לובץ'
ערך זה עוסק בעיר בבולגריה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מרכז העיר לובץ' | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | לובץ' |
| חבל ארץ | מורדות הרי הבלקן |
| ראש העיר | מינצ'ו קזאנדז'ייב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-3 לפנה"ס |
| גובה | 200 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 39,541 (2010) |
| קואורדינטות | 43°8′N 24°43′E / 43.133°N 24.717°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.lovech.bg | |
לוֹבֶץ' (בבולגרית: Ловеч) היא עיר בצפון-מרכז בולגריה, בירת מחוז לובץ', השוכנת כ-150 קילומטרים מהבירה סופיה. לובץ' ממוקמת במורדות הרי הבלקן, על שתי גדותיו של הנהר אוסאם והיא נודעת ברחבי בולגריה בפרחי הלילך הפורחים בפארקים והגנים הרבים המצויים בעיר.
היסטוריה
ראשית התיישבות אנושית מאורגנת באזור מתוארכת למאה ה-3 לפנה"ס עידן הממלכה התראקית. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש המקום על ידי צבא הרפובליקה הרומית והוקמה מצודה בשם פֶּרֶזְידְיוּם שהגנה על דרכי הגישה לחבל. במהלך המאה ה-4 עבר השטח לחזקת האימפריה הרומית המזרחית שהפכה בהמשך לאימפריה הביזאנטית. במהלך המאה ה-7 הגרו למקום שבטים סלאבים ובשלהי המאה ה-8 נכבש היישוב על ידי צבא האימפריה הבולגרית הראשונה.
בראשית המאה ה-11 נכבש האזור על ידי הקיסר הביזאנטי בסיליוס השני, שהביא בהמשך לקריסת האימפריה הבולגרית הראשונה. בשלהי המאה ה-12 לאחר יסוד האימפריה הבולגרית השנייה, הפך היישוב למרכז מסחרי חשוב ובאמצע המאה ה-14 נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית ושמו שונה לאטלאן לובץ'. ב-1784 פרצה דליקה גדולה אשר החריבה את העיר ופגעה קשות באוכלוסייתה. ב-3 בספטמבר 1877 במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית כבש צבא האימפריה הרוסית בפיקודו של מיכאיל סקובלב את העיר, אשר הפכה בהמשך חלק מנסיכות בולגריה. לאחר המלחמה בוצע טרנספר של כל האוכלוסייה ממוצא טורקי. בימינו ממצבת עצמה לובץ' כיעד תיירותי, תרבותי ואמנותי[1].
כלכלה ודמוגרפיה
העיר לובץ' היא מרכז תעשיית טקסטיל ועור. כמו כן קיימים מפעלים לעיבוד מזון ותעשיית טבק ושימורים. אוכלוסיית העיר נמצאת במגמת קיטון והגירה שלילית מתונות. 49% הם גברים ו-51% הן נשים. מבחינת מוצא אתני, 91.3% מהאוכלוסייה הם בולגרים, 6.6% ממוצא טורקי ו-1.5% צוענים. 91.8% מהאוכלוסייה הם נוצרים אורתודוקסים ו-7% הם מוסלמים סונים[1].
תחבורה
בעיר פועלות 8 חברות המפעילות קווי תחבורה ציבורית באמצעות צי בן 85 אוטובוסים, 18 חברות המפעילות 150 מוניות ותחנת רכבת המקשרת את לובץ' ללבסקי וטרויאן[1].
חינוך, תרבות וספורט
בעיר פועלת שלוחה של אוניברסיטת גברובו ושל המכללה הכלכלית בסבישטוב. בנוסף ישנם 4 בתי ספר תיכון, 5 בתי ספר מקצועיים ו-7 בתי ספר יסודיים. בעיר פועלות מספר גלריות, 2 תיאטראות ו-7 מוזיאונים בתחומי ההיסטוריה, האמנות והאתנוגרפיה.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות בולגריה
בשלהי 1877, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית הגיעו ללובץ' מפלבן כמה עשרות פליטים יהודים שנמלטו מחמת הקרבות וגילויי האנטישמיות שליוו אותם. בראשית המאה ה-20 לא נכללה קהילת לובץ' ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה, אך נכללה ברשימת 47 היישובים בהם התגוררו יהודים בממלכה[2].
במהלך מלחמת העולם השנייה עם פרסומו של החוק להגנת האומה יצאו ראשי הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית בראשות המטרופוליט סטפן בקול קורא כנגדו ובו נכתב שאין להשלים עם אלימות ואי צדק כלפי המיעוט היהודי. אחד מהחותמים על ההצהרה היה המטרופוליט של לובץ'[3].
ב-9 במרץ 1943 יועדו יהודי "בולגריה הישנה" לגירוש אל מחנות ההשמדה, לאחר ש-5 ימים קודם לכן הוחל במעצרם וגירושם של יהודי תראקיה ומקדוניה. ב-9 במרץ בשעות אחר הצהרים הוטל עוצר בלובץ' ונערכו הכנות לגירוש בני הקהילה הקטנה, אשר נכבדיה פנו בבקשת עזרה לבני קהילת סופיה. ב-10 במרץ לפנות בוקר נערכה אקציה, במהלכה נעצרו יהודי העיר ושוחררו בבוקר עם הגיע פקודת ביטול הגירוש מהבירה[4].
ב-25 במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה ולמעלה מ-2,000 מהם הגיעו לאזור פלבן. מנהל הקומיסריון לענייני יהודים אלכסנדר בלב, הורה למושל פלבן הגנרל יונוב לגרש את היהודים מפלבן לעיירות וכפרים סמוכים וכך הגיעו עשרות רבות של יהודים ללובץ'. פרנסי העיר התנגדו בתוקף להגעת היהודים לעיר בעיקר בשל מספרם הגדול ומחו בפני בלב על העניין. מחאתם הצטרפה למחאות רבות שהגיעו מראשי יישובים נוספים, סוגיה שהובילה להפסקת הגירוש מפלבן[5]. מעט היהודים שנותרו ביישוב לאחר המלחמה עלו לישראל בין 1947–1949. בראשית המאה ה-21 התגוררו בלובץ' 8 יהודים[1].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 העיר לובץ, באתר bulgaria.domino (באנגלית).
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 42-43.
- ^ מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמוד 112.
- ^ דוד יוסיפ אור, גיטו פלבן, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 906.
| רשויות מקומיות וערי מחוז לובץ' שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
