תראונין
| שם באנגלית | Threonine | ||
|---|---|---|---|
| סימון ארוך | Thr | ||
| סימון קצר | T | ||
| נוסחה כימית | C4H9NO3 | ||
| משקל מולקולרי | 119 גרם למול | ||
| נקודה איזואלקטרית | 5.87 | ||
| pKa קרבוקסיל | 2.1 | ||
| pKa אמין | 9.62 | ||
| pKa שייר | אין | ||
| |||
תראונין (Threonine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז תראונין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.
כימיה
השייר של תראונין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן, לקבוצת מתיל (CH3) ולקבוצת הידרוקסיל (OH). שייר זה זהה כמעט לשייר של חומצת אמינו אחרת: ולין, כשהשניים נבדלים זה מזה בכך שקבוצת ההידרוקסיל מוחלפת בוולין בקבוצת מתיל נוספת. קבוצת ההידרוקסיל היא קוטבית ומסוגלת ליצור קשרי מימן עם מולקולות מים. תראונין היא לפיכך הידרופילית, זאת לעומת ולין ההידרופובית.
מקורות תזונה
תראונין, כמו כל חומצת אמינו חיונית, קיימת כמעט בכל מזון[1], וכמו כל חומצת אמינו חיונית, המקורות המשמעותיים ביותר שלה הם מזונות עשירים בחלבון, כגון בשר בקר, דגים ועוף, חלב, ביצים, קטניות (כגון פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) וגרעינים מסוימים.
ביולוגיה
פגמים במנגנונים לעיבוד תראונין קושרו למחלות עצבים כאלצהיימר[2][3]ופרקינסון[4].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תראונין |
הערות שוליים
| עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | ||
|---|---|---|
|
