אריה (מטוס)

אריה

מאפיינים כלליים
ארץ ייצור
יצרן	התעשייה האווירית לישראל
תקופת שירות	לא נכנס לייצור סדרתי – הווה

אריה היה מטוס קרב שתוכנן בתעשייה האווירית בשנות ה-70 של המאה ה-20. הפרויקט היה שאפתני מאד, ונועד לבניית מטוס קרב שיהיה המתקדם בעולם. הפרויקט בוטל בשלב מוקדם, ותכנון ה"אריה" היה הבסיס לפרויקט הלביא (שבוטל בשלב מתקדם).

העקרון שמאחורי פיתוח האריה

לאחר מלחמת ששת הימים והאמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל בעקבותיה, קיבלה מערכת הביטחון של ישראל החלטה עקרונית לפתח באופן עצמאי את שלוש מערכות הנשק העיקריות: מטוס קרב, טנק וספינת מלחמה. המטרה הייתה להשתחרר מהתלות במדינות זרות, לסייע להתפתחותה של התעשייה המקומית, וכן ליצור מערכות נשק שיתאימו בדיוק לצרכיו של צה"ל, דבר שלא קרה בהכרח במערכות נשק שיוצרו במדינות אחרות. המפתחים העריכו שפיתוח מערכות נשק מתקדמות בישראל יסייעו לה לקבל טכנולוגיה מתקדמת מארצות הברית; זו סירבה למכור מוצרים מתקדמים לישראל, אך התירה זאת כאשר ישראל פיתחה מוצרים דומים או הייתה קרובה לפיתוחם.

מגמה זו הביאה לפיתוח טנק המרכבה וסדרות ספינות הטילים "סער". מערכת הביטחון הישראלית החלה עוד בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 לבחון את האפשרות לייצר מטוס קרב באופן עצמאי. תחילה הוצע שהתעשייה האווירית תרכיב מטוס קרב שתוכנן בחו"ל. הצעה זו נדחתה כאשר הסתבר שעלות ההרכבה תהיה גבוהה מעלות קניית המטוסים המוכנים בחו"ל. לפיכך, הוצע לשדרג את מטוסי המיראז' 5 על ידי הוספת מנוע מתוצרת ארצות הברית, מנוע סילון מדגם J-79. הצעה זו יצאה אל הפועל, והתוצר שלה היה מטוס הכפיר (מטוסי המיראז' 5 לא סופקו לישראל בשל האמברגו הצרפתי, אך התוכניות הועברו לישראל בהסכמה שבשתיקה).

"חדיש"

שדרוג מטוסי המיראז' נועד להיות השלב הראשון; השלב השני היה ייצור מטוס קרב חדש לגמרי. חיל האוויר הציג אפיון של מטוס שהיה אמור להיות מטוס קרב חד מושבי קל משקל. מהירותו המרבית הייתה אמורה להיות 2.4 מאך (כ-2,800 קמ"ש), וגובה הטיסה המרבי היה צריך להיות 75,000 רגל (22,800 מטרים). טווח המטוס היה אמור להיות 480 ק"מ. המטוס היה אמור להיות חמוש בתותח בקוטר 30 מ"מ ובטילים. חליפת האוויוניקה של המטוס כללה מכ"ם, כוונת קסדה – פיתוח חדשני במיוחד באותה תקופה – ומערכת לוחמה אלקטרונית. למטוס היו אמורים להיות מאפייני חמקנות, ותא טייס משוכלל ובעל ראות מצוינת.

האפיון שהוצג נקרא בשם "חדיש" ואכן היה זה אפיון חדיש מאד, שגם המטוסים האמריקניים החדישים ביותר, הF-15 איגל והF-16 פייטינג פלקון לא עמדו בו. גם צוות התכנון חש שהדרישות גבוהות מדי. נעשה מאמץ לשתף פעולה עם יצרנית המטוסים דאסו מצרפת, אך גם מהנדסי החברה הצרפתית טענו כי לא ניתן לייצר מטוס שיעמוד באפיונים הללו.

"אריה"

מלחמת יום הכיפורים הפסיקה את עבודת הצוות, וזו חודשה רק ב-1974. אז נבנה צוות חדש, והוחלט ששמו של המטוס החדש ייקרא "אריה". במקביל הוחל בגישושים לקראת רכישת מטוס קרב חדיש מתוצרת ארצות הברית: F-14 טומקט, F-15 איגל, F-16 פייטינג פלקון או F-17, שהתפתח מאוחר יותר להיות מטוס ה-F/A-18 הורנט. עבודת התכנון הייתה צריכה להציג מטוס שיהיה טוב יותר ממטוסים אלה. השלב הראשון בתוכנית היה, כאמור, פיתוח מטוס הכפיר. על בסיס תכנון זה, הוחל בתכנון האריה. הסתבר שלא די בהתקנת מנוע משוכלל יותר לכפיר, ויש צורך בתכנון מטוס חדש לגמרי, אך מכל מקום נותרו בתכנון יסודות רבים ממטוס הכפיר, ובעיקר כנפי דלתא וכנפוני קאנארד. הצוות הציג כמה אפשרויות תכנוניות, שכללו שינוי בזווית המשיכה של הכנפיים, כונסי אוויר בתצורות שונות, וסוגים שונים של הגאי כיוון.

ה"אריה" היה אמור להיות חדשני במיוחד בתחום האוויוניקה. התכנון היה לצייד את המטוס במערכת בקרת טיסה ממוחשבת, הקרויה טוס-על-חוט (Fly By Wire), שהייתה אז מערכת חדשנית מאד, ורק יצרניות המטוסים הגדולות ביותר החלו להתנסות בהתקנתה.

בשנת 1975 הסכימה ארצות הברית לספק לישראל מטוסי F-15. משימתם המוגדרת של מטוסים אלה הייתה עליונות אווירית, ולפיכך שונה ייעודו של מטוס ה"אריה" המתוכנן: מעתה נדרשה למטוס יכולת תקיפת מטרות קרקעיות, תוך חדירה לעומק שטח האויב ופעולה בשטח מוגן על ידי טילים נגד מטוסים. במקביל, היה המטוס אמור להיות בעל יכולת להגן על שמי המדינה מפני חדירת מטוסי אויב, ולהתגונן מהם גם בעת תקיפת מטרות קרקע. כדי לאפשר למטוס לבצע את משימתו, תוכננו לו מערכות אוויוניקה מתקדמות, שנועדו לזיהוי המטרות בכל מזג אוויר ובכל שעות היממה, וכן מערכות לחימה אלקטרונית מתקדמות. מערכת ייחודית וחדשנית שתוכננה למטוס הייתה, כאמור, כוונת קסדה; זאת, עשר שנים לפני שמערכת כזו הותקנה במטוס קרב כלשהו בעולם.

תא הטייס של ה"אריה" היה מתקדם מאד, וכלל תצוגה עילית, מסך מכ"ם, ומוט היגוי מרכזי. ל"אריה" נועדה להיות חופת בועה שהייתה אמורה לאפשר לטייס ראות מצוינת לכל הכיוונים, בדומה לחופה המותקנת במטוסי F-16. חימוש המטוס היה אמור לכלול תותח 30 מ"מ, טילי אוויר אוויר, ויכולת לשאת עד 7 טון של פצצות ונשק מונחה.

צוות הפיתוח התלבט בשאלה האם לתכנן את ה"אריה" כמטוס דו מנועי או חד מנועי. הצוות התלבט גם בשאלת המנוע המתאים למטוס. שתי האפשרויות העיקריות היו מנוע פראט אנד ויטני F-100, מנוע ה-F-15, או ג'נרל אלקטריק F-404, מנוע ה-F-18.

צוות שמנה קרוב ל-100 מהנדסים עבד על פיתוח ה"אריה". הוצעו יותר מ-30 תצורות שונות. לוח הזמנים קבע שעד אמצע 1979 יסתיים הפיתוח הראשוני. עד אז צריך היה להתקבל האישור לעבור לפיתוח ממשי. עד סוף אותה שנה היה אמור להמריא אב הטיפוס הראשון. התכנון היה להתחיל לספק את המטוסים לחיל האוויר בסוף שנת 1983, ולהשלים ייצור של מאה מטוסים עד סוף 1985.

ביטול התוכנית

התעשייה האווירית קידמה את פרויקט האריה, אך חיל האוויר בראשות מפקדו אז, אלוף בני פלד, התנגדו בתוקף לאריה וטענו שתחזיותיהם של אנשי התעשייה האווירית שהאריה טוב מה-F-16 מוגזמות ולא ריאליות. לטענת אנשי התעשייה האווירית, מטוס ה"אריה" היה בעל תכונות חמקנות שלא היו למתחרהו האמריקני, שיכולות תקיפת מטרות הקרקע שלו טובות בהרבה מאלה של ה-F-16, ושמערכות הלוחמה האלקטרונית שלו יהיו גם הן טובות בהרבה.

ב-10 במאי 1976 הבהיר בני פלד באופן חד משמעי כי חיל האוויר מעדיף את מטוס ה-F-16. הוא טען שאין תקציב מספיק לפיתוח המטוס, שארצות הברית אינה מוכנה למכור לישראל את המנועים המבוקשים, ומנגד מוכנה ארצות הברית למכור לישראל מטוסי F-16. בסוף 1976 הופסקה התוכנית.

למרות פיזור צוות הפיתוח, המשיך צוות מצומצם לעבוד על הפרויקט במינון נמוך ובעיתונות המשיכו להופיע כתבות שישראל מתכננת לייצר את מטוס האריה כחלופה ל-F-16. בסוף 1977, לאחר המהפך התעורר לחץ, בין השאר מצד משה ארנס ויוסף רום להמשיך בייצור האריה. בתחילת 1978 התקיימו דיונים בוועדה משותפת לוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון של הכנסת על המשך ייצור האריה. הוועדה הגיעה למסקנה שייצור המטוס תעלה מאות מיליוני דולרים יותר מרכישת מטוסים מארצות הברית וכי לא ניתן לממן את הפער מתקציב הביטחון אלא מתקציב הפיתוח, דבר שיחייב דחיית פרויקטי פיתוח אחרים.

התעשייה האווירית בדקה גם אפשרות לייצר את ה"אריה" כיוזמה משותפת של ישראל ושל איראן של השאה, אך המהפכה האיראנית קטעה את הניסיון. בתעשייה האווירית הבינו מעזר ויצמן שהסיכוי היחיד להמשיך את התוכנית הוא להציע את המטוס כגרסה חד-מנועית קטנה וזולה שתוכל להחליף את מטוסי ה-A-4 סקייהוק ומטוסי הכפיר. זו הייתה תחילת פרויקט הלביא.

ראו גם

• אריה (ספינה) - פרויקט תכנון כלי שיט קטן, דמוי טורפדו, על ידי התעשייה האווירית לישראל, שפיתוחו לא הושלם.

קישורים חיצוניים

• נועם אופיר, ‏אריה של נייר, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באפריל 1998
• ניצן סדן, אגדת החמקן הישראלי: כך בוטל האח הגדול של הלביא, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30384030אריה (מטוס)