אשורבניפל השאיר לעצמו את האחריות על הגנת בבל ומדיניות החוץ. שמש-שום-אוכין עסק בכלכלת הממלכה ובבעלות על קרקעות. אשורבניפל לקח תפקיד פעיל בשיקום מקדשים בדרום. אסטלה שנמצאת כעת בלונדון מנציחה את עזרתו בשיקום מקדש אסגילה. אסטלה אחרת מתארת איך הוא שיקם את מקדשו של האל נבו בבורסיפה. בתקופה זאת, חזרה השפה השומרית לתחיה ושימשה כשפה רשמית. לתקופה מסוימת השילוב הזה בין שני האחים עבד. בהמשך הושפע שמש-שום-אוכין מהלאומיות הבבלית וטען שהוא ולא אחיו הצעיר הוא היורש האמיתי של מלכי האימפריה המסופוטמית, ששטחה נמתח בין שטח איראן של היום עד לים התיכון, והרי הקווקז ועד ערב וצפון אפריקה.
בשנת 656 לפנה"ס יזם שמש-שום-אוכין ברית סודית במטרה למרוד באשור. בין שותפיו היו נבו-בל-שומת (Nabu-bel-shumate) מלך בשושלת ארץ-הים, ממלכת עילם, שבטי הכשדים בדרום, המלכים של שבטי הגותים, המלוהה (Meluhha), מצרים העתיקה ושבטים ערבים מערב. נסיגת עילם המובסת מהברית, הביאה את שמש-שום-אוכין לתקוף את אשור בסוף שנת 652 לפנה"ס, בלי לחכות לסיוע ממצרים. אשורבניפל המופתע הצליח לגייס את כוחותיו. לאחר שנתיים של מאבק, בורסיפה ובבל היו נצורות, עילם הובסה ונהרסה. לאחר 4 שנות מרד, בשנת 648 לפנה"ס, נכנעה העיר בבל.[3]
שבר של טקסט מאנלים של אשורבניפל שנחפרו בכלח, מציין ששמש-שום-אוכין נפצע על ידי חץ. בטקסט אחר נכתב שהוא זרק את עצמו לתוך ארמונו הבוער בעת שבבל נכבשה על ידי כוחות אשור. לאחר מותו.
יורשו של שמש-שום-אוכין על כס המלוכה בבבל היה כנדלנו, שמונה על ידי אשורבניפל.
קישורים חיצוניים
- כרונולוגיה של שמש-שום-אוכין באתר livius
הערות שוליים
- ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל המאות ט-ו לפנה"ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית, 2003, עמ 107
- ^ אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 164
- ^ Mesopotamia: The World's Earliest Civilization ספרו של Kathleen Kuipe, עמ' 103
| הקודם: אסרחדון 681–669 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 648-668 לפנה"ס |
הבא: כנדלנו 648–627 לפנה"ס |
23032720שמש-שום-אוכין