סכנת חיים
סכנת חיים היא מצב שבו בעל חיים, ובפרט אדם, נתון בו, ועלול להביא את חייו אל קצם תוך זמן קצר. מצב זה מצדיק נקיטת צעדי חירום, שמטרתם הסרתה של הסכנה והבטחת המשך החיים.
סכנת חיים עלולה להיגרם משלל סיבות, ובהן:
- מחלה קשה
- טראומה גופנית הפוגעת באיבר חיוני או גורמת לדימום מסיבי
- טביעה או חנק
- שרפה
- אסון טבע, כגון סופה או רעידת אדמה
- אובדן שליטה בכלי רכב העלול להוביל לתאונת דרכים
- איום מצד גורם עוין, כגון שודד או מחבל
- סיכון יזום שאדם נוטל על עצמו, כגון עיסוק בספורט אתגרי
טיפול במצבי סכנת חיים
לטיפול במצבי סכנת חיים משמשים כלים שנועדו לכך, ובהם:
- ארגוני הצלה, הנמצאים בכוננות להתערבות מיידית במקרה של סכנת חיים. עם ארגונים אלה נמנים מגן דוד אדום, מכבי אש והמשטרה. ליצירת קשר מהיר עם ארגונים אלה ניתנו להם מספרי טלפון קצרים במיוחד וקלים לזכירה (בישראל: משטרת ישראל - 100, מגן דוד אדום - 101, מכבי האש - 102).
- רפואת חירום: תחום ברפואה שנועד לתת מענה לסיכון מיידי באחת משלוש המערכות העיקריות של גוף האדם - מערכת הנשימה, המערכת ההמודינמית ומערכת העצבים וההכרה. דוגמאות לסיכונים הדורשים התערבות מיידית של צוות רפואת חירום הם: מצוקה נשימתית, חסימת נתיב האוויר, הפרעת קצב, תעוקת חזה, דום לב, הלם או שבץ מוחי.
- הכנת אמצעי הצלה למצבי סכנת חיים, כגון סירת הצלה באונייה, מסכת חמצן במטוס נוסעים, יציאת חירום ומדרגות חירום במבנים.
- אותות מצוקה בינלאומיים: SOS בקוד מורס ו-Mayday ברדיו, שמשמעותם סכנת חיים מיידית לנמצאים על כלי שיט או כלי טיס, וכל השומע את הקריאה נדרש להגיע מיד ולסייע בפעולות החילוץ.
- ירי אש חיה אסור בדרך כלל, אך במסגרת הוראות פתיחה באש ניתן היתר לירי כזה במקרה של סכנת חיים.
בהלכה
בהלכה יש עיסוק נרחב במצבים של סכנת חיים. המצווה ”לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז) מחייבת לעזור לזולת כאשר הוא נתון בסכנת חיים.
במצב של סכנת חיים לאדם, הקרוי בהלכה פיקוח נפש, הצלת חיי האדם, בין אם אלו חיי אחרים ובין אם אלו חייו שלו, חשובה יותר מקיום מצוות התורה, ולכן יש לעשות כל שנדרש לשם הצלת החיים - גם במחיר עבירה על מצוות חמורות כמו חילול שבת ("פיקוח נפש דוחה שבת") או אכילה ביום הכיפורים. חז"ל משבחים את העובר על המצוות כדי להציל נפשות: ”מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח. ואין צריך ליטול רשות מבית דין.” (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד עמוד ב'.) ישנן שלוש עבירות החורגות מכלל זה, ועל פי ההלכה עדיף שאדם ייהרג ואל יעבור עליהן: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. לעומת זאת, הלכת ביתא ישראל כפי שמתבטאת בספר תאזזה סנבת, מחמירה יותר מההלכה הרבנית, ולפיה גם פיקוח נפש אינו דוחה שבת.
רודף הוא אדם המסכן את חיי חברו, בכוונה ושלא בכוונה. המונח שאול מהמקרה הקלאסי, שבו אדם רודף אחרי רעהו במטרה לרצוח אותו. על פי ההלכה מותר לכל מי שנוכח בסיטואציה זו להציל את הנרדף אפילו על ידי הריגת הרודף, בהיעדר ברירה אחרת להצלת הנרדף. מטרת ההריגה איננה ענישה אלא מניעה, ולכן רשאי כל אדם לפעול במסגרת דין רודף גם ללא הוראה מבית דין מוסמך, כשהנסיבות מחייבות זאת. דיני רודף נדונו בתלמוד במסכת סנהדרין וברמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פרק א').
פסוקים אחדים במקרא מזהירים בנוגע לשמירת הנפש. קיימים פירושים שונים באשר לפשרה של "שמירת נפש" זו, הנפוץ בהם מפרש כי הכוונה היא להישמרות מסיכונים פיזיים. אף ציווי מסוג זה אינו נמנה במניין המצוות כחלק מתרי"ג מצוות, בספרי מוני המצוות. הפסוק הידוע ביותר הוא ”ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם” (ספר דברים, פרק ד', פסוק ט"ו), המשמש במקומות שונים, ביהדות ובתרבות הכללית, כאזהרה להישמרות מסיכונים.
בחקיקה
בחוק לא תעמוד על דם רעך נאמר: "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו". חוקים דומים קיימים ביפן, בגרמניה ובצרפת, אך שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית אינה כוללת חובה פוזיטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי במצוקה (חוק כזה נוסף לספר החוקים של אחדות ממדינות ארצות הברית, אך אין זה המצב הרווח).
