פארוק הראשון

מתוך המכלול
(הופנה מהדף המלך פארוק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פארוק הראשון
فاروق الاول
Kingfarouk1948.jpg
מדינה מצרים
לידה 11 בפברואר 1920
קהיר, סולטנות מצרים Flag of Egypt (1882-1922).svg
פטירה 3 במרץ 1965
רומא, איטליה איטליהאיטליה
מלך מצרים ה-2
תקופת כהונה 1936 - 1952 (כ־16 שנים)
הקודם בתפקיד פואד הראשון
הבא בתפקיד פואד השני

המלך פארוק הראשון 11 בפברואר 1920 - 18 במרץ 1965, היה מלך מצרים שירש את אביו, פואד הראשון, ב-1936. הוא הודח מכסאו ביולי 1952 במהפכת הקצינים החופשיים.

תקופת כהונתו

תוארו המלא היה "פארוק הראשון, מלך מצרים וסודאן, ריבון נוביה, כורדופאן ודרפור, בברכת האלוקים". בהכתרתו נשא המלך בן ה-16 נאום לאומתו בשידור רדיו. זו הייתה הפעם הראשונה שמלך מצרי דיבר ישירות אל העם. אביו, פואד הראשון, לא דיבר ערבית כהלכתה וסמך על נציגים שיתרגמו את רצונותיו לאזרחי מצרים.

בעת מלחמת העולם השנייה הושמעו ביקורות רבות עליו ועל סגנון חייו הבזבזני. החלטתו להשאיר את אורות ארמונו דולקים, כאשר העיר הייתה חשוכה עקב הפצצות איטלקיות, פגעה ברבים מנתיניו. משרתיו היו בחלקם איטלקיים, אך פארוק סירב להחזיקם בהסגר או לשלחם חזרה לאיטליה.

כוחות הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה גילו שמתוך ארמונו של פארוק מופעל משדר רדיו דרכו הועבר מידע לכוחות מדינות הציר. מאחר שלבריטים היה אינטרס לשמר על יחסים טובים עם המלך, לא היה ניתן להתעמת עמו בנושא מבלי שהיו לכך הוכחות חותכות. על מנת לאתר את המשדר מבלי לעורר את חשדם של המלך ואנשי המשמר שלו, הופיע הקוסם ג'ספר מסקליין, ששירת בקהיר, בהופעה מלכותית בפני המלך, במהלכה ביצעו סוכני ה-MI6 את החיפושים מתחת לאפם של השומרים. המלך, שאהב תשומת לב, נתן לקהל להמתין 35 דקות לפני שנכנס בהפגנתיות ונתן להופעה להתחיל. בסופו של דבר, המשדר נמצא בחדר הדפוס, אך אין הוכחה ממשית לכך שהמלך ידע אודות המכשיר.

במהלך מלחמת העולם השנייה נחשב פארוק לתומך של מדינות הציר ובריטניה ששלטה בפועל במצרים שיתפה פעולה עם ראש ממשלתו, נחאס פחה. בשנים 1951–1952, בעת שהחל הסכסוך בין מצרים ובריטניה על השליטה בתעלת סואץ, הוביל נחאס פחה קו אנטי-בריטי, בעוד פארוק הוביל קו של השלמה עם בריטים[1].

שחיתותו של המלך ותבוסתה של מצרים במלחמת העצמאות בין ישראל ומדינות ערב, הובילו להפיכה צבאית ב-23 ביולי 1952, בהנהגתו של גמאל עבד אל נאצר, אשר הכריחה את פארוק לוותר על כתר המלוכה והגלתה אותו לאיטליה, שם חי את שארית חייו. מיד לאחר התפטרותו ירש בנו התינוק את כיסאו והוכרז כמלך פואד השני, אך למעשה בוטלה המלוכה כליל. ב-1953 היא בוטלה באופן רשמי, ובמצרים הוכרזה רפובליקה.

משפחתו

אימו של פארוק, נאזלי סאבּרי, נישאה לאביו ב-1919 בנישואים שניים, ולאחר מותו נישאה למי שהיה חונכו ויועצו של פארוק, אחמד חסנין. אחרי מותו של חסנין בתאונת דרכים ב-1946 עקרה לארצות הברית, ושם חיה עד מותה ב-1978. אחותו, פאוזיה, הייתה מלכת איראן לזמן קצר. אחות נוספת, פתחיה, נישאה לאחד משומרי ראשו, ריאד ראלי. פארוק התנגד לנישואין הללו, בין השאר, משום שריאד היה נוצרי קופטי. הזוג עבר להתגורר בארצות הברית. פארוק אסר עליהם לחזור. בשנת 1976 נרצחה פתחיה על ידי ריאד, בעת שהיו כבר גרושים.

חיים אישיים

המלך הצעיר היה מאוהב בסגנון החיים המלכותי. אף שגם לפני הכתרתו היו לו אלפי דונמים של אדמה, עשרות ארמונות ומאות כלי רכב, הוא לא היה מאושר עם עושרו. בשלב מאוחר יותר בכהונתו, אף נסע לאירופה פעמים רבות למסעי קניות. הוא היה אספן ידוע ובכלל אוספיו היה גם אוסף מטבעות שנמכר לאחר מותו. בכללם היו 2 מטבעות 5 סנטים של ארצות הברית משנת 1913 מתוך 5 שהוטבעו מאותו סוג. לפני שנים אחדות הוערך אחד מה 5 במחיר 3.6 מיליון דולר. מטבע אחר שלו, 20 דולר "דאבל איגל" (העייט הכפול) מארצות הברית משנת 1933, נמכר בארצות הברית במחיר 7,590,020 דולר, והיה בשנת 2002 למטבע היקר ביותר שנמכר עד אז בכל העולם. מטבע רביעי שלו שנזכר ברשימה של סוחר אמריקני היה רופיה אינדונסית עשויה מכסף וכתובה בכתב ג'אווי משנת 1798. מצרים מלאה בימיו מטבעות כסף וזהב שככל מטבע מלכותי נשאו את דיוקנו. הוא הזכיר את נשואיו על מטבע זהב בעריך חריג של 500 קרוש בעל ערך קטלוגי ניכר.

כשגדל, החל המלך לגנוב חפצים ופריטים אמנותיים מביקוריו בחו"ל, ביניהם חרב טקסית מאיראן ושעון כיס מוינסטון צ'רצ'יל. גם אנשים פשוטים היו קורבנותיו של המלך הקלפטומן. בגלל גניבותיו, סגנון חייו הפזרני ומשטרו המושחת, קיבל את התואר "הגנב של קהיר".

תמונת המלך

פארוק המשיך לחיות חיים פזרניים ובזבזניים, והתמיד במנהגו האובססיבי של גניבת סחורות ודברי ערך. חלק מסגנון חיים זה הייתה כמות האוכל שאכל, שכבר הפכה אותו לשמן מאד בצורה מסוכנת, כשהוא שוקל כ-135 ק"ג. קרוב משפחתו תיאר אותו כ"בטן עם ראש". הוא נפטר ברומא, איטליה ב-3 במרץ 1965. הוא התמוטט ומת בשולחן האוכל, לאחר ארוחת ערב כבדה במיוחד. אחרי מותו ועם ביטול המלוכה, מכר משטרו של נאצר בכסף רב את אוספיו של המלך ואת האוצרות שצבר וגנב.

המלך התחתן שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה סאפינאז זולפיקאר (19211988), בתו של שופט רם מעלה ומי שהיה שגריר מצרים באיראן (אנ'); הם נישאו ב-1938 והתגרשו ב-1948 אחרי שהביאו לעולם שלושה ילדים. אשתו השנייה הייתה פשוטת עם, נרימאן סאדק (19342005); הם נישאו ב-1951 והתגרשו ב-1954, וממנה נולד לו גם מי שירש את כסאו לזמן קצר, אחמד פואד.בת זוגו האחרונה של המלך הייתה זמרת אופרה מנאפולי, אירמה קאפצ'ה מינוטולו ׁׁׂ ׁׁ(Irma Capece Minutolo).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים



הקודם:
פואד הראשון
מלכי מצרים

19361952

הבא:
פואד השני

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).