איירבוס A380

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איירבוס A380
Emirates a380 a6-edb at london heathrow arp.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים
ארץ ייצור האיחוד האירופי (צרפת, בריטניה, גרמניה וספרד)
צוות 2
נוסעים 525–853
יחידות שיוצרו 234
משתמש ראשי איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות אמירטס
סינגפורסינגפור סינגפור איירליינס
אוסטרליהאוסטרליה קוואנטס
גרמניהגרמניה לופטהנזה
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בריטיש איירווייז
מחיר כ-445.6 מיליון דולר (2018)
ממדים 
אורך 72.72 מטרים (238.6 רגל)
גובה 24.1 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטרים (262 רגל)
משקל ריק 276,800 קילוגרם (276.8 טונות)
משקל המראה מרבי 560,000 קילוגרם (560 טונות)
ביצועים 
מהירות מרבית 0.85 מאך (1,040 קמ"ש)
טווח טיסה מרבי 14,000 ק"מ
סייג רום 43,000 רגל (13 קילומטרים)
הנעה 
ארבעה מנועי טורבו-מניפה
פריסת מושבים בדגם A380-800 בתצורת 519 מושבים (331 בקומה התחתונה, ו-188 בקומה העליונה)
מנוע Trent 900 של רולס-רויס על כנף האיירבוס A380

איירבוס A380 (המכונה "סופר-ג'מבו") הוא מטוס הנוסעים הגדול בעולם.[1] המטוס מכיל שתי קומות מלאות (לכל אורכו), ומניעים אותו ארבעה מנועי טורבו-מניפה. המטוס מיוצר על ידי חברת איירבוסמיזם משותף של מספר מדינות באירופה (גרמניה, בריטניה, צרפת וספרד), שמטרתו להתחרות ביצרנית המטוסים האמריקנית בואינג. מפעלי החברה פזורים בכל רחבי אירופה. לדוגמה, הכנפיים מיוצרות בבריטניה והזנב מיוצר בספרד. חלקי המטוס מוּבלים ממפעלי הייצור דרך האוויר, הים והיבשה אל מפעל ההרכבה הראשי בטולוז, צרפת, שנבנה במיוחד עבור מטוס זה. ממדיו הגדולים של ה-A380 מאפשרים התקנת תוספות, שלא היו קיימות קודם במטוסי נוסעים מסחריים, כגון: חדר כושר, מזנונים וברים, חדרי תפילה, חנויות דיוטי פרי, חדרי ישיבות ועוד.

טיסת הניסוי הראשונה של המטוס נערכה ב-27 באפריל 2005. ב-15 באוקטובר 2007 נמסר מטוס האיירבוס A380 הראשון לחברת סינגפור איירליינס וב-25 באוקטובר 2007 טס את טיסתו המסחרית הראשונה מסינגפור לסידני. על סיפון המטוס היו 455 נוסעים, אשר חלקם שילמו עשרות אלפי דולרים עבור התענוג ההיסטורי. כל הכנסות הטיסה נתרמו על ידי חברת התעופה למטרות צדקה[2].

ב-14 בפברואר 2019 הודיעה חברת איירבוס כי תפסיק לייצר את המטוס עד שנת 2021[3]. זאת, עקב היעדר ביקוש הנובע מאי-כדאיות בהפעלת המטוס.

ב-26 ביוני 2020 אייר פראנס הייתה לחברה הראשונה שהוציאה משירות את המטוס.

בספטמבר 2021 לופטהנזה הוציאה את המטוס לאחסון לתמיד אך הודיעה כי תחזיר אותו לשירות ב-2023. המטוס זכה להערצה רבה בקרב חובבי תעופה אך חברות תעופה (לרבות אמירייטס) קנו אותו כדי להגדיל את כמות הנוסעים והצי.

תכנון

המטוס נמכר בגרסה אחת: A380-800, גרסת הנוסעים. A380-800F, שהיא גרסת המטען, תוכננה לשאת עד 150 טון מטען ותוכננה להיות אחד ממטוסי המטען הגדולים בעולם, אך לא יוצרה לבסוף. המטוס יכול לשאת 525 נוסעים בתצורה רגילה (שלוש מחלקות: ראשונה, עסקים ותיירים) או 800 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים בלבד. טווח הטיסה המרבי שלו הוא 13,990 קילומטר.[4]

A-380 פלוס

בפברואר 2017 בפריז, איירבוס הציגה גרסה משופרת של המטוס, אשר ייקרא A380 פלוס עם 13% עלויות נמוכות יותר לכל מושב, שמציעות עד 80 מושבים נוספים, כנפיים וחיזוקי כנף המובילים לצמצום של 4% בצריכת דלקים ומרווחי תחזוקה של מטוסים. משקל ההמראה המקסימלי שלו גדל ב-3 טון ל-588 טון (1,274,000 ליברות), ומאפשר לשאת 80 נוסעים נוספים על אותו טווח של 8,200 קילומטר או להגדיל את הטווח ב -300 קילומטר. אמירייטס מתכננת להזמין 20 מטוסים בתצוגת האוויר של דובאי בנובמבר 2017[5][6][7].

תא הטייס

איירבוס דאגה כי עיצובו הראשוני של תא הטייס, נוהלי הפעילות בו ותגובות המטוס באוויר יהיו דומים לאלו של מטוסי איירבוס קודמים, כדי לצמצם את עלויות הסבת צוותי חברות התעופה השונות למטוס החדש (למשל, אורך הקורס של הטייסים לצורך היכרות עם המערכות השונות). כל המחוונים בתא הטייס דיגיטליים ומוצגים על גבי שמונה מסכי LCD בגודל 6x8 אינץ' הניתנים להתאמה אישית, וכוללים: שני מסכי טיסה ראשיים (PFD), שני מסכי ניווט, מסך אחד לנתוני המנועים, מסך אחד לנתוני המערכות ושני מסכים רב-תכליתיים. צורה זו של עיצוב תא הטייס מכונה "קוקפיט מזכוכית" (Glass Cockpit). המערכת כוללת שתי מקלדות QWERTY מלאות נשלפות עם כדור עקיבה וממשק "הצְבַּע והקלק" קל לשימוש. השליטה על המטוס מתבצעת בטכנולוגיית "טוס-על-חוט" (Fly-by-Wire) באמצעות ג'ויסטיק אלקטרוני בכל אחד מהצדדים, ללא חיבורים מכניים למשטחי השליטה, כמקובל במרבית מטוסי הנוסעים המודרניים. שני מסכי תצוגה עילית (HUD) יוצעו כאופציה.

מנועים

המטוס מוצע עם שני סוגים שונים של מנועי טורבו-מניפה – מנוע רולס-רויס Trent 900 או מנוע Engine Alliance GP7200. הפחתת רעשים הייתה דרישה חשובה בתכנון ה-A380 והשפיעה רבות על תכנון המנועים. שני סוגי המנועים עומדים בתקן הרעש בהמראה ובנחיתה של שדה התעופה הית'רו בלונדון. מאפיין יוצא דופן של המטוס הוא שרק בשניים מבין ארבעת מנועיו מותקנת מערכת להיפוך דחף. המנועים יכולים לפעול על תערובת של דלק סילוני סינתטי ושל רכיבי גז טבעי.

חומרים מתקדמים

המטוס בנוי ברובו מאלומיניום, תוך שימוש נרחב בחומרים מרוכבים, בין השאר בחלקו העליון של גוף המטוס ובקצות המאזנות. ה-A380 הוא המטוס המסחרי הראשון בעולם שבסיס הכנף שלו עשוי מפלסטיק מחוזק בסיבי פחמן.

נוחות

ממדיו הגדולים של המטוס מאפשרים לחברות התעופה המעוניינות בכך להכניס מותרות שונות, שלא נראו עד כה באוויר: מקלחות, משרדים, אזורי משחק לילדים, חדר כושר, בר, חנויות דיוטי פרי, אזור עישון ואף קזינו קטן. חרף כך, סביר כי מתקנים שכאלה לא יהפכו לשכיחים, ורוב חברות התעופה יעדיפו להשתמש בתוספת המקום כדי להגדיל את מספר מקומות הישיבה.

מפרט

חתך של גוף המטוס במחלקת התיירים
השוואת ממדים בין 5 המטוסים הגדולים ביותר שנבנו:
  איירבוס A380
דגם: A380-800 A380-800F (בוטל)
צוות טיסה 2
מספר מושבים 525 (3 מחלקות)
664 (2 מחלקות)
853 (מחלקה אחת)
12 מלווים
אורך 73 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטר
גובה 24.1 מטר
בסיס גלגלים 30.4 מטר
רוחב גוף חיצוני 7.14 מטר
רוחב קבינה, מפלס ראשי 6.60 מטר
רוחב קבינה, מפלס עליון 5.94 מטר
שטח כנף 845 מ"ר
משקל ריק 276,800 ק"ג 252,200 ק"ג
משקל המראה מרבי 560,000 ק"ג 590,000 ק"ג
משקל העמסה מרבי 90,800 ק"ג 152,400 ק"ג
מהירות שיוט 0.8 מאך
מהירות שיוט מרבית 0.82 מאך
מהירות מרבית 0.88 מאך (1087 קמ"ש)
טווח טיסה 15,200 ק"מ 10,400 ק"מ
רוֹם מרבי 13,115 מטר (43,028 רגל)
קיבולת דלק 310,000 ליטר 310,000 ליטר
אפשרות ל-356,000 ליטר
מנועים (X4) GP7270 (A380-861)
Trent 970/B (A380-841)
Trent 972/B (A380-842)
GP7277 (A380-863F)
Trent 977/B (A380-843F)

מכירות

A380 הראשון שנכנס לשירות פעיל, בצבעי Singapore Airlines, חברת התעופה של סינגפור.
עיצוב פנים אפשרי ל-A380
A380 לקראת נחיתה, בתום טיסת הבכורה
מטוס של איירבס A380 של חברת אמירייטס, שניות ספורות לקראת נחיתה בנמל התעופה הבינלאומי טורונטו-פירסון.

למרות מחירם הגבוה, מספר רב של מטוסים (כ-200) כבר הוזמן על ידי מספר חברות תעופה גדולות; ביניהן: אייר פראנס הצרפתית, לופטהנזה הגרמנית, קוואנטס האוסטרלית, וירג'ין אטלנטיק הבריטית, סינגפור איירליינס הסינגפורית ואמירטס של איחוד האמירויות הערביות בעלת מספר שיא של תפעול 75 מטוסים ו-67 הזמנות. מסירת המטוסים הראשונים תוכננה לשנת 2006, אך שרשרת של עיכובים גרמה לדחיות חוזרות ונשנות של תאריך המסירה, וכאמור, המטוס הראשון נמסר רק באוקטובר 2007 לחברת התעופה הסינגפורית. בין הבעיות היו תקלות לא צפויות בחיווט מערכות המטוס, בעיקר בשל דרישות חברות התעופה להתאמות אישיות לכל חברה והחלפת חלק ניכר מהחיווט בכבלי אלומיניום במקום כבלי נחושת כדי לחסוך במשקל. היו גם בעיות שנבעו מן העובדה שחלקים שונים של המטוס מורכבים במדינות שונות. עיכובים אלה גרמו הפסדי ענק ל-EADS, חברת האם של איירבוס, והביאו להתפטרותו של המנכ"ל, ניאל פורז'אר, מנהל הייצור ובכירים אחרים בחברה. בין השאר, גרמו ההפסדים להגדלת אומדן מספר המטוסים שתידרש איירבוס למכור על-מנת לכסות את עלויות הפיתוח והייצור ל-300; מספר זה הוא גדול מאוד, אם כי ההערכה כיום לקיבולת השוק למטוסים מסוג זה נעה בין 800 ל-1,200.

הזמנות נוספות למטוס התעכבו, לאחר שהתגלה שיש לערוך התאמות תשתית בשדות התעופה שבהם ינחת, בשל גודלו ומשקלו הרב.

ב-4 במרץ 2007 ביטלה חברת UPS את הזמנת עשרת המטוסים שביצעה, כיוון שהיא "כבר לא בטוחה" שיצרנית המטוסים תוכל לעמוד בתאריכי האספקה. ההזמנה מוערכת ב-2.8 מיליארד דולר. זו היא אחת המכות הקשות שהונחתו על חברת איירבוס ועל המטוס.

לקוח כניסה לשירות הזמנות מוצקות מטוסים שסופקו EA RR Press Release
אייר אקורד 3
אייר פראנס 2009 12 10 * [8]
אול ניפון איירווייז 2019 3 * [9]
אמדאו 20 [10]
אסיאנה איירליינס 2014 6 5 * [11][12]
בריטיש איירווייז 2013 12 12 * [13]
צ'יינה סאות'רן איירליינס 2011 5 5 * [14]
אמירטס 2008 142 96 90 50 [15][16][17]
איתיחאד איירווייז 2014 10 8 * [18]
קוריאן אייר 2011 10 10 * [19]
לופטהנזה 2010 14 14 * [20]
מלזיה איירליינס 2012 6 6 * [21]
קוואנטס 2008 20 12 * [22]
קטר איירווייז 2014 10 6 * [23][24]
סינגפור איירליינס 2007 24 19 * [25]
תאי איירווייז אינטרנשיונל 2012 6 6 * [26]
(לקוחות בלתי מזוהים) 10
וירג'ין אטלנטיק 2017 6 * [27][28]
סך הכל 319 200 132 152

תקריות משמעותיות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – טיסה 32 של קוואנטס

ב-4 בנובמבר 2010 אירעה תקלה במנוע מטוס של חברת קוואנטס בטיסה מסינגפור לסידני. המטוס נאלץ לחזור לסינגפור ולנחות נחיתת חירום. בעת התקלה היו במטוס מעל 400 נוסעים ואיש מהם לא נפגע. אחד מארבעת המנועים, מתוצרת רולס-רויס, התחמם, התפוצץ וחלקים מן המעטפת התפרקו, פגעו בכנף ובגוף המטוס וניתקו כמה כבלי חשמל חשובים. חלקים נוספים נפלו אל עבר האי האינדונזי באטאם. קוואנטס, חברת התעופה האוסטרלית, הודיעה בהודעתה הרשמית, מספר שעות לאחר התקרית, כי כל ששת מטוסי ה-A380 שברשותה יקורקעו עד חקירת התקרית[29]. בחקירת המקרה התברר שהייתה במנוע דליפת שמן, שנבעה מקידוח לא מדויק בשסתום השמן. הדליפה גרמה להתחממות ולשרפה, שהובילה לכשל מכני והרס המנוע. החלקים המתאימים הוחלפו בכל מטוסי החברה. על פי הערכות, עלות הקרקוע והתיקון עלו לחברה כ-160 מיליון דולר.

ב-7 בינואר 2012 קראו מהנדסי תעופה באוסטרליה לקרקע את מטוס האיירבוס A380, עקב מציאת סדקים בכנפיים בשני מטוסים של קוואנטס וסינגפור איירליינס. לדבריהם, המטוס אינו בטוח ומהווה סכנת חיים לנוסעיו.

ב-2 ביולי 2014 התפוצץ צינור מים בטיסה 94 של חברת קוואנטס, שיצאה מלוס אנג'לס לכיוון מלבורן. הטיסה יצאה בשעה 23:00 והתקרית החלה בשעה 00:00 לערך. מים טפטפו מתקרת המטוס והמושבים היו ספוגים מים. כתוצאה ממצב זה, היה על הנוסעים להרים את ציודם האישי כדי שלא יירטבו מהמים. הנוסעים נסו לאזורים היבשים במטוס. זמן קצר לאחר שלקברניט נודע על התקרית, הוא החליט לחזור על עקבותיו ונחת בשדה התעופה של לוס אנג'לס.

ב-1 באוקטובר 2017 התפוצץ מנוע בטיסה 66 של חברת אייר פראנס, שהמריאה ב-11:42 מנמל התעופה שארל דה גול שבפריז לכיוון לוס אנג'לס. בגובה 37 אלף רגל, מעל גרינלנד, התפוצץ אחד מארבעת המנועים מתוצרת רולס-רויס, והמעטפת הקדמית של המנוע התפרקה כולה. הקברניט ייצב את המטוס, וביצע נחיתת חירום בגוס ביי בצפון-מזרח קנדה. לא היו נפגעים.[30][31]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ A380 באתר היצרנית
  2. ^ מטוס הנוסעים הגדול בעולם נכנס לשירות סדיר
  3. ^ https://www.themarker.com/wallstreet/1.6936438
  4. ^ לצורך השוואה, אורכו של קו המשווה (היקפו של כדור הארץ) הוא 40,075 קילומטר.
  5. ^ Airbus Aircraft (2017-06-18), A380plus: Even more efficient, still unique, נבדק ב-2017-06-19
  6. ^ Airbus launches A380-plus development study, atwonline.com (באנגלית)
  7. ^ "איירבאס מציגה: 80 מקומות נוספים במטוס הגדול בעולם - וואלה! תיירות". וואלה! תיירות. נבדק ב-2017-06-22.
  8. ^ "Air France, the first European carrier to offer flights on the A380". Air France. אורכב מ-המקור ב-8 בנובמבר 2011. נבדק ב-22 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "ANA Group selects the A380". Airbus.com. 29 בינואר 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Amedeo firms up order for 20 A380s". Airbus.com. 12 בפברואר 2014. נבדק ב-22 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Asiana orders six A380s". Flightglobal. נבדק ב-14 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ ""With today's delivery, @AsianaAirlines becomes the 11th airline to join the "#A380 club"." F. Brégier". Twitter. נבדק ב-22 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Original Livery In As 757s Bow Out" (Press release). British Airways. 5 באוקטובר 2010. נבדק ב-9 באפריל 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  14. ^ "China Southern Airlines' first A380 makes its maiden flight" (Press release). China Southern Airlines. 16 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-03-09. נבדק ב-9 באפריל 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  15. ^ "Emirates A380". Emirates. נבדק ב-4 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Rolls-Royce receives record £6bn engine order". BBC News. 17 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Osborne, Tony (17 באפריל 2015). "Emirates Orders Trent 900 For Future A380s". Aviation Week & Space Technology. ארכיון מ-17 באפריל 2015. נבדק ב-17 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Our history". Etihad Airways. אורכב מ-המקור ב-2011-02-24. נבדק ב-9 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Korean Air A380". Korean Air. אורכב מ-המקור ב-2011-09-23. נבדק ב-27 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Lufthansa Annual Report 2011" (PDF). Lufthansa. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-17. נבדק ב-2 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Malaysia Airlines Posts RM226 million Net Profit, Operating Profit Up At RM137 Million For 4Q10" (Press release). Malaysia Airlines. 25 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-08-20. נבדק ב-10 באפריל 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  22. ^ "Qantas A380". Qantas. נבדק ב-4 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Max Kingsley-Jones (24 במאי 2011). "Qatar Airways plots Paris A380 and A330P2F deals". FlightGlobal. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2011. נבדק ב-28 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Qatar Airways selects 50 Airbus A320neo and 5 additional A380s, Airbus News and Events, 15 November 2011
  25. ^ "Singapore Airlines A380". Singapore Airlines. אורכב מ-המקור ב-2011-08-22. נבדק ב-27 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "THAI's A380". Thai Airways. אורכב מ-המקור ב-2012-03-09. נבדק ב-27 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "BA's first A380 superjumbo arrives at Heathrow airport". BBC News. 4 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "One of the Youngest Fleets in the World". Virgin Atlantic. נבדק ב-10 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ מטוס איירבוס 380 נאלץ לבצע נחיתת חירום לאחר שמנועו התפרק באוויר, באתר הארץ, 4 נובמבר 2010
  30. ^ חיים איסרוביץ, ‏המנוע התפוצץ באמצע הטיסה מפריז ללוס אנג'לס, באתר מעריב אונליין, 2 באוקטובר 2017
  31. ^ Madison Park and Jon Ostrower, CNN, Air France superjumbo engine failure forces emergency landing in Canada, CNN, ‏October 1, 2017 (באנגלית)


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0