אל-בורייג'
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | דיר אל-בלח |
| שטח | 0.5 קמ"ר |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   אל-בורייג' | |
אל-בורייג' (בערבית: البريج) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במרכז רצועת עזה, ממזרח לדרך צלאח א-דין, מדרום לנחל הבשור ומצפון למחנה הפליטים מע'אזי. מהעבר השני של דרך צלאח א-דין שוכן מחנה נוסייראת. המחנה משויך לנפת דיר אל-בלח. שטחו של המחנה הוא כ-529 דונם, ונכון לשנת 2005 אוכלוסייתו מנתה 34,951 נפש, מהם 28,770 מוכרים כפליטים. מקור שמו של המחנה הוא מגדל הנמצא בסמוך לו.
המחנה נוסד בשנת 1949, ובעת הקמתו נמנו בו 13,000 פליטים מסביבות עזה רבתי. אחוז קטן מהם התיישב בבסיס צבאי בריטי נטוש, ואילו רובו יושב באוהלים. בשנת 1950 בנתה אונר"א מבני בטון עבור הפליטים.[1]
כיום, רוב הפליטים, כמו במרבית מחנות הפליטים האחרים ברצועת עזה, חיים במבנים המאוכלסים בצפיפות. למחנה אין מערכת לטיהור שפכים, ורוב האשפה מצטברת באפיק נחל הבשור, ויוצרת מפגע בריאותי. רוב מי השתייה של המחנה מסופקים על ידי חברת מקורות הישראלית.
במחנה 5 בתי ספר יסודיים, ושני בתי ספר על יסודיים, בהם למדו 9,306 תלמידים בשנת 2004. כל בתי הספר מופעלים על ידי אונר"א.
אירועים במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני
בליל 28 באוגוסט 1953, הותקף המחנה בירי ובפצצות על ידי כוח ישראלי. לדברי ההיסטוריון יואב גלבר, כחודש לאחר הקמת יחידה 101, כוחות סיור של היחידה חדרו לרצועת עזה כאימון, נתקלו בפלסטינים ממחנה הפליטים אל-בורייג', ופתחו באש כהגנה עצמית, שכתוצאה ממנה 30 איש נהרגו ועשרות נפצעו. לטענת עזמי בשארה, 43 פלסטינים, מהם 7 נשים נהרגו, ו-22 נפצעו.[2] ועדת שביתת הנשק דיווחה על מותם של 20, לצד 27 פצועים קשה ו-35 פצועים קל.[3] בקרב יחידת 101 עצמה היו שני פצועים, אחד מהם הוא אריאל שרון, מפקד ומקים היחידה, ולימים ראש ממשלת ישראל. כך דיווח שרון:
| ” | "האויב פתח עליי באש מכיוון צפון מערב... החלטתי שעדיף להמשיך לעבר המחנה ולחלוף מצידו השני, מאשר לחזור בדרך ממנה באנו, בה היו שומרים, חוטי תיל, יבולים וגנים של האוכלוסייה המקומית. בנוסף החלטתי שמהלך התקפי היה עדיף מלהשאיר רושם לפיו ניסינו לברוח. בהתאם, פלשתי למחנה יחד עם קבוצתי..." | “ |
ועדת שביתת הנשק גינתה את הפשיטה, וכינתה אותה "מעשה מכוון ומזעזע שמטרתו רצח המוני". לפחות שר אחד בקבינט המדיני-ביטחוני הישראלי גינה את הפשיטה.[4] בישיבת חירום של ועדת שביתת הנשק, קבעה הוועדה כי הפשיטה בוצעה על ידי ישראלים חמושים. גנרל ואגן בניקה, שעמד בראש ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות, גרס כי "מהלך זה הוא סביר, לאור ריבוי התלונות הישראליות לגבי חדירות לתחום מדינת ישראל באזור זה, במהלך ארבעת השבועות האחרונים", זאת לעומת ההסבר שמדובר ב"פעולת תגמול חסרת רחמים".
בפברואר 1969 נרצח מוכתר המחנה על ידי רעולי פנים.[5]
ב-22 באוגוסט 1988, נהרג תושב אל-בורייג' בתקיפת חיילי חטיבת גבעתי. ב-4 באוקטובר 1989, נהרג תושב המחנה על ידי צה"ל בשעה שריסס כתובות במחנה.
ב-20 בספטמבר 1990, חייל ישראלי בשם אמנון פומרנץ, נקלע למחנה בטעות או בשל תקלה ברכבו, ובהיותו לבוש בגדים אזרחיים הלך למחנה, שם בוצע בו לינץ'. בעקבות האירוע, ביצע צה"ל מהלך של ענישה קולקטיבית, שכלל הריסת כל המבנים והחנויות ברחוב הראשי של המחנה. במהלך ביצוע ההריסה הוגשה עתירה לבג"ץ אשר אישר את ההריסה בנימוק שהוא נדרש כדי לאפשר לצה"ל לשמור על הביטחון, ולהרתיע את תושבי המחנה.[6]
מוחמד א-דורה, שנהרג ביום השני של האינתיפאדה השנייה, היה תושב המחנה.
ב-11 במרץ 2002, במהלך כינוס פלסטיני גדול, טנקים של צה"ל נכנסו למחנה והרגו שני אנשים. ב-6 בדצמבר באותה שנה צה"ל פשט על המחנה בעזרת טנקים ומסוקים עם מכונות ירייה. באירוע נהרגו 10 אנשים. חקירת האו"ם העלתה ש-8 מהם היו אזרחים לא חמושים, מתוכם שני עובדי האו"ם. ב-6 במרץ 2004, התקיימו חילופי אש במחנה, לאחר שכוח צה"ל שמטרתו מניעת פעילות טרור, חדר למחנה ונתקל בהתנגדות.[7]
במהלך יולי 2007, כוח צה"ל שכלל כ-10 טנקים ושני דחפורים המגובים על ידי מסוקים, נתקל במארב של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם. בחילופי האש נהרג חייל ישראלי. ב-6 באוקטובר 2007, כוח צה"ל פרץ לחלקו המזרחי של המחנה, פעולה שהובילה להתפרצות עימותים במחנה.
ב-27 בפברואר 2008 ביצע צה"ל סיכול ממוקד במחנה. במהלך מבצע עופרת יצוקה, נפצעו 10 אנשים בעת ששהו במרכז רפואי של האו"ם במחנה, ובאירוע אחר הופצץ שוק במחנה, וארבעה אנשים נהרגו לצד 16 אחרים שנפצעו. בתחילה נטען בתקשורת הבין-לאומית שבאירוע נהרגו 40 איש ששהו בבית ספר.[8] במבצע צוק איתן, תקף צה"ל את ביתו של ראש העיר, שמת לאחר מכן מפצעיו.[9]
ב-20 ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, הפציץ חיל האוויר בית במחנה, ונהרגו שישה מבני משפחת זיאדה ואדם נוסף. על פי צה"ל היעד היה חדר מלחמה של חמאס וארבעה מההרוגים היו פעילים צבאיים. ב-2018 הגיש אסמאעיל זיאדה, אזרח הולנד ויליד המחנה, תביעה בבית המשפט המחוזי בהאג כנגד בני גנץ ואמיר אשל, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר בעת התקרית. ב-2021 דחה בית משפט לערעורים את התביעה, בנימוק של חסינות תפקודית.
ב-17 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, נהרג באל-בורייג' בסיכול ממוקד איימן נופל, מפקד חטיבת מחנות המרכז של החמאס.[10] באמצע דצמבר 2023 דרש דובר צה"ל מתושבי המחנה להתפנות ממנו,[11] ולאחר מספר ימים נכנסה אוגדה 36 ללחימה במחנה.[12]
קישורים חיצוניים
- פרופיל מחנה הפליטים אל-בורייג', באתר אונר"א (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, (תרגם מאנגלית: ארנון מגן), תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991
- ^ עזמי בשארה, A lifetime credo, Azmi Bishara, Al-Ahram, 4-10 September 2003
- ^ הפגנות בעזה ובמחנות הפליטים, דבר, 1 בספטמבר 1953
- ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל 1949–1956: ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש (תרגם מאנגלית: יעקב שרת), תל אביב : עם עובד, תשנ"ו 1996
- ^ נרצח מוכתר מחנה הפליטים שליד דיר־אל־בלח ברצועה, היום, 28 בפברואר 1969
- ^ מיכל קדם, שמואל טל, אורן כהן, צה"ל הטיל איפול מלא על ההריסה באל־בורג', חדשות, 26 בספטמבר 1990
- ^ IDF activity in the El-Bureij Refugee camp, באתר משרד החוץ (באנגלית)
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/7814054.stm
- ^ כרמלה מנשה וגל ברגר, הפלסטינים: ראש עיריית אל בורייג' מת מפצעיו, באתר רשת ב, 29.07.14
- ^ עינב חלבי, חוסל מפקד מה"טופ 5" בצבא חמאס, דיווח: אחיו של הנייה נהרג, באתר ynet, 17 באוקטובר 2023
- ^ דנה בן שמעון, מעוז הטרור תחת אש: דיווחים על לחימה ערה בדרג' תופאח, באתר ישראל היום, 22 בדצמבר 2023
- ^ יואב זיתון, אוגדה 36 נכנסה לאל-בורייג' במרכז הרצועה; כ-900 מחבלים חוסלו בשג'אעיה | תמונת מצב, באתר ynet, 26 בדצמבר 2023
37738111אל-בורייג'