איירבוס A380
 | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים | ||||||||||
| ארץ ייצור | האיחוד האירופי (צרפת, בריטניה, גרמניה וספרד) | ||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||
| נוסעים | 525–853 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 234 | ||||||||||
| משתמש ראשי |
 אמירטס סינגפור איירליינס קוואנטס לופטהנזה בריטיש איירווייז | ||||||||||
| מחיר | כ-445.6 מיליון דולר (2018) | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
איירבוס A380 (המכונה "סופר-ג'מבו") הוא מטוס הנוסעים הגדול בעולם.[1] המטוס מכיל שתי קומות מלאות (לכל אורכו), ומניעים אותו ארבעה מנועי טורבו-מניפה. המטוס מיוצר על ידי חברת איירבוס – מיזם משותף של מספר מדינות באירופה (גרמניה, בריטניה, צרפת וספרד), שמטרתו להתחרות ביצרנית המטוסים האמריקנית בואינג. מפעלי החברה פזורים בכל רחבי אירופה. לדוגמה, הכנפיים מיוצרות בבריטניה והזנב מיוצר בספרד. חלקי המטוס מוּבלים ממפעלי הייצור דרך האוויר, הים והיבשה אל מפעל ההרכבה הראשי בטולוז, צרפת, שנבנה במיוחד עבור מטוס זה.
טיסת הניסוי הראשונה של המטוס נערכה ב-27 באפריל 2005. ב-15 באוקטובר 2007 נמסר מטוס האיירבוס A380 הראשון לחברת סינגפור איירליינס וב-25 באוקטובר 2007 טס את טיסתו המסחרית הראשונה מסינגפור לסידני. על סיפון המטוס היו 455 נוסעים, אשר חלקם שילמו עשרות אלפי דולרים עבור התענוג ההיסטורי. כל הכנסות הטיסה נתרמו על ידי חברת התעופה למטרות צדקה[2].
ב-14 בפברואר 2019 הודיעה חברת איירבוס כי תפסיק לייצר את המטוס עד שנת 2021[3]. זאת, עקב היעדר ביקוש הנובע מאי-כדאיות בהפעלת המטוס.
ב-26 ביוני 2020 אייר פראנס הייתה לחברה הראשונה שהוציאה משירות את המטוס.
בספטמבר 2021 לופטהנזה הוציאה את המטוס לאחסון לתמיד אך הודיעה כי תחזיר אותו לשירות ב-2023. המטוס זכה להערצה רבה בקרב חובבי תעופה וחברות תעופה (לרבות אמירייטס) קנו אותו כדי להגדיל את כמות הנוסעים והצי.
תכנון
המטוס נמכר בגרסה אחת: A380-800, גרסת הנוסעים. A380-800F, שהיא גרסת המטען, תוכננה לשאת עד 150 טון מטען ותוכננה להיות אחד ממטוסי המטען הגדולים בעולם, אך לא יוצרה לבסוף. המטוס יכול לשאת 525 נוסעים בתצורה רגילה (שלוש מחלקות: ראשונה, עסקים ותיירים) או 800 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים בלבד. טווח הטיסה המרבי שלו הוא 13,990 קילומטר.[4]
A-380 פלוס
בפברואר 2017 בפריז, איירבוס הציגה גרסה משופרת של המטוס, אשר ייקרא A380 פלוס עם 13% עלויות נמוכות יותר לכל מושב, שמציעות עד 80 מושבים נוספים, כנפיים וחיזוקי כנף המובילים לצמצום של 4% בצריכת דלקים ומרווחי תחזוקה של מטוסים. משקל ההמראה המקסימלי שלו גדל ב-3 טון ל-588 טון, ומאפשר לשאת 80 נוסעים נוספים על אותו טווח של 8,200 קילומטר או להגדיל את הטווח ב -300 קילומטר. אמירייטס מתכננת להזמין 20 מטוסים בתצוגת האוויר של דובאי בנובמבר 2017[5][6][7].
תא הטייס
איירבוס דאגה כי עיצובו הראשוני של תא הטייס, נוהלי הפעילות בו ותגובות המטוס באוויר יהיו דומים לאלו של מטוסי איירבוס קודמים, כדי לצמצם את עלויות הסבת צוותי חברות התעופה השונות למטוס החדש (למשל, אורך הקורס של הטייסים לצורך היכרות עם המערכות השונות). כל המחוונים בתא הטייס דיגיטליים ומוצגים על גבי שמונה מסכי LCD בגודל 6x8 אינץ' הניתנים להתאמה אישית, וכוללים: שני מסכי טיסה ראשיים (PFD), שני מסכי ניווט, מסך אחד לנתוני המנועים, מסך אחד לנתוני המערכות ושני מסכים רב-תכליתיים. צורה זו של עיצוב תא הטייס מכונה "קוקפיט מזכוכית" (Glass Cockpit). המערכת כוללת שתי מקלדות QWERTY מלאות נשלפות עם כדור עקיבה וממשק "הצְבַּע והקלק" קל לשימוש. השליטה על המטוס מתבצעת בטכנולוגיית "טוס-על-חוט" (Fly-by-Wire) באמצעות ג'ויסטיק אלקטרוני בכל אחד מהצדדים, ללא חיבורים מכניים למשטחי השליטה, כמקובל במרבית מטוסי הנוסעים המודרניים. שני מסכי תצוגה עילית (HUD) יוצעו כאופציה.
מנועים
המטוס מוצע עם שני סוגים שונים של מנועי טורבו-מניפה – מנוע רולס-רויס Trent 900 או מנוע Engine Alliance GP7200. הפחתת רעשים הייתה דרישה חשובה בתכנון ה-A380 והשפיעה רבות על תכנון המנועים. שני סוגי המנועים עומדים בתקן הרעש בהמראה ובנחיתה של שדה התעופה הית'רו בלונדון. מאפיין יוצא דופן של המטוס הוא שרק בשניים מבין ארבעת מנועיו מותקנת מערכת להיפוך דחף. המנועים יכולים לפעול על תערובת של דלק סילוני סינתטי ושל רכיבי גז טבעי.
חומרים מתקדמים
המטוס בנוי ברובו מאלומיניום, תוך שימוש נרחב בחומרים מרוכבים, בין השאר בחלקו העליון של גוף המטוס ובקצות המאזנות. ה-A380 הוא המטוס המסחרי הראשון בעולם שבסיס הכנף שלו עשוי מפלסטיק מחוזק בסיבי פחמן.
נוחות
ממדיו הגדולים של המטוס מאפשרים לחברות התעופה המעוניינות בכך להכניס מותרות שונות, שלא נראו עד כה באוויר.
לקוח ההשקה סינגפור איירליינס הציגה ב-2007 סוויטות מחלקה ראשונה סגורות בחלקן במטוסי ה-A380 שלה, שכל אחת מהן כוללת מושב עור עם מיטה נפרדת; ניתן לחבר סוויטות במרכז כדי ליצור מיטה זוגית. שנה לאחר מכן, קוואנטס הציגה לראשונה מיטת מושבים חדשה ממדרגה וטרקלין בסיפון העליון. ב-2009 חשפה אייר פראנס גלריית אמנות אלקטרונית בסיפון העליון. בסוף שנת 2008, אמירטס הציגה שימוש במקלחות.
-
מקלחות במחלקה הראשונה במטוס של חברת אמירטס -
בר משקאות במטוס של חברת אמירטס -
חדר המגורים וחדר השינה, ביחידת מגורים במחלקה הראשונה במטוס של חברת איתיחאד
.JPG)
מפרט
| דגם: | A380-800 | A380-800F (בוטל) |
|---|---|---|
| צוות טיסה | 2 | |
| מספר מושבים | 525 (3 מחלקות) 664 (2 מחלקות) 853 (מחלקה אחת) |
12 מלווים |
| אורך | 73 מטר | |
| מוטת כנפיים | 79.8 מטר | |
| גובה | 24.1 מטר | |
| בסיס גלגלים | 30.4 מטר | |
| רוחב גוף חיצוני | 7.14 מטר | |
| רוחב קבינה, מפלס ראשי | 6.60 מטר | |
| רוחב קבינה, מפלס עליון | 5.94 מטר | |
| שטח כנף | 845 מ"ר | |
| משקל ריק | 276,800 ק"ג | 252,200 ק"ג |
| משקל המראה מרבי | 560,000 ק"ג | 590,000 ק"ג |
| משקל העמסה מרבי | 90,800 ק"ג | 152,400 ק"ג |
| מהירות שיוט | 0.8 מאך | |
| מהירות שיוט מרבית | 0.82 מאך | |
| מהירות מרבית | 0.88 מאך (1087 קמ"ש) | |
| טווח טיסה | 15,200 ק"מ | 10,400 ק"מ |
| רוֹם מרבי | 13,115 מטר (43,028 רגל) | |
| קיבולת דלק | 310,000 ליטר | 310,000 ליטר אפשרות ל-356,000 ליטר |
| מנועים (X4) | GP7270 (A380-861) Trent 970/B (A380-841) Trent 972/B (A380-842) |
GP7277 (A380-863F) Trent 977/B (A380-843F) |
מכירות
למרות מחירם הגבוה, מספר רב של מטוסים (כ-200) הוזמנו על ידי מספר חברות תעופה גדולות; ביניהן: אייר פראנס, לופטהנזה הגרמנית, קוואנטס האוסטרלית, וירג'ין אטלנטיק הבריטית, סינגפור איירליינס ואמירטס של איחוד האמירויות הערביות בעלת מספר שיא של תפעול 75 מטוסים ו-67 הזמנות. מסירת המטוסים הראשונים תוכננה לשנת 2006, אך שרשרת של עיכובים גרמה לדחיות חוזרות ונשנות של תאריך המסירה, וכאמור, המטוס הראשון נמסר רק באוקטובר 2007 לחברת התעופה הסינגפורית. בין הבעיות היו תקלות לא צפויות בחיווט מערכות המטוס, בעיקר בשל דרישות חברות התעופה להתאמות אישיות לכל חברה והחלפת חלק ניכר מהחיווט בכבלי אלומיניום במקום כבלי נחושת כדי לחסוך במשקל. היו גם בעיות שנבעו מן העובדה שחלקים שונים של המטוס מורכבים במדינות שונות. עיכובים אלה גרמו הפסדי ענק ל-EADS, חברת האם של איירבוס, והביאו להתפטרותו של המנכ"ל, ניאל פורז'אר, מנהל הייצור ובכירים אחרים בחברה. בין השאר, גרמו ההפסדים להגדלת אומדן מספר המטוסים שתידרש איירבוס למכור על-מנת לכסות את עלויות הפיתוח והייצור ל-300; מספר זה הוא גדול מאוד, אם כי ההערכה כיום לקיבולת השוק למטוסים מסוג זה נעה בין 800 ל-1,200.
הזמנות נוספות למטוס התעכבו, לאחר שהתגלה שיש לערוך התאמות תשתית בשדות התעופה שבהם ינחת, בשל גודלו ומשקלו הרב.
ב-4 במרץ 2007 ביטלה חברת UPS את הזמנת עשרת המטוסים שביצעה, כיוון שהיא "כבר לא בטוחה" שיצרנית המטוסים תוכל לעמוד בתאריכי האספקה. ההזמנה מוערכת ב-2.8 מיליארד דולר. זו היא אחת המכות הקשות שהונחתו על חברת איירבוס ועל המטוס.
| לקוח | כניסה לשירות | הזמנות מוצקות | מטוסים שסופקו | EA | RR | Press Release |
|---|---|---|---|---|---|---|
| אייר אקורד | 3 | |||||
| אייר פראנס | 2009 | 12 | 10 | * | [8] | |
| אול ניפון איירווייז | 2019 | 3 | * | [9] | ||
| אמדאו | 20 | [10] | ||||
| אסיאנה איירליינס | 2014 | 6 | 5 | * | [11][12] | |
| בריטיש איירווייז | 2013 | 12 | 12 | * | [13] | |
| צ'יינה סאות'רן איירליינס | 2011 | 5 | 5 | * | [14] | |
| אמירטס | 2008 | 142 | 96 | 90 | 50 | [15][16][17] |
| איתיחאד איירווייז | 2014 | 10 | 8 | * | [18] | |
| קוריאן אייר | 2011 | 10 | 10 | * | [19] | |
| לופטהנזה | 2010 | 14 | 14 | * | [20] | |
| מלזיה איירליינס | 2012 | 6 | 6 | * | [21] | |
| קוואנטס | 2008 | 20 | 12 | * | [22] | |
| קטר איירווייז | 2014 | 10 | 6 | * | [23][24] | |
| סינגפור איירליינס | 2007 | 24 | 19 | * | [25] | |
| תאי איירווייז אינטרנשיונל | 2012 | 6 | 6 | * | [26] | |
| (לקוחות בלתי מזוהים) | 10 | |||||
| וירג'ין אטלנטיק | 2017 | 6 | * | [27][28] | ||
| סך הכל | 319 | 200 | 132 | 152 | ||
תקריות משמעותיות
ערך מורחב – טיסה 32 של קוואנטס
ב-4 בנובמבר 2010 אירעה תקלה במנוע מטוס של חברת קוואנטס בטיסה מסינגפור לסידני. המטוס נאלץ לחזור לסינגפור ולנחות נחיתת חירום. בעת התקלה היו במטוס מעל 400 נוסעים ואיש מהם לא נפגע. אחד מארבעת המנועים, מתוצרת רולס-רויס, התחמם, התפוצץ וחלקים מן המעטפת התפרקו, פגעו בכנף ובגוף המטוס וניתקו כמה כבלי חשמל חשובים. חלקים נוספים נפלו אל עבר האי האינדונזי באטאם. קוואנטס, חברת התעופה האוסטרלית, הודיעה בהודעתה הרשמית, מספר שעות לאחר התקרית, כי כל ששת מטוסי ה-A380 שברשותה יקורקעו עד חקירת התקרית[29]. בחקירת המקרה התברר שהייתה במנוע דליפת שמן, שנבעה מקידוח לא מדויק בשסתום השמן. הדליפה גרמה להתחממות ולשרפה, שהובילה לכשל מכני והרס המנוע. החלקים המתאימים הוחלפו בכל מטוסי החברה. על פי הערכות, עלות הקרקוע והתיקון עלו לחברה כ-160 מיליון דולר.
ב-7 בינואר 2012 קראו מהנדסי תעופה באוסטרליה לקרקע את מטוס האיירבוס A380, עקב מציאת סדקים בכנפיים בשני מטוסים של קוואנטס וסינגפור איירליינס. לדבריהם, המטוס אינו בטוח ומהווה סכנת חיים לנוסעיו.
ב-2 ביולי 2014 התפוצץ צינור מים בטיסה 94 של חברת קוואנטס, שיצאה מלוס אנג'לס לכיוון מלבורן. הטיסה יצאה בשעה 23:00 והתקרית החלה בשעה 00:00 לערך. מים טפטפו מתקרת המטוס והמושבים היו ספוגים מים. כתוצאה ממצב זה, היה על הנוסעים להרים את ציודם האישי כדי שלא יירטבו מהמים. הנוסעים נסו לאזורים היבשים במטוס. זמן קצר לאחר שלקברניט נודע על התקרית, הוא החליט לחזור על עקבותיו ונחת בשדה התעופה של לוס אנג'לס.
ב-1 באוקטובר 2017 התפוצץ מנוע בטיסה 66 של חברת אייר פראנס, שהמריאה ב-11:42 מנמל התעופה שארל דה גול שבפריז לכיוון לוס אנג'לס. בגובה 37 אלף רגל, מעל גרינלנד, התפוצץ אחד מארבעת המנועים מתוצרת רולס-רויס, והמעטפת הקדמית של המנוע התפרקה כולה. הקברניט ייצב את המטוס, וביצע נחיתת חירום בגוס ביי בצפון-מזרח קנדה. לא היו נפגעים.[30][31]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איירבוס A380 |
אתר האינטרנט הרשמי של איירבוס A380- איירבוס A380 באתר איירבוס
- טיסה ראשונה של A380 לארצות הברית
- אהרון לפידות, הלווייתן המעופף, באתר ישראל היום, 13 באוגוסט 2010
- ארי טננבוים, ב-140 מדינות בלבד: הכירו את המטוס ה'סופר-ג'מבו' המפלצתי שהיה ואיננו, באתר כיכר השבת, 20 ביולי 2023
הערות שוליים
- ^ A380 באתר היצרנית
- ^ מטוס הנוסעים הגדול בעולם נכנס לשירות סדיר
- ^
ויתרה על החלום: איירבוס תפסיק את ייצור הסופר ג'מבו A380, באתר TheMarker, 14 בפברואר 2019
- ^ לצורך השוואה, אורכו של קו המשווה (היקפו של כדור הארץ) הוא 40,075 קילומטר.
- ^ Airbus Aircraft (2017-06-18), A380plus: Even more efficient, still unique, נבדק ב-2017-06-19
- ^ Airbus launches A380-plus development study, atwonline.com (באנגלית)
- ^ איירבאס מציגה: 80 מקומות נוספים במטוס הגדול בעולם, באתר וואלה!, 22 ביוני 2017
- ^ "Air France, the first European carrier to offer flights on the A380". Air France. אורכב מ-המקור ב-8 בנובמבר 2011. נבדק ב-22 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ANA Group selects the A380". Airbus.com. 29 בינואר 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Amedeo firms up order for 20 A380s". Airbus.com. 12 בפברואר 2014. נבדק ב-22 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Asiana orders six A380s". Flightglobal. נבדק ב-14 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ""With today's delivery, @AsianaAirlines becomes the 11th airline to join the "#A380 club"." F. Brégier". Twitter. נבדק ב-22 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Original Livery In As 757s Bow Out" (Press release). British Airways. 5 באוקטובר 2010. נבדק ב-9 באפריל 2011.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "China Southern Airlines' first A380 makes its maiden flight" (Press release). China Southern Airlines. 16 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-03-09. נבדק ב-9 באפריל 2011.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "Emirates A380". Emirates. נבדק ב-4 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rolls-Royce receives record £6bn engine order". BBC News. 17 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Osborne, Tony (17 באפריל 2015). "Emirates Orders Trent 900 For Future A380s". Aviation Week & Space Technology. ארכיון מ-17 באפריל 2015. נבדק ב-17 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Our history". Etihad Airways. אורכב מ-המקור ב-2011-02-24. נבדק ב-9 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Korean Air A380". Korean Air. אורכב מ-המקור ב-2011-09-23. נבדק ב-27 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lufthansa Annual Report 2011" (PDF). Lufthansa. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-17. נבדק ב-2 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Malaysia Airlines Posts RM226 million Net Profit, Operating Profit Up At RM137 Million For 4Q10" (Press release). Malaysia Airlines. 25 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-08-20. נבדק ב-10 באפריל 2011.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "Qantas A380". Qantas. נבדק ב-4 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Max Kingsley-Jones (24 במאי 2011). "Qatar Airways plots Paris A380 and A330P2F deals". FlightGlobal. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2011. נבדק ב-28 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Qatar Airways selects 50 Airbus A320neo and 5 additional A380s, Airbus News and Events, 15 November 2011
- ^ "Singapore Airlines A380". Singapore Airlines. אורכב מ-המקור ב-2011-08-22. נבדק ב-27 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "THAI's A380". Thai Airways. אורכב מ-המקור ב-2012-03-09. נבדק ב-27 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "BA's first A380 superjumbo arrives at Heathrow airport". BBC News. 4 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "One of the Youngest Fleets in the World". Virgin Atlantic. נבדק ב-10 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מטוס איירבוס 380 נאלץ לבצע נחיתת חירום לאחר שמנועו התפרק באוויר, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2010
- ^ חיים איסרוביץ, המנוע התפוצץ באמצע הטיסה מפריז ללוס אנג'לס, באתר מעריב אונליין, 2 באוקטובר 2017
- ^ Madison Park and Jon Ostrower, CNN, Air France superjumbo engine failure forces emergency landing in Canada, CNN, October 1, 2017 (באנגלית)
| מטוסי נוסעים מתוצרת איירבוס | |
|---|---|
|
39525345איירבוס A380