רבי אריה לייב שפירא (קובנה)
| לידה |
1701 ה'תקמ"ז איבניץ |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 1761 (בגיל 60 בערך) י"ח בשבט ה'תרי"ג קובנא |
| מקום קבורה | סלבודקה |
| מקום פעילות | וושילישוק, איליא, סמורגון, קלווריה, קובנא |
| תחומי עיסוק | רב, אב"ד |
| רבותיו | רבי חיים מוולוז'ין |
| תלמידיו | רבי אלעזר משה הורוויץ - רב העיר פינסק, רבי ראובן לוין רב העיר דננבורג |
רבי אריה לייב שפירא (תקמ"ז - י"ח בשבט ה'תרי"ג) היה רב ומקובל[1], מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין, וממתנגדיה החריפים של תנועת המוסר. כיהן כרב העיר ואב"ד קובנא (תר"י-תרי"ג) ועל שמה כונה רבי לייבל'י קובנער. קודם לכן שימש כרב בערים וושילישוק, איליא, סמורגון, וקלווריה.
קורות חייו
נולד באיבניץ לרב העיר רבי מנחם זונדל[2], ולגיטל בת רבי אליעזר שפירא רב העיר לובץ'[3][4]. בגיל 6[5] או 8[4] התייתם מאביו ועבר עם אמו לבית הוריה. וכשנישאה אמו בשנית הוא נשאר בבית סבו שאימצו לבן, ורשם אותו בפנקס הקהילה בשם שפירא[4].
עד גיל 13 למד עם סבו כמה שעות ביום גמרא עם מפרשים וכן תנ"ך ודקדוק, ובשאר הזמן למד עם בחור בשם שמואל בקשטר, ובזמן זה השתלם בלימוד מסכת ברכות, סדר מועד, ורוב מסכתות סדר נשים וסדר נזיקין[4]. לאחר מכן למד אצל רבי מנשה מאיליה במשך יותר משנתיים, ובשנים אלו למד גם הנדסה ואסטרונומיה, מקצועות שרבי מנשה התמחה בהם.
בשנת תקס"ג ייסד רבי חיים מוולוז'ין את ישיבתו, ורבי אריה לייב היה מראשוני הבחורים בישיבה. רבי חיים היה קרוב משפחתו, ורבי אריה לייב הרבה לשהות בביתו. רבי חיים אף שידכו עם אחת מקרובותיו, וביום חתונתו נתן לו כתב סמיכה[4], בין השאר נכתב שם שרבי לייבלה יכול לפסוק בכל הש"ס בלי שולחן ערוך ולכוין להלכה[6][5].
ברבנות
וושילישוק ואיליה
בתחילה סרב לכהן כרב, והשכיר את עצמו ללמד גמרא לבחורים בוולוז'ין, אך בשנת תקע"ה (בגיל 28) קיבל את רבנות וושילישוק, עקב מצבו הכלכלי הקשה[7].
בשנת תקע"ז הוכתר כרבה של איליה שם התגורר רבו רבי מנשה מאיליה. בתחילה סירב לכהן כרב בעיר בה התגורר רבו, והוא ניאות לכך רק לאחר שקיבל פסק הלכה מרבי מנשה ומרבי חיים מולוז'ין שאין בכך "מורה הלכה בפני רבו". בתקופה זו נפטרה אשתו, והוא נשא בשנית את נכדתו של רבי אריה לייב שיק.
מכיוון שהיה יתום מקטנותו דאג מאד ליתומי העיר, והקים קופת צדקה ייעודית לקניית זוגות תפילין ליתומים, וכן ערך להם סעודות בר מצוה על חשבונו[4].
סמרגון וקלווריה
בשנת תקפ"ו עבר רבו רבי מנשה מאיליה לסמרגון ואף כיהן בה כרב לתקופה מסוימת, ולאחר שהתפטר מתפקידו השפיע על ראשי הקהל למנות לתפקיד את תלמידו רבי אריה לייב שפירא. הוא אכן עבר לעיר בשנת תק"ץ, כשבנו הבכור רבי מנחם זונדל מילא את מקומו ברבנות איליה. בהיותו בסמורגון כיהן גם כראש ה"קיבוץ" שייסד שם רבו רבי מנשה. לאחר תקופה נפטר בנו רבי מנחם זונדל, והוא גידל את נכדו חיים יעקב.
הכתרתו בסמרגון עוררה מרמור בקרב הקהילה החב"דית בעיר, אך מספר שנים לאחר מכן ביקר בעיר הצמח צדק מלובביץ' וביקר בביתו של רבי לייב. לאחר ביקורו אמר הצמח צדק לחסידיו ”דעו לכם שרבכם ה"מתנגד" הוא גאון אמיתי לא רק בתורה, אלא גם בחסידות חב"ד”. דברים אלו גרמו לחסידים בעיר לקבל את רבנותו של רבי לייב.
בשנת תר"ב, לאחר כשתיים עשרה שנה ברבנות סמרגון, ערער אחד מעשירי העיר על רבנותו לאחר שרבי לייב הכריע כנגדו בפסק דין, ורבי לייב עזב את העיר לטובת העיר קלווריה, כשלבקשתו מינו את בנו רבי נח חיים אברהם לרב במקומו. בקלווריה כיהן כשמונה שנים ושם נולד בנו רבי משה שמואל.
קובנה
בשנת תר"ט נפטר רבי מנחם מנדל[8] שכיהן כמו"ץ של קובנה. מתוך למעלה מעשרים מועמדים, נבחרו ששה לבוא למבחן אצל פרנסי העיר, כאשר המבחן התקיים באלול תר"ט. במבחן סירב רבי אריה לייב לומר פלפול ככל הרבנים, ובמקום זאת מסר שיעור בגמרא עם פירוש רש"י[9]. מבין כולם נבחר רבי אריה לייב לרבה של קובנה, וההכתרה התקיימה בפרשת נח תר"י.
הוא היה הראשון שנשא את התואר אב"ד קובנה[10], ובה כיהן עד לפטירתו, ועל שמה הוא כונה רבי לייבל'י קובנער[9]. בתקופה זו התפרסם שמו והוא נחשב אחד מגדולי הרבנים שהנהיגו את היהדות החרדית בליטא.
בתקופה זו נודע כאחד המתנגדים החריפים לתנועת המוסר אותה ייסד רבי ישראל מסלנט שהתגורר אף הוא בקובנה וייסד שם את הכולל שבו הנהיג לראשונה את לימוד המוסר.
בתפקידו זה הוא מינה את בנו רבי שלמה לדיין בעיר, אך לאחר תקופה סבר שבנו נהג שלא כהוגן בנושא מסוים, והמליץ לו לפרוש ולעסוק במסחר.
רבי אריה לייב נפטר בי"ח שבט תרי"ג[9], ויש אומרים בי"ז בשבט תרי"ד[11] ובהספדו השתתפו רבים מרבני הסביבה, ואחרון המספידים היה רבי ישראל מסלנט. מחוסר בית קברות מיוחד לקהילת יהודי קובנה, הוא נקבר בבית הקברות של יהודי סלבודקה. לאחר כחמישים שנה בנו מצודה בבית הקברות, והקברים הועברו לבית הקברות החדש, ומסופר שגופו של רבי לייב נשאר שלם כמעט כביום הקבורה[9].
דעותיו
דרך לימודו
רבי לייב נודע כמי שלומד בדרך פשוטה בלי פלפולים רבים, וביקר בחריפות כמה מחביריו לספסל הישיבה בוולאז'ין שעסקו בפלפול[9]. תלמידו רבי ראובן לוין הגדיר את דרך לימודו של רבו כך[4]: ”תמים היה בתורתו, כי למד תורה לשמה מבלי להתגנדר בה, כל מעינותיו היו נתונים לעמוד על הפשט, התרחק מן הפלפול, וחידודים עם "המצאות" בלימוד התורה שנאה נפשו”.
דברי תורתו
רבי לייבל'י כתב את חידושיו במחברת, אך ציווה את בניו שלא ידפיסו את הדברים, כיוון שלדבריו אם הדברים הם אמת ודאי כבר נכתבו על ידי חכמים קדומים יותר, ואם הם חידושים מקוריים שלו, שמא אין הם אמת. כמה מתשובותיו נדפסו בשו"תים שונים, ביניהם תשובה שהודפסה בשו"ת בית לוי לבנו רבי לוי שפירא, ותשובה נוספת בספר חול המקדש[9] וכמה תשובות נוספות בספר "אפריון דוד". רבי ישראל מאיר הכהן מראדין מצטט הלכה בשמו בספרו "משנה ברורה" בהלכות ספר תורה[דרוש מקור]. ליקוט נרחב של דברי תורתו הובא במאסף "ישורון"[12]. וכן בקובץ תפארת רפאל[13].
הוא נהג לכתוב תשובות קצרות לשואליו, ורבי חיים מבריסק[5] והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג[14] סיפרו כי הוא נשאל על כך וענה על פי משל, שאורח שקם באמצע הלילה וצריך לצאת מהבית צריך לגשש את דרכו החוצה, אך בעל הבית מוצא בקלות את דרכו החוצה.
התנגדותו לתנועת המוסר
זמן קצר לאחר מינויו לרבה של קובנא, ביקש רבי ישראל סלנטר לעבור לעיר ולקבוע בה ישיבה. פרנסי העיר שאלו את רבי לייב והוא התנה את הסכמתו בכך שרבי ישראל יקבל על עצמו משרה ציבורית. הוא נימק את דבריו באומרו: ”ידוע לי שרבי ישראל מאשים קשות את הרבנים על עוון ביטול תורה, ואי הרבצת תורה ואי יראת שמים... רק אם ישמש במשרה שיש בה משום עול הציבור ויטעום מטעמה המר, ידע לדון את הרבנים לכף זכות”. רבי ישראל סירב לקבל על עצמו משרה רבנית, ומונה למשרה ניהולית בהנהגת הקהילה. לאחר כחודשיים הגיע רבי ישראל לרבי לייב ואמר שמשרה זו גוזלת ממנו את כל זמנו ואין לו פנאי ללמוד תורה. רבי לייב אמר לו שהוא בטוח שמעכשיו לא יאשים רבי ישראל את הרבנים שאינם לומדים מספיק, ולכן הוא מאשר לו להתפטר מתפקידו.
רבי ישראל ייסד בקובנא "כולל פרושים" והנהיג בכולל לימוד המוסר במשך כמה שעות בכל יום. מלבד זאת הסתובב בבתי כנסיות שונים, וקרא לכולם לעסוק בלימוד מוסר. רבי לייב התנגד לדרכו של רבי ישראל, אך בתחילה נמנע מלצאת בגלוי נגד תנועת המוסר, והשפיע גם על מתנגדי התנועה ביניהם רבי משה יצחק אביגדור למתן את התנגדותם, והסתפק בכך שרבי יהושע העשיל רבה של ינובה דרש במקומות בהם דרש רבי ישראל, וסתר בדרשותיו את דברי רבי ישראל, תוך הכרזה כי רב העיר רבי לייב ביקש להודיע שדברי רבי ישראל אינם תורה מן השמים, ובמקום ללמוד מוסר יש ללמוד גמרא, משניות, עין יעקב ושולחן ערוך, והעיקר לשמור את כל המצוות.
לאחר תקופה התפרסם שרבי ישראל מחנך את תלמידיו להקפיד על לבוש נאה, ומאז הפסיק רבי לייב להשפיע על מתנגדי המוסר לרסן את התנגדותם. הוא עמד בראש ההתנגדות יחד עם הרב מרדכי אליאשברג (רבה של בויסק בלטביה, קודמו של הרב קוק). לאחר פטירתו של רבי לייב בשנת תרי"ג, נבחר לרב העיר רבי משה יצחק אביגדור מגדולי המתנגדים לתנועת המוסר. רבי ישראל סלנטר התבטא ”ראו מה בין הגאון הצדיק רבי ליבלי לממלא מקומו. רבי ליבלי התנגד ללימוד המוסר מתוך אהבת תורה, ואילו ממלא מקומו מתנגד ללימוד המוסר מתוך שנאת המוסר”[9].
מאמרותיו
- ”יסוד הרבנות הוא כבוד התורה, אבל גם כבוד הבריות הוא כבוד התורה.”
- ”כתוב "בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה'", ואילו לגבי יראי ה' כתוב: "יראי ה'" ולא כתוב בית יראי ה', הוי אומר שליראת ה' אין צורך בבית מיוחד”.
צאצאיו
מזיווג ראשון:
- רבי מנחם זונדל שפירא, מילא את מקום אביו כרבה של איליה, אביו של רבי חיים יעקב שפירא.
- רבי שלמה שפירא - רבה של פערם
- רבי נח חיים אברהם שפירא, מילא את מקום אביו כרבה של סמרגון (רבו של הרב קוק כשלמד שם)
- חתנו רבי משה שלמה גינצבורג מאיליה
מזיווג שני:
- רבי רפאל שפירא - ראש ישיבת וולוז'ין
- רבי לוי שפירא, רבה של נובו-אלכסנדרובסק - מחבר ספר שו"ת בית לוי
- מרים אשת רבי גרשון זאפראן
- רבי משה שמואל שפירא - רבה של בוברויסק
מתלמידיו
- רבי אלעזר משה הורוויץ - רב העיר פינסק, מחבר הספר "אהל משה" והגהות בש"ס וילנא
- רבי ראובן לוין - רב העיר דננבורג, מחבר הספר "ראש לראובני"
לקריאה נוספת
- הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, בתוך: מוריה, גיליון ג'-ד', ניסן תשד"מ, 1984, עמ' צ"ה - ק"א.
- הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, בתוך: מוריה, גיליון ה'-ו', סיון תשד"מ, עמ' צ' - ק"א.
- משה צינוביץ, עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 110–114.
- משה זעירא, רבותינו שבגולה ירושלים תשנ"ו, חלק א' עמ' 15-28.
- עמנואל אטקס, ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר, ירושלים תשמ"ד, עמ' 210, 213.
- ספר אהל אבות גבורת אריה, תולדותיו ודברי תורתו של מרן הגאון רבי אריה ליב שפירא אב"ד קאוונא, תשע"ה, עמודים ל"ה- קל"א.
קישורים חיצוניים
| תקופת חייו של רבי אריה לייב שפירא על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ דוד מתתיהו ליפמן הביא בספרו לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, שרבי אריה לייב אמר על עצמו ”משמת הגר"א אין מבין בקבלה, ואם אומרים כי יש, אזי אני אחד מהם.”
- ^ יש שכתבו שרבי מנחם זונדל הוא בנו של רבי אריה לייב שפירא מוילנא, אבל בן המשפחה הרב חיים קרלינסקי כותב שחמיו הוא בנו של רבי אריה לייב מוילנא
- ^ בן רבי אריה לייב שפירא מוילנה, בן רבי יצחק שפירא אב"ד דרהוביץ', בן רבי אליעזר שפירא.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, בתוך: מוריה, גיליון ג'-ד', ניסן תשד"מ, 1984, עמ' צ"ה - ק"א.
- ^ 5.0 5.1 5.2 משה זעירא, רבותינו שבגולה ירושלים תשנ"ו, ח"א עמ' 15-28.
- ^ מפי רבי חיים מבריסק
- ^ מסופר שהוא נשאל מדוע בתחילה סירב לכהן כרב, ואילו לבסוף כיהן ברבנות, והוא השיב: "בתחילה סבור הייתי כי לא די להיות בקי בש"ס ושו"ע כדי לשמש רב בישראל, אלא גם בתלמוד ירושלמי ובכל ספרי הפוסקים, וכן להיות ירא שמים וזהיר בקלה כבחמורה הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו, ולכן סירבתי לשבת על כסא רבנות. אך לאחר שראיתי מה טיבם של רבנים רבים, נוכחתי לדעת שאין כחם יפה מכוחי, וחסידות וידיעת התורה כולה אינן לעיכובא בכיסא רבנות, ולכן הסכמתי לתפקיד". (מאמרו של הרב חיים קרלינסקי)
- ^ אביו של רבי אליעזר שמחה רבינוביץ
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, בתוך: מוריה, גיליון ה'-ו', סיון תשד"מ, עמ' צ' - ק"א.
- ^ קודם לכן נשאו הרבנים בתואר מו"ץ בלבד, והיו כפופים לאב"ד סלבודקה. כך כתב הרב חיים קרלינסקי, וכן בלתולדות היהודים בקובנה וסלבודקא של דוד מתתיהו ליפמן
- ^ דוד מתתיהו ליפמן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה
- ^ כרכים י, יב, יד.
- ^ ספר זכרון תפארת רפאל, ע"ש רבי רפאל לוין, תשס"ו, עמ' קנח - קעג
- ^ במאמר שכתב בעיתון הצופה, גליון ערב שביעי של פסח תשי"ט