תהרקה
תַּהָרְקָה היה פרעה ומלך מצרים בין השנים 690 לפנה"ס - 664 לפנה"ס. הוא היה נצר לשושלת הפרעונים ה-25 או בשמה הנפוץ יותר "השושלת הנובית".
תהרקה היה בנו של פִּיי, ראשון הפרעונים השחורים (כך היה נהוג לכנות את שליטי נוביה) ששלטו בממלכת מצרים במשך 75 שנה. למרות היותו של תהרקה בנו של המלך פיי, אחרי פיי מלכו דודו שַׁבָּכָּה ואחריו שַׁבָּתָכָּה בן דודו של שבכה. רק אחריהם עלה תהרקה לכס המלכות. ייתכן שהדבר נבע מגילו הצעיר של תהרקה אז, תהרקה עצמו פיקד באותו הזמן על הצבא המצרי. אולם ייתכן גם שהדבר נובע מסדרי הירושה בקרב הנובים: יורשו של כל מלך נבחר מבין בניה של אחותו.
תהרקה במקורות המקראיים
בשנת 701 לפנה"ס פלשו האשורים לממלכת יהודה במסגרת מסע המלחמה של סנחריב[1]. בשלב הזה החליטו המצרים תחת שלטון הנובים להתערב, ככל הנראה מחשש להתחזקותה של ממלכת אשור והתקרבותה באופן משמעותי אל גבולות ממלכת מצרים, כפי שמסופר בספר מלכים: ”וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִיתָּךְ...” (מלכים ב', י"ט, ט').
תקופת המלכות
בשנת 690 לפנה"ס הומלך תהרקה, בגיל 31 לפרעה ומיד החל להשקיע את עיקר מאמציו בפיתוח נרחב של ממלכת מצרים. מפעל זה התאפשר לו עקב ניצול חלון ההזדמנות הקצר שנוצר בעקבות הרגיעה באזור כולו: רוב השליטים המקומיים של ממלכת מצרים הוכנעו עוד בתקופת אביו ואחיו וממלכת אשור לאחר הקרב באלתקה נסוגה מאזור ממלכת יהודה.
תהרקה הקים מפעלי בניה נרחבים ביותר מאז ימי יסוד הממלכה החדשה במאה ה-15 לפנה"ס שכללו תנופות בניה בשתי הערים המרכזיות בממלכה: נא אמון ונפאטה (בירתם של הנובים טרם כיבוש ממלכת מצרים).
רבות מתרומותיו של תהרקה ניתן למצוא במקדשים הרבים אשר הקים והרחיב, והמפורסם שביניהם הוא המקדש בכרנך בסמוך לנא אמון, בו ניתן להבחין עד היום בעמוד בודד המתנשא לגובה של 19 מטרים, היחיד מבין עשרה שיצרו אכסדרה ענקית. בנפאטה, הנמצאת כ-100 ק"מ במעלה הנילוס, דרומית לנוא אמון בנה תהרקה שני מקדשים למרגלות ג'בל ברקל לכבוד בנות זוגו של האל אמון.
בשנת 675 לפנה"ס ניסה אסרחדון, יורשו של סנחריב לנתק את נתיב הספקת עצי הארז שסיפקו לתהרקה הפיניקים, על ידי שליחת צבאו לפיניקיה. תהרקה הגיב במהרה על ידי שיגור צבאו לעזרת בעלי בריתם בצפון, אך ללא הועיל. צבא אשור הצליח להביס את הפיניקים יחד עם המצרים שבאו לעזרתם ובמהרה פנה דרומה לכיוון ממלכת מצרים עצמה, הקרב בסילה (ליד קנטרה) התרחש בשנת 674 לפנה"ס. אולם תהרקה הצליח להביסם.
תקופת השקט לא נמשכה זמן רב, ושנתיים מאוחר יותר, בשנת 671 לפנה"ס, שלח אסרחדון את צבאו בפעם נוספת לכיוון מצרים. הפעם הייתה ידם של האשורים על העליונה, והנובים תחת פיקודו של תהרקה נהדפו עד למוף (בירת הממלכה המצרית-נובית), דבר אשר אילץ לבסוף את תהרקה לנטוש את ממלכת מצרים ולהמלט לנוביה. בעקבות תבוסת הנובים, כתב אסרחדון באסטלת הניצחון של אסרחדון שהציב בשמאל שהייתה בירת פחווה אשורית:
”את ממלכתו, את הרמונו, את אושנח'רו יורש כתרו ואת שאר בניו ובנותיו, את רכושו ואת חפציו, את סוסיו, את בקרו ואת צאנו, אשר לא יספרו מרוב, נשאתי לאשור. את שורש כוש תלשתי ממצרים.”
בעקבות ניצחונו של אסרחדון, שלטה אשור על מצרים התחתונה וממפיס, ותהרקה המשיך לשלוט במצרים העליונה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 669 לפנה"ס, מת אסרחדון, ותהרקה בניסיון לשלוט שוב בכל מצרים, כבש את ממפיס, בעקבות כך נלחם אשורבניפל בנו של אסרחדון בתהרקה וכבש את נוא אמון, ותהרקה ברח לנפאטה, ולא שב צפונה. שם מת.[2] תהרקה נפטר בשנת 664 לפנה"ס ונקבר בפירמידה, אך לא כמו אבותיו שנקברו בבית הקברות המלכותי של נוביה באל-כורו, דרום מערבית לנפאטה בחר להקבר דווקא בנורי על גדות הנילוס צפון מזרחית לבירה.
לקריאה נוספת
- נשיונל ג'אוגרפיק ישראל, גיליון מס' 117, פברואר 2008, עמ' 54-79.
- Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991
- איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, הוצאת איתאב - בית הוצאה לאור, 2003.
- ספר מלכים ב, פרק י"ט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מקובל לתארך את מסע המלחמה של סנחריב לשנת 701 לפנה"ס. תארוך זה יוצר בעיה כרונולוגית שכן תהרקה הומלך רק בשנת 690 לפנה"ס, שנים מאוחר יותר. חוקרים ניסו ליישב בעייתיות זאת בכך ששיערו כי התואר "מלך", המוצמד לתהרקה במקרא, אינו מתאר בהכרח מצב אמיתי, אלא דווקא רומז על אשר עתיד להתרחש מאוחר יותר בחייו. אותם החוקרים העלו את הסברה כי בזמן המלחמה נגד סנחריב היה תהרקה מפקד צבא מצרים.
- ^ עורך: יהודה שיף, עולם התנ"ך - ישעיה, הוצאת דברי הימים הוצאה לאור, 1996-1993, עמ' 98
| הקודם: שבתכה |
השושלת ה-25 של מצרים | הבא: תנות אמון |
