אריה (ספינה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אריה הוא כלי שיט קטן, דמוי טורפדו, שהיה בשלבי פיתוח בשנות ה-60 של המאה ה-20, והיה אמור להציג תפיסה מקורית.

פיתוח ה"אריה"

יוחאי בן-נון, בהיותו מפקד חיל הים, יזם פיתוח של כלי שיט מודרני קטן, דמוי טורפדו, שיהיה מונהג על ידי לוחם בודד. ה"אריה" תוכנן להיות בעל טווח שיט גדול, ומסוגל לפעול גם בתנאי ים קשים. ה"אריה" היה מבוסס על עיקרי ה"חזירים" וסירות הנפץ, שהיו בשימוש בשייטת 13, אולם נועד להיות משופר בהרבה. החידוש ב"אריה" היה שיוטו במצב של חצי צלילה: הגוף שקוע במים אולם המפעיל יושב בתא חיצוני מעל פני הים. היתרון הברור הוא שהכלי נמוך וקשה לגילוי בעוד שהוא מופעל על ידי מנוע שרפה פנימית[א], מה שמגדיל במידה רבה את טווח פעולתו. אבי הרעיון היה פרופ' מרטין אבקוביץ, מהמחלקה להנדסה ימית במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT) – שם השתלם בזמנו בן-נון.

עבודת התכנון החלה בשנת 1962, במסגרת פנימית. לאחר בניית אבטיפוס וניסויי ים מוצלחים, הוצג דגם ניסיוני ב-1965 לפני ראשי מערכת הביטחון. הוחלט בפורום זה להעביר את המיזם להמשך פיתוח ותכנון לתעשייה האווירית. עם פרישתו של בן-נון, שהיה היוזם והכוח המניע, מפיקוד על חיל הים, נעצר המיזם.

בשנת 1979 נכנס לשימוש דגם מתקדם של "חזיר" שנקרא "רם", ושימש להובלת לוחמים.[1] שימוש מבצעי ראשון בדגם זה נעשה לשם טיבוע אוניית מחבלים בשם "טארק" במעגן צור, ב-26 באפריל 1979.[2] לא נמסר עד כמה מבוסס ה"רם" על תכנון ה"אריה".

ראו גם

לקריאה נוספת

ביאורים

  1. ^ כלי שיט דומים פועלים על מצברי חשמל. לאחר הפלגה קצרה על כלי השיט לחזור לבסיס-האם לטעון מחדש את המצברים. מגבלה דומה קיימת גם לגבי צוללת, שלאחר שיט תת-מימי קצר, חייבת לצוף ולהפעיל מנועי שרפה פנימית (הצורכים אוויר) על מנת לטעון את מצבריה. טכנולוגיית המצברים בתקופה הנידונה הייתה בראשיתה והמצברים היו כבדים, מסורבלים ובעלי קיבולת נמוכה, בניגוד למקובל כיום.

הערות שוליים

  1. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 718.
  2. ^ זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 1080-1078.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28156609אריה (ספינה)