אליהו סחרוב
אליהו סחרוב (1914 - 30 באוקטובר 2018) היה תעשיין ישראלי ואיש מערכת הביטחון. לפני קום המדינה היה ממניחי התשתית של התעשייה הצבאית ואיש רכש של "ההגנה", ולאחריה פעל בשליחויות חשאיות מטעם משרד הביטחון בתחום הרכש הצבאי.
ביוגרפיה
נולד בירושלים, דור שלישי בארץ, בן יצחק-מרדכי סחרוב, שהיה סוחר עצים גדול, ורבקה לבית בן טובים. סבו, הרב יחזקאל סחרוב, שהיה תלמיד חכם ועסק בסחר יערות, עלה בשנת תרס"ב (1902) מרוסיה הלבנה (האימפריה הרוסית) לארץ ישראל עם אשתו ובנו יצחק-מרדכי, והמשפחה התיישבה בירושלים.
בתחילת שנות ה-30, בעודו תלמיד בבית הספר התיכון, הצטרף לשורות "ההגנה" והתגייס ליחידת הקשרים שלה. בשנת 1932 מונה כמפקד צעיר של קורס קשר ואיתות. כעבור זמן שימש עוזרו האישי של שאול אביגור, ולאחר מכן היה גם עוזרו הקרוב של אליהו גולומב. השתתף בפעילות המבצעית של המוסד לעלייה ב', לצד אליהו גולומב, דב הוז, ישראל גלילי, שאול אביגור, דוד הכהן, דוד נמרי ואחרים.
בשנת 1938 הטילה עליו מפקדת "ההגנה" לפעול עם המהנדס חיים סלבין בארגונו ובפיתוחו של התעש. בד בבד עם פעילות זו עסק סחרוב ברכש נשק וחומרי גלם ייחודיים, שמילאו תפקיד מרכזי ביכולת העמידה של כוחות המגן כנגד התקפות הערבים בשנות המרד הערבי בשנים 1936–1939 ובעת התלקחות הקרבות אחרי החלטת החלוקה של האו"ם.
סחרוב עסק בפעילויות מגוונות של פיקוד, הדרכה וארגון. לקח חלק פעיל במאבק נגד "הספר הלבן", ובשנת 1940 נעצר על כך ונכלא בכלא עכו ומזרע. כעבור שישה חודשים שוחרר במסגרת שיתוף הפעולה בין "ההגנה" ומפקדת המודיעין הבריטי כדי לסייע להקמתן והכשרתן של יחידות לביצוע פעולות חבלה בתשתיות ובמערכי הצבא הגרמני.
בשנת 1942 הוביל סחרוב, בשיתוף עם יהודה ארזי, את "רכבת הנשק", אשר התבססה על חמישה סרג'נטים שערקו מהצבא הבריטי על משאיותיהם. הנשק הוצא ממחסני הצבא הבריטי במצרים ובמדבר המערבי והועבר למחסני "ההגנה". בעקבות זאת העמידוהו הבריטים למשפט צבאי וגזרו עליו שבע שנות מאסר בכלא בירושלים. כעבור ארבע שנים קיבל חנינה ושוחרר מהכלא.
מיד עם שחרורו חזר לעסוק בפעילות הרכש. הוא הקים מערכת ארגונית שעסקה בשחרורם של משלוחי נשק וציוד, שהגיעו מארצות הברית ומצ'כוסלובקיה סמוך למלחמת העצמאות אל נמל חיפה, שהיה בשליטת הבריטים, ובהם עשרות משלוחים של מכונות לייצור נשק, חומרי נפץ, חומרים אסטרטגיים ורכיבים שתעש עדיין לא היה מסוגל לייצר.
משלוחי הנשק, החומרים והציוד להבטחת הייצור של תעש מאיטליה ומארצות הברית היוו מקור יחיד וחיוני לחימוש היישובים, הפלמ"ח ומלווי השיירות לירושלים בתקופה שקדמה למלחמת העצמאות. סחרוב אירגן גם את הברחת הנשק מאיטליה, שנאסף על ידי חיילים וקצינים בצבא הבריטי, וכן משלוח נשק, ציוד צבאי וחומרי גלם אסטרטגיים מארצות הברית, תוך עקיפת האמברגו על משלוחים האלה.
ב-15 במאי 1948 שלחו אותו דוד בן-גוריון וראש המפקדה הארצית של "ההגנה", ישראל גלילי, לצ'כוסלובקיה כדי לארגן את מבצע ההטסה ארצה של מטוסי קרב מסוג אוויה S-199, שנודע כמבצע בלק. לאחר מאמצים עלה בידו להביא להטסת טייסת ראשונה של המטוסים תוך שבוע ימים והוא אף יזם את הקמתה של רכבת אווירית, שפעלה כמערך לוגיסטי להחשת האספקה של נשק וצרכים אחרים ליחידות הלוחמות.
עם השלמת הטסתה של טייסת מטוסי הקרב הראשונה, הגשים סחרוב את תוכניתו ויצא לארצות הברית כדי לרכוש מפציצים כבדים. הוא הצליח להבריח מארצות הברית שלושה מפציצים כבדים מסוג B17 ("מבצר מעופף") ועל פי הצעתו הפציצו מטוסים אלה, בדרכם מצ'כוסלובקיה לארץ, מטרות אסטרטגיות במצרים ובהן ארמון המלך פארוק. מפציצים אלה היו הזרוע האסטרטגית של חיל האוויר במלחמת העצמאות.
הבולשת האמריקאית גילתה את מבצע "המבצרים המעופפים" וסחרוב נאלץ לעזוב את ארצות הברית. משם יצא למקסיקו וארגן משלוח תותחים, פגזים, תחמושת, נשק קל ודלק למטוסים. לשם הובלת המטען רכש בקנדה, בשיתוף עם טדי קולק, ראש משלחת "ההגנה" בארצות הברית, אוניה בשם "קפלוס", שהגיעה לארץ בהפוגה השנייה, לקראת ההכנות להמשך המלחמה.
סחרוב שב לישראל כדי להחליף את מנכ"ל תעש, חיים סלבין, שיצא לחוץ לארץ. במסגרת תפקידו, ובין יתר פעולותיו כמנהל תעש, טיפל בהקמת מפעל חדש לייצור פגזי תותחים בטירה, כחלק ממרכז המחסנים והסדנאות של אגף האפסנאות של צה"ל.
בשנת 1950 פרש מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. הוא הקים, יחד עם אחיו ישראל סחרוב ובשותפות עם קיבוץ משמרות, את מפעל תעשיות עץ לבוד (תע"ל), אותו ניהל עד לפרישתו. במהלך פעילותו זכה פעמיים בפרס קפלן על הישגיו בהעלאת פריון העבודה ועל הקמה מהירה של מפעל תעשייתי.
במקביל לעסקיו הפרטיים, בשנות ה-50 וה-60 עסק בפעולות חשאיות בשליחות משרד הביטחון ושיתף פעולה עם הלשכה לקשרי מדע (הלק"מ) בשורה של מבצעים, שחלקם עודם חסויים[1]. פעולה אחת שהתפרסמה הייתה השגת אורניום לתוכנית הגרעין הישראלית[2].
במסגרת פעולות ההתנדבות שלו בלק"מ יזם סחרוב בראשית שנות השישים את ההקמה של מפעל לייצור מסכות אב"כ בישראל. הוא השיג הסכמה של מפעל לייצור מסכות בגרמניה לסייע בהקמת מפעל דומה בישראל ולהעמיד לרשות המפעל את הידע והתכנון הנדרשים. המפעל, "שלאון", הוקם בקריית גת וצייד את האוכלוסייה האזרחית ואת צה"ל במסכות מגן במלחמת המפרץ הראשונה.
במלחמת ההתשה סבל צה"ל בחזית תעלת סואץ מנחיתות בכוחות ארטילריה. בשיתוף עם הלק"מ עלה בידי סחרוב לרכוש מרשות העודפים האמריקאית באירופה מאתיים תותחי הוביצר 155 מ"מ ולצמצם בכך את הפער בארטילריה בעימות עם צבא מצרים.
סחרוב הקדיש מזמנו לתיעוד תולדות היישוב. הוא פרסם את הספר האוטוביוגרפי "מעש בצל", שיצא לאור בשנת 2000 במהדורה עברית ובשנת 2004 בשפה האנגלית.
בשנת 2007, ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל, בהיותו בן 93, התכבד סחרוב בהדלקת משואה.
משפחתו
אחיו היו יחזקאל סהר, שהיה המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל, התעשיין ישראל סחרוב ואיש העסקים אהרון סחרוב, שהיה בעלי חברת הביטוח "סהר". בן דודו (אף הוא מנכדיו של הרב יחזקאל סחרוב) היה ישראל מרגלית, שהיה מגדולי סוחרי הנפט בישראל.
בשנות ה-30 נישא סחרוב לטניה, ולהם שתי בנות: דפנה, הנשואה ליורם אלרואי, ונעמי, הנשואה לאיש העסקים דוד קוליץ.
נפטר ב-30 באוקטובר 2018.
ספרו
- מעש בצל: פרקי זכרונות - אוטוביוגרפיה, הוצאת משרד הביטחון
לקריאה נוספת
- יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
קישורים חיצוניים
- מעש בצל, אתר סימניה
- אליהו סחרוב, גולדה בראי ההיסטוריה, האתר להנצחת זכרה של גולדה מאיר
- דן רביב ויוסי מלמן, כש"הטייס הנאצי" עזר לישראל לקנות 200 טון אורניום (פרק מהספר "מלחמות הצללים")
עופר אדרת, האיש שליווה את התעשייה הצבאית ואת רכש הנשק הישראלי מראשיתם, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2018
הערות שוליים
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 216-219.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, כש"הטייס הנאצי" עזר לישראל לקנות 200 טון אורניום, באתר וואלה!, 5 באוגוסט 2012
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] אליהו סחרוב25207743