אביליאנה

Città di Avigliana
מחוז	פיימונטה
אזור זמן	UTC +1

אביליאנה (באיטלקית: Avigliana) היא עיר בעלת 12,480 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2017) הנמצאת במחוז פיימונטה, במרחק של כעשרים קילומטרים ממערב לטורינו, איטליה. כבר בימי הביניים הייתה לעיר חשיבות רבה, כאשר מלכים רבים לחמו על השליטה בטירת אביליאנה, החולשת על העיר.

היסטוריה

שרידי היישוב הראשונים שנמצאו באביליאנה הם מהתקופה הנאוליתית, בעקבות חשיפת שרידי מתחם מגורים בסוף המאה התשע עשרה בביצות ליד האגמים הצמודים לעיר כיום.

בשל מיקומה הגאוגרפי האסטרטגי של אביליאנה, במפגש של עמקי הצפון ופיימונטה עם האלפים, ועל אם הדרך בין צרפת לאיטליה, נבנתה בעיר בשנת 574 לספירה טירה על ידי המלך קלף (אנ'), מלך הלומברדים, שעלה לכס השלטון לאחר המלך אלבוין.

נזירים בנדיקטינים הקימו באביליאנה את מנזר נובלסה (אנ'), על מנת שישמש בית חולים עבור הצליינים המגיעים מצרפת לאחר חציית האלפים. פשיטות חוזרות ונשנות הובילו לחורבנה של העיר.

בשנת 1187 היינריך השישי הטיל מצור על אביליאנה, שגרם לנזק חמור הן לטירה והן לעיר. בהמשך, לאחר שירש את כתר הקיסרות של האימפריה הרומית ה"קדושה" מאביו, עברו ערי צפון איטליה תחת ריבונותו, החליט לשקם ולבנות מחדש את טירת אביליאנה. ב-1953 כתוצאה מהמלחמות האיטלקיות הותקפה שוב העיר על ידי כוחות צרפתים.

בשנים 1946–1948 פעלה בעיר חוות הכשרה של השומר הצעיר, בשם בית הילדים אביליאנה, מסגרת הכשרה לילדים עקורים משארית הפליטה. בית שהו ילדים ניצולי שואה בדרכם לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער.

אטרקציות וטבע

כיום, אביליאנה היא יעד תיירותי למרגלות הרי האלפים. בין האטרקציות הטבעיות בעיר, ראוי להזכיר שני אגמים קטנים: גראנדה ופיקולו, ואת ההמורנה. המורנה הוא אזור ביצתי סביב האגמים המהווה פארק הטבעי של העיר מאז 1980 ואת ביתם של מינים רבים של ציפורים כולל אנפות, ברכיות, ותרנגולים אנגליים.

אנדרטאות ואתרים

כנסיית הגבורה של האגמים.
כנסיית סנט ג'ון.
כנסיית סנטה מריה מג'ורה (איט')
כנסיית פטרוס הקדוש של אדריכלות רומנסקית-גותית.
המגדל העגול של חומות העיר
פיאצת קונטה רוסו, הממוקמת במרכז הכיכר, שנבנתה במאה ה-14.

כלכלה ותעשייה

בשנת 1872 הקים אלפרד נובל מפעל גדול לייצור דינמיט באביליאנה. מפעל זה היה הגדול באירופה להפקות דינמיט בשנות הארבעים של המאה העשרים. המפעל המשיך לעבוד ולייצר חומרי נפץ ואבק שרפה גם בזמן מלחמת העולם השנייה עד לשנות השישים, ובמקביל לאחר המלחמה חלקו של המפעל הוסב לייצור צבעים.

נכון להיום, בשטח המפעל ישנן כמה פעילויות תעשייתיות, בפרט בייצור סירות שייט ונופש.

הכלכלה הוא התיירות הנמשכת על ידי הכפר מימי הביניים ואת הנוכחות של האגמים המשמשים כיעד לטיולים.