אלפרד סלואן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלפרד פריצ'רד סלואן ג'וניור (באנגלית: Alfred Pritchard Sloan Jr.; 23 במאי 1875 - 17 בפברואר 1966) היה מנהל בכיר בתעשיית הרכב. הוא כיהן במשך שנים ארוכות כנשיא, מנכ"ל ויושב ראש ג'נרל מוטורס. סלואן, בתחילה כמנהל בכיר ולאחר מכן כעומד בראש הארגון, סייע לג'נרל מוטורס להשיג צמיחה מרשימה משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20, עשורים בהם תפיסות כגון שינויים שנתיים במודל המיוצר, ארכיטקטורת מותג, הנדסת תעשייה וניהול, עיצוב מכוניות והתיישנות מתוכננת, שינו את התעשייה ובעקבותיה גם את הלייף סטייל ואת הסביבה הבנויה בארצות הברית, ולאחר מכן גם בשאר העולם.
זיכרונותיו של סלואן, My Years with General Motors, נכתבו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ומדגימים את חזונו של סלואן ביחס לניהול המקצועני ולמבנה התאגידי המתוכנן בזהירות, בו עבד. ספרו זה נחשב לאחד מהטקסים המכוננים בתחום הניהול המודרני.
סלואן זכור בשל היותו מנהל רציונלי, ממולח ומצליח ביותר, אשר הוביל את ג'נרל מוטורס להפוך לתאגיד הגדול בעולם, עמדה בה נשאר התאגיד גם שנים רבות לאחר מותו של סלואן. הרציונליות והתחכום שלו זכורים גם על ידי מבקריו, אשר נוטים להרחיב מאפיינים אלו ולתאר את סלואן כמאופיין בהתנהלות קרה, תאבת בצע ופלוטוקרטית. כך או אחרת, היקף הפעילות הפילנתרופית של סלואן מרמזת על כך שסלואן ראה את עצמו אחרת - כאדם עם כישרונות רבים יותר ואחריות רבה יותר משיש לאחרים, ושבשל כך זכאי לסמכות רבה יותר מזו המוקנית לאחרים, אך בנוסף, מחויב גם לגמול ולהועיל לזולת.
סלואן והנהלת ג'נרל מוטורס בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, תקופת השפל הגדול, הפשיזם, ההתחמשות הגרמנית המאסיבית ומלחמת העולם השנייה, הם חלק מסיפור גדול יותר ביחס לטבע המורכב של תאגידים רב-לאומיים, וכיצד הלאומיות של חבריהם הופכת לחסרת רלוונטיות בדרכים מסוימות, אך רלוונטית בהחלט בדרכים אחרות; השימוש המפוצל של הממשלות הלאומיות של שני הצדדים הלוחמים במלחמת העולם השנייה, ביכולות התעשייתיות של ג'נרל מוטורס - בעלות הברית בתעשיית הרכב בארצות הברית ובווקסהול מוטורס, ולעומתן מדינות הציר שהשתמשו באופל, חברה בת של ג'נרל מוטורס, על מנת להניע את האספקה והטכנולוגיות הצבאיות שנדרשו למאמץ המלחמתי.
בדומה להנרי פורד, המנהיג האחר של ענקי הרכב, זכור כיום סלואן בתערובת מורכבת של הערצה להישגיו, הערכה לפעילותו הפילנתרופית, וחוסר נוחות או אכזבה ביחס לעמדות שהביע במהלך התקופה של בין שתי מלחמות העולם ובמלחמת העולם השנייה.
חיים וקריירה
סלואן נולד בניו הייבן, קונטיקט, ופנה תחילה ללימודי הנדסת חשמל ב-Brooklyn Polytechnic Institute, לימים ה-New York University Tandon School of Engineering. לאחר מכן עבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ושם סיים בסופו של דבר את לימודיו בהצלחה, ב-1895. בעת לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, היה סלואן חבר באחוות הסטודנטים דלתא אפסילון. ב-1899 היה סלואן לנשיא ולבעלים של חברת Hyatt Roller Bearing, שהייתה חלק מתעשיית המיסבים והמכבשים, כאשר אביו ומשקיע נוסף קנו את החברה מהבעלים הקודם. אולדסמוביל הייתה הלקוחה הראשונה של הייאט בתחום הרכב, כשחברות רבות אחרות תלכנה בעקבותיה בקרוב. ב-1916 התמזגה הייאט עם חברות אחרות על מנת ליצור את United Motors Company, לימים ACDelco, אשר הפכה במהרה לחלק מג'נרל מוטורס. סלואן הפך לסגן נשיא ג'נרל מוטורס ולאחר מכן, ב-1923, לנשיא התאגיד, וב-1937, ליו"ר מועצת המנהלים. ב-1934 ייסד סלואן את Alfred P. Sloan Foundation, עמותה פילנתרופית, שאינה למטרות רווח.
תחת הנהגתו של סלואן הפכה ג'נרל מוטורס מפורסמת בניהול פעילויות מגוונות עם נתונים פיננסיים כגון החזר השקעה, אשר מי שקידם את הכנסתם לליבת הפעילות של ג'נרל מוטורס היה דונלדסון בראון, בן חסותו של סגן נשיא ג'נרל מוטורס, ג'ון רסקוב. רסקוב הגיע לג'נרל מוטורס כיועץ לפייר דו פונט ולחברת דופונט. דופונט הייתה למשקיעה בג'נרל מוטורס ומנהליה הם שהפעילו, ככלל, את ג'נרל מוטורס בשנות ה-20 של המאה ה-20.
סלואן מוכר כמייסד הרעיון של שנת ייצור, ממנו צמח הקונספט של התיישנות מתוכננת. סלואן גם ייסד מבנה תמחור במסגרתו התייחסו אל שברולט, פונטיאק, אולדסמוביל, ביואיק וקדילאק כאל מבנה של סולם, עם הבחנה מוגדרת בין רמות המחיר השונות, מבלי שהמותגים השונים יתחרו זה בזה, וכך ניתן היה לשמור את הקונים בתוך "משפחת" ג'נרל מוטורס, עם השתנות העדפותיהם וכוח הקנייה שלהם, במהלך התבגרותם. תפיסות אלו, בד בבד עם ההתנגדות של פורד לשינויים בשנות ה-20, הובילו את ג'נרל מוטורס לעמדת מנהיגות בתעשיית הרכב בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, עמדה עליה שמרה במשך למעלה מ-70 שנה. תחת הנהגתו של סלואן הפכה ג'נרל מוטורס למפעל התעשייתי הגדול בעולם אי-פעם.
בשנות ה-30 התעמתה ג'נרל מוטורס, שאחזה בעמדות עוינות ביחס להתאגדויות עובדים מזה זמן רב, עם עובדיה, שזה לא מכבר התאגדו וחשו בשלים לפעול להשגת זכויותיהם, בתחרות ממושכת על השליטה בחברה. סלואן התנגד לאלימות שמזוהה עם הנרי פורד. סלואן העדיף ריגול, השקעה במנגנוני חשיפה פנימיים לצורך איסוף מידע, וניטור פעילות של איגודי עובדים. כשעובדי ג'נרל מוטורס ארגנו את השביתה של 1936–1937 בפלינט, מישיגן, אשר שינתה את איגוד עובדי הרכב מאוסף של איגודים מקומיים מבודדים בשולי התעשייה, לכדי איגוד מקצועי גדול והובילה להתאחדות תעשיית הרכב של ארצות הברית, גילה סלואן שלריגול יש ערך מועט לנוכח טקטיקות פתוחות כאלה.
תוכנית ההכשרה למנהלים מבוססת-האוניברסיטה הראשונה בעולם, עמיתי סלואן, החלה ב-1931 במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, תחת חסותו של סלואן. קרן מענקי סלואן מיסדה את בית הספר MIT לניהול תעשייתי ב-1952, עם מחויבות להכשיר את "המנהל האידיאלי", ושמו של בית הספר הוסב ל-MIT Sloan School of Management, והיה לאחד מבתי הספר לעסקים המובילים בעולם. מענקים נוספים הביאו לייסוד מכון סלואן לניהול בתי חולים באוניברסיטת קורנל, ב-1955 - תוכנית לימודי הבוגרים שאורכה שנתיים, הראשונה מסוגה בארצות הברית, את תוכנית "עמיתי סלואן" בבית הספר לעסקים באוניברסיטת סטנפורד ב-1957, ובבית הספר לעסקים של לונדון ב-1965. תוכניות אלו הפכו לתוכניות לימודים לתואר ראשון ב-1976 בהעניקן M.Sc. (תואר מוסמך אוניברסיטה במדעים מדויקים, במדעי החיים או בהנדסה) בניהול. שמו של סלואן ממשיך לחיות גם ב-Memorial Sloan Kettering Cancer Center (מוסד למחקר וטיפול בסרטן בניו יורק). ב-1951 קיבל סלואן את מדליית הזהב של The Hundred Year Association of New York, כהכרה על "תרומות יוצאות מן הכלל לעיר ניו יורק".
מוזיאון סלואן מציג את התפתחות תעשיית המכוניות וגלריות נודדות, והוא ממוקם בפלינט, מישיגן.
סלואן החזיק משרד בבניין ג'י אי, רוקפלר פלאזה 30 שבמרכז רוקפלר. הוא פרש מכהונתו כיו"ר ג'נרל מוטורס ב-2 באפריל 1956. ספר המסות שכתב ואשר פרשֹ את זיכרונותיו, My Years with General Motors, הסתיים פחות או יותר באותה התקופה. אך הצוות המשפטי של ג'נרל מוטורס, אשר חשש שייעשה בו שימוש לצורך קידום תביעת הגבלים עסקיים כנגד ג'נרל מוטורס, עיכב את פרסומו למשך כמעט עשור. הספר פורסם לבסוף ב-1964, ושנתיים לאחר מכן נפטר סלואן.
ב-1975 נבחר סלואן להיכלל בהיכל התהילה של יזמים צעירים של עולם העסקים האמריקני.
פילנתרופיה
קרן אלפרד פ. סלואן היא מוסד ללא כוונת רווח העוסק בפילנתרופיה, אשר הוקם על ידי סלואן ב-1934. תחומי העניין ותוכניות הקרן מתמקדים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, רמת חיים, ביצועים כלכליים, וחינוך ופיתוח קריירה בתחומי המדע והטכנולוגיה. ביחס לשנה שהסתיימה ב-31 בדצמבר 2014, שווי הנכסים הכולל של קרן סלואן היה בעל שווי שוק של 1.876 מיליארד דולר.
ב-1956 מימנה קרן סלואן את הפקת הסרט המצויר Yankee Dood It, אשר קידם ייצור המוני. בשנות ה-40 המאוחרות העניקה קרן סלואן מענק להארדינג קולג' (כיום אוניברסיטת הארדינג) שבסרסי, ארקנסו. הקרן שאפה לממן הפקת סדרה של סרטים קצרים אשר יהללו את מעלות הקפיטליזם ודרך החיים האמריקנית.
לטענתו של אדווין בלאק, סלואן היה אחד המייסדים המרכזיים, שפעלו מאחורי הקלעים, של ה-American Liberty League, ארגון פוליטי אשר נוסד ב-1934, שמטרתו המוצהרת הייתה להגן על חוקת ארצות הברית, ואשר התנגד למדיניות הניו דיל שהנהיג נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. במקום זאת החליטה ה-American Liberty League לממן קבוצות אחרות, שאופיינו באג'נדות קיצוניות יותר. אחת מהקבוצות הללו הייתה Sentinels of the Republic, ארגון לאומי אשר התנגד למה שתפס כפגיעה הפדרלית בזכויות של המדינות ושל הפרט, ואשר סלואן עצמו רשם לפקודתו המחאה על סך 1,000 דולר אמריקני. לאחר שנודע בפומבי, ב-1936, דבר קיומה של חקירה שניהל הקונגרס נגד קבוצה זאת, פרסם סלואן הצהרה בה התחייב שלא להוסיף ולתמוך ב-Sentinels of the Republic.
טענה אחרת שהעלה בלאק היא כי ראש ג'נרל מוטורס המשיך לתמוך באופן אישי, כמו גם לסייע בגיוס תמיכות, ל-National Association of Manufacturers, קבוצת אינטרס שמושבה בוושינגטון די. סי., אשר מייצגת כיום כ-14,000 חברות ייצור, בכל מגזר תעשייתי ובכל 50 המדינות, ואשר הייתה קריטית להצלחת הניו דיל.
קרן סלואן העניקה שלושה מענקים, כל אחד מהם בסכום של שלושה מיליון דולר אמריקני, לקרן ויקימדיה. מענקים אלו הם מהגדולים שקרן ויקימדיה קיבלה אי-פעם.
ביקורת
התמקדות-יתר ברציונליות וברדיפת רווחים
על פי O'Toole, סלואן בנה ארגון מאוד תכליתי ומוכוון משימה, חברה שהקדישה תשומת לב רבה ל"מדיניות, מערכות ומבנים, ולא מספיק לאנשים, עקרונות וערכים. סלואן, התגלמות המהנדס, הכין את כל המורכבויות וההתניות של מערכת חסרת תקלות". אך מערכת זאת השאירה בחוץ את העובדים ואת החברה. תוצאה אחת של פילוסופיית ניהול זאת, הייתה תרבות שהתנגדה לשינוי. הוכחת לכך שהמערכת לא נשארה חסינה לנצח, ניכרה בבעיות עִמן נאלצה להתמודד ג'נרל מוטורס בשנות ה-80, וה-90 של המאה ה-20, כמו גם בעשור הראשון של המאה ה-21.
למעשה, זיכרונותיו של סלואן, כפי שפורסמו ב-My Years With General Motors, צפו כמה מהקשיים הללו. ביחס לכך רמז סלואן, שרק הנהלה אינטליגנטית העומדת על המשמר, תוכל להתמודד איתם בהצלחה. סלואן צפה שהישארות בצמרת (התעשייה והכלכלה), תתברר כאתגר גדול יותר עבור ג'נרל מוטורס, מעצם ההעפלה לצמרת; ולימים הסתבר שסלואן צדק. אך סלואן נראה בטוח גם בכך שסגנון הניהול של ג'נרל מוטורס תחת הנהגתו, אם יאומץ וימשיך להתקיים, צפוי לסייע לחברה להתמודד עם אתגרים אלו בהצלחה. לדברי סלואן, "היו, ותמיד תהיינה, הזדמנויות רבות להיכשל בתעשיית הרכב. הנסיבות של שוק המשתנה תמידית, ומוצר המשתנה תמידית, מסוגלות לשבור כל ארגון עסקי, אם ארגון זה איננו ערוך לשינוי - אכן, לדעתי, אם הוא לא סיפק הליכים לצורך התכוננות מראש לשינוי. בג'נרל מוטורס מסופקים תהליכים אלו על ידי ההנהלה המרכזית הנמצאת בעמדה המאפשרת לה להעריך את המגמות ארוכות הטווח של השוק... ככל שהתעשייה התבגרה והתפתחה, דבקנו במדיניות זו, והפגנו יכולת להתמודד עם התחרות ועם השינויים בדרישות הלקוחות".
בעוד שדברים אלו של סלואן מ-1964 קרובים לדברים שאמר ב-1946 פיטר דרוקר, סלואן, ועמיתיו להנהלת ג'נרל מוטורס, מעולם לא הסכימו עם דרוקר ביחס ללקחים שהפיק דרוקר ממחקרו אודות ג'נרל מוטורס במהלך מלחמת העולם השנייה. כך או אחרת, בשונה מרבים מעמיתיו להנהלת ג'נרל מוטורס, סלואן לא הכניס את דרוקר ל"רשימה שחורה" בשל ספרו מ-1946; דרוקר, בהקדמה שכתב לרגל פרסומו מחדש של ספרו של סלואן ב-1990, כתב "כשעמיתיו תקפו אותי בפגישה בה דנו בספרי, סלואן קם מיד להגנתי": 'אני מסכים אִתכם לחלוטין', אמר סלואן לעמיתיו. 'מר דרוקר טועה לגמרי. אך הוא עשה בדיוק את שאמר לנו שיעשה כששאלנו אותו. והוא זכאי להחזיק בדעתו, שגויה ככל שתהיה, ממש כפי שאתם ואני זכאים לכך שתהיה לנו דעה משלנו'". דרוקר סיפר כי ב-20 השנים שלאחר הפגישה, קיימו הוא וסלואן מערכת יחסים טובה שבמסגרתה היה מזמין סלואן את דרוקר לארוחות צהריים פעם או פעמיים בשנה, על מנת לדון בתוכניות הפילנתרופיות של סלואן, ובספר הזיכרונות שסלואן עמל על כתיבתו (My Years With General Motors). דרוקר אמר: "הוא ביקש לשמוע את דעותָי והאזין בקשב רב - ולא אימץ את עצתי אף לא פעם אחת". נראה כי ההיסטוריה תמכה בתפיסתו של דרוקר ביחס לכך שאמונתו של סלואן ברציונליות לבדה, וביכולתם של עובדי צווארון לבן להיות נבונים כמו סלואן עצמו, הייתה נלהבת יתר על המידה. 40 שנים לאחר מכן, ההנהלה והדירקטוריון שניהלו את ג'נרל מוטורס וריסקו אותו אל הקרקע ב-2009, לא היו "מסוגלים להעריך את המגמות הרחבות של השוק לטווח הארוך" - או שהיו במצב הזה, אך לא עשו את מלאכתם בהצלחה בעת ששהו במצב הזה.
כך תיאר O'Toole את סגנונו של סלואן: "בעוד שטיילור נסוג מדי פעם לאחור, על מנת להצדיק את הלהט שלו ביחס ליעילות במונחים אנושיים, סלואן לא התייחס אף לא פעם אחת לערכים אחרים. חופש, שוויון, הומניזם, יציבות, קהילה, מסורת, דת, פטריוטיות, משפחה, אהבה, תיקון המידות, טבע - כולם זכו להתעלמות. במרכיב האישי היחיד בספרו, זוכה אשתו להתייחסות חולפת: הוא נוטש אותה ביום הראשון של חופשה באירופה, על מנת לשוב לעסקים בדטרויט. לשונו מחושבת כמו זו של המהנדס הזקן העובד עם מחוגה וסרגל חישוב, קרה כמו הפלדה אותה נהג לכופף לצורך ייצור מכוניות: חסכון, תועלת, עובדות, אובייקטיביות, מערכות, רציונליות, מיקסום - אלו הם החומרים המרכיבים את אוצר המילים שלו.
חסרונות במערכת החשבונאית
ב-2005 נמתחה ביקורת על עבודתו של סלואן בג'נרל מוטורס, בטענה כי יצר מערכת חשבונאות מורכבת, המונעת יישום שיטות של ייצור רזה. בעיקרו של דבר, טענת המבקרים הייתה כי לפי שיטתו של סלואן, החברה ראתה במלאי שווה ערך למזומנים, וכך אין עונש על הרחבת המלאי. החזקת מלאי מופרז מזיקה לפעילות החברה ומעוררת עלויות נסתרות משמעותיות.
ביקורת זאת יש לראות על רקע העובדה שלא נמתחה בזמן אמת, אלא בדיעבד. במהלך התקופה בה סינגר סלואן על החזקת מה שנראה כעת כמלאי מופרז, תשתיות התחבורה והתעשייה לא תמכו במה שמוכר כיום כניהול בשיטת מלאי מיידי (just-in-time inventory). במהלך תקופה זאת ידעה תעשיית הרכב צמיחה עצומה, כאשר הציבור משתוקק לרכוש את השירות משנה החיים המכוּנה מכונית. העלות של מכירות אבודות בשל מחסור במלאי הייתה, קרוב לוודאי, גבוהה מהעלות של ניהול והחזקת מלאי עודף. נראה כי שיטתו של סלואן אומצה על ידי ארגונים רבים, בשל היותה מתקדמת, לעומת שיטות ישנות יותר.
בזיכרונותיו התבטא סלואן (שהכיר בפתיחות בכך שלא היה מנהל חשבונות מיומן) ביחס לסוגיה, וטען שהמערכת שיישם בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, הייתה טובה בהרבה מזאת שהחליפה (שהייתה, במילים אלו ממש, קקופוניה בלתי מעוצבת, שלא איפשרה כמעט כל שליטה פיננסית). הוא אמר ששנים לאחר מכן, רואה חשבון מקצועי (אלברט בראדלי, סמנכ"ל הכספים של ג'נרל מוטורס במשך שנים רבות ובשנים 1956–1958 גם יו"ר מועצת המנהלים) היה נדיב דיו לומר שהמערכת הייתה די טובה עבור הדיוט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Category:Alfred Pritchard Sloan, Jr. |
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29456164אלפרד סלואן