אנסטסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית
.jpg) | |||
| לידה |
סביבות 431 דיראקיום | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 518 קונסטנטינופול | ||
| |||
אנסטסיוס הראשון (פלאביוס אנסטסיוס; לטינית: Flavius Anastasius Augustus; יוונית: Ἀναστάσιος), המכונה דיקורוס (יוונית: Δίκορος; "דו-אישוני", בגלל צבע עיניו השונה), היה קיסר האימפריה הביזנטית מ-11 באפריל 491 עד מותו ב-9 ביולי 518.
ראשית חייו ועלייתו לקיסרות
אנסטסיוס נולד בדיראקיום שבבלקן (דורס באלבניה של היום) בסביבות שנת 431 לפני הספירה. ייתכן ששם אביו היה פומפיאוס. שני אחים של אנסטסיוס ידועים בשמם - פאולוס וקיסריה. אמו הייתה נוצרית אריאנית, אולם אנסטסיוס היה מונופיזיטי. בסביבות שנת 488 היה אנסטסיוס מועמד לשמש כבישוף של אנטיוכיה. במהלך השנים השתלב אנסטסיוס בחצר האימפריאלית, ושימש לפני עלייתו לשלטון כקצין בארמון הקיסרי בקונסטנטינופול.
ב-9 באפריל 491 נפטר הקיסר זנון ללא שאר שירש את מקומו. זנון עצמו ייחל שאחיו לונגינוס ימשיכו, וכן פטריארך קונסטנטינופול איופמיאוס. זנון לא היה אהוד, בעיקר בשל מוצאו האיסאורי (שנתפס כזר לתרבות הרומאית) ואמונותיו הדתיות. לאחר מותו התכנס המון בהיפודרום והפגין את התנגדותו לזנון ולונגינוס. מסופר שההמון קרא לעבר הארמון: "הבו לנו קיסר רומאי! הבו לנו קיסר אורתודוקסי!". הסמכות לבחור את הקיסר הבא עברה בפועל לידי אלמנתו של זנון, אריאדנה, בתו של הקיסר לאו הראשון. אריאדנה בחרה באנסטסיוס, ניתן לשער מפני שהיה דמות מוכרת ואהודה יחסית. השניים נישאו ארבעים יום מאוחר יותר.
המלחמה האיסאורית
בחירתה של אריאדנה באנסטסיוס פגעה בכוחם של לונגינוס והחיילים האיסאורים בבירה. האיסאורים, יושבי חבל איסאוריה שבדרום אסיה הקטנה, היו באותה עת גורם פוליטי רב עצמה בחצר הקיסרים. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון גירש אנסטסיוס את לונגינוס והאיסאורים מקונסטנטינופול בתואנה עוררו מהומה אלימה נגד שלטונו. האיסאורים הכריזו מרד, ושלחו חיל להילחם בקונסטנטינופול במטרה להדיח את הקיסר החדש. אנסטסיוס בתגובה שלח שני צבאות בפיקוד ג׳ון הסקיתי וג׳ון הגיבן. אלו הביסו את המורדים בקוטאיום, בצפון מערב אנטוליה. המרד צומצם לאיסאוריה עצמה, שם התבצרו המורדים עוד כשש שנים עד שהצליח אנסטסיוס להביסם. כישלון המרד דחק סופית את האיסאורים מעמדות כוח באימפריה, וסופם שהוגלו לתראקיה על ידי אנסטסיוס.
מלחמה עם פרס
בעלות אנסטסיוס לשלטון שרר בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרסית שלום קרוב ל-60 שנים. במהלך תקופה זו הפרסים, בדומה לרומאים בשעתם, הותקפו לעיתים תכופות על ידי שבטים נוודים מזרחים - האפתליטים (המכונים גם 'ההונים הלבנים'). המלך הפרסי קבאד הראשון אולץ להתחייב לשלם לאפתליטים כופר גדול, שהכביד מאוד על שלטונו. עקב זאת החליט קבאד לפלוש לאימפריה הביזנטית. קבאד התרשם שהביזנטים מוחלשים עקב שורה של מהומות ופלישות, וראה בכך הזדמנות לביזה ואולי אף לכפות על אנסטסיוס תשלום כופר. כוחות פרסים פלשו לארמניה בשנת 502, בזזו את הערים תיאודוסיופוליס ומרטירופוליס, והחזיקו בעיר אמידה שעל גדות חידקל. אנסטסיוס בתגובה שלח כוח גדול של כ-52,000 חיילים, והצליח בשנת 504 לכבוש מחדש את אמידה ולהסיג את הפרסים מארמניה. קבאד, שבינתיים שוב הותקף על ידי האפתליטים, הגיע עם אנסטסיום להסכמה לפיה ישלם האחרון 39,600 נומיסמטות בתמורה להפסקת הלחימה. הסכם שלום רשמי נכרת בשנת 506. כהתגוננות נגד פלישות עתידיות, ביצר אנסטסיוס את עיר הגבול דארה.
הרפורמות הכלכליות של אנסטסיוס
אנסטסיוס ירש מקודמיו מצב כלכלי רעוע. קופת האימפריה לא התאוששה עוד ממסעותיו של הקיסר לאו נגד ממלכת הוונדלים, ובזמן שלטונו רצוף המלחמות והמרידות של זנון לא התאפשר טיפול ראוי בבעיה. עם עלייתו לשלטון הוביל אנסטסיוס שורה של רפורמות שמטרתן לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס הנהיג משטר כלכלי מחושב וחסכן. הוא המיר ככל הניתן את הכנסותיה והוצאותיה של האימפריה מטובין חומריים למטבעות. מטבע נחושת (פוליס) חדש ויציב אפשר תשלום במזומן גם בסכומים קטנים (מטבע זה שמר על ערכו מאות שנים). מגמה זו עזרה להפחית את היקף המעילה ברכוש ציבורי והקלה על מעקב אחר המצב הכלכלי של האימפריה. אנסטסיוס בנוסף נלחם נגד השחיתות השלטונית, והטיל פיקוח על ההוצאות לצורכי צבא וממשל. כך, בניגוד לעבר, לא סיפק השלטון לחיילי האימפריה את הציוד הדרוש להם, אלא דרש מהם לקנותו ממשכורתם ששולמה במזומן. אנסטסיוס העביר את סמכות גביית המיסים ממעמד ה-Curiales לגובי מס רשמיים מטעם השלטון. בנוסף, אנסטסיוס העביר את עיקר נטל המס מיושבי העיר ליושבי הספר. כל אלו עזרו ליצור מערכת פיננסית יציבה יותר, יעילה יותר ואמינה יותר. הרפורמות של אנסטסיוס הניבו תוצאות חיוביות, ומוערך כי במותו השאיר אחריו הקיסר כ-146,000 קילוגרמים של זהב באוצר האימפריאלי.
מתחים דתיים בימי אנסטסיוס
בשלהי העת העתיקה אופיינה הדת הנוצרית במספר מחלוקות כריסטולוגיות. הקיסר זנון, במטרה לפייס את שני הצדדים, פרסם את ההנוטיקון (ביוונית: ἑνωτικόν henōtikón, ״פעולת איחוד״) - מסמך שנועד לגשר בין הצדדים. אךההנוטיקון לא פייס אף אחד מהצדדים, ולא רק זאת אלא שהוביל לפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית (הסכיזמה האכאית); פיצול זה נשאר בתוקפו בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. קרע זה בין שני חלקי האימפריה היה מוקד מתמיד של מתח ואי-נחת בתקופת שלטונו של אנסטסיוס. בשנותיו האחרונות הביע אנסטסיוס את תמיכתו באחד הצדדים, מה שעורר את חמת ההמון בבירה, ועלו קריאות הדורשות את הדחתו של אנסטסיוס. רק לאחר שהקיסר עצמו הופיע לפני העם ללא בגדי מלכות, והביע נכונות לפרוש מתפקידו, נרגעו הרוחות.
מרד ויטליאנוס
באותה שנה (514) הכריז ויטליאנוס, מפקד צבאי בתראקיה, מרד באנסטסיוס. ויטליאנוס הניס את נס עמדותיו הדתיות השנויות במחלוקת, אך יש מקום לשער שגם גורמים כלכלים ושאיפותיו האישיות לשלטון לקחו חלק בהחלטתו. ויטליאנוס, בראש צבא מהבלקן, חנה בחוצות קונסטנטינופול ואילץ את אנסטסיוס לכנס ועידה כנסייתית בראשות האפיפיור. לאחר שהדרישה לא נענתה, שוב צר ויטליאנוס על הבירה, והפעם הציב מולו אנסטסיוס צבא בפיקודו של מארינוס. מארינוס הביס את צבא המורדים, אך ויטליאנוס עצמו נמלט. מאוחר יותר חזר ויטליאנוס לבירה בהזמנת הקיסר יוסטיניוס, ונרצח בארמון בשנת 520[1].
מותו של אנסטסיוס ומורשתו
לאחר מרד ויטליאנוס נהנתה האימפריה משקט יחסי, למעט פלישות קטנות היקף באזור הדנובה. אנסטסיוס נפטר ב-9 ביולי 518, בסביבות גיל 88. אנסטסיוס לא השאיר אחריו יורש, ואת מקומו תפס יוסטיניוס הראשון, ראש המשמר הקיסרי. אחייניו של אנסטסיוס, פרובוס ופומפיאוס, המשיכו לכהן בתפקידים בכירים לאחר מותו, וסופם שהוצאו להורג על ידי יוסטיניאנוס לאחר מרידת ניקה. אנסטסיוס אינו מוכר כקיסרים ביזנטים אחרים דוגמת יוסטיניאנוס הראשון או בסיליוס השני, אולם אין זאת סיבה להמעיט בחשיבותן של שנות שלטונו. תחת אנסטסיוס התאוששה והתייצבה האימפריה המזרחית לאחר תקופה ארוכה של משברים פנימיים וחיצוניים, שהובילו בין השאר לנפילת האימפריה המערבית כמה שנים לפני כן.
לקריאה נוספת
- Cameron, Alan, "The House of Anastasius", GRBS 19 (1978)
- Gregory, Timothy E. A History of Byzantium. Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2011.
- Haarer, F. K., n.d
- Kazhdan, A. P. The Oxford Dictionary of Byzantium. New York: Oxford University Press, 1991
- Treadgold, Donald Warren. History of Byzantine State and Society. Stanford (California): Stanford University Press, 1997.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ “The Origin of Justinian.” The Secret History with Related Texts, by Kaldellēs Antōnios Emm. and Procopius, Hackett, 2010, p. 30.
29108065אנסטסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית