תקשורת מבוססת סיב אופטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארון סיבים אופטיים. הכבלים הצהובים הם סיבי חד-אופֶן (Single mode); הכבלים הכתומים והכחולים הם סיבי רב-אופֶן (Dual mode) - OM2 ו-OM3 בהתאמה
צוות של חברת Stealth Communications האמריקנית מתקין כבלי סיבים מתחת לרחובות מידטאון מנהטן, ניו יורק

תקשורת מבוססת סיב אופטי היא שיטה להעברת מידע ממקום אחד לאחר על ידי שליחת פולסים של אור אינפרא אדום[1] דרך סיב אופטי. האור שנשלח בסיב הוא למעשה צורה של גל נושא המכיל מידע באמצעות אפנון.[2] סיבים אופטיים מועדפים בדרך כלל על פני כבלים חשמליים כאשר נדרש רוחב פס גבוה, העברה למרחק רב או חסינות בפני הפרעות אלקטרומגנטיות.[3] סוג זה של תקשורת יכול לשדר קול, וידאו, ונתונים ברשתות מקומיות או למרחקים ארוכים.[4]

סיבים אופטיים משמשים חברות תקשורת רבות ברחבי העולם להעברת אותות טלפון, תקשורת אינטרנט ואותות טלוויזיה בכבלים. חוקרים במעבדות Bell השיגו אף שיא מהירות של כ-100 פטה-ביט לקילומטר בשנייה בעזרת סיבים אופטיים.[5]

רקע כללי

סיבים אופטיים פותחו לראשונה בשנות ה-70 וחוללו מהפכה בתעשיית הטלקומוניקציה העולמית. בגלל היתרונות שלהם על פני שידור חשמלי, סיבים אופטיים החליפו במידה רבה תקשורת בעזרת חוטי נחושת בעולם המפותח.[6]

באופן כללי, תקשורת באמצעות סיבים אופטיים כוללת את השלבים הבסיסיים הבאים:

  1. יצירת האות האופטי בעזרת משדר,[7] בדרך כלל כתוצאה מאות חשמלי
  2. העברת האות לאורך הסיב, מה שמבטיח שהאות לא יהפוך למעוות או חלש מדי
  3. קבלה של האות האופטי
  4. המרה של האות האופטי לאות חשמלי

שימושים

סיבים אופטיים משמשים חברות תקשורת להעברת אותות טלפון, תקשורת אינטרנט ואותות טלוויזיה בכבלים. הם משמשים גם בתעשיות אחרות, כולל רפואה, ביטחון, ומסחר. בנוסף למטרות התקשורת, סיבים אופטיים משמשים גם כמדריכי אור עבור התקני דימות, לייזרים, סונאר, וכחיישנים למדידת לחץ וטמפרטורה.

בזכות תכונות כמו ניחות נמוך של האות ומיעוט הפרעות אלקטרומגנטיות (EMI), לסיבים אופטיים יש יתרונות על פני חוטי נחושת בהעברת מידע למרחקים ארוכים ברוחב פס גבוה. עם זאת, פיתוח תשתיות בתוך ערים הוא קשה יחסית ודורש זמן, ומערכות סיבים אופטיות עשויות להיות מורכבות ויקרות להתקנה ולתפעול. בשל קשיים אלו, מערכות תקשורת סיבים אופטיות מוקדמות הותקנו בעיקר ביישומים למרחקים ארוכים, שם ניתן להשתמש בהן במלוא יכולת השידור שלהן, תוך קיזוז העלות המוגברת.

המחירים של תקשורת סיבים אופטיים ירדו במידה ניכרת מאז שנת 2000.[8]

המחיר עבור פריסת סיבים לבתים הפך כיום לחסכוני יותר מזה של פריסת רשת מבוססת נחושת. המחירים ירדו ל-850 דולר למנוי בארצות הברית ונמוכים יותר במדינות כמו הולנד, שבהן עלויות החפירה נמוכות וצפיפות הדיור גבוהה.[דרוש מקור]

מאז 1990, כאשר מערכות הגברה אופטית הפכו לזמינות מסחרית, תעשיית הטלקומוניקציה הקימה רשת עצומה של קווי תקשורת בין-עירוניים וסיבים תת-ימיים. לדוגמה, בשנת 2002 הושלמה רשת בין יבשתית של כבלי תקשורת תת-ימיים באורך של כ-250,000 ק"מ ובקיבולת של 2.56 Tb /s. דוחות השקעות בטלקומוניקציה מצביעים על כך שקיבולת הרשת גדלה באופן דרמטי מאז 2004.[9] נכון לשנת 2020, למעלה מ-5 מיליארד קילומטרים של כבל סיבים אופטיים נפרסו ברחבי העולם.[10]

היסטוריה

בשנת 1880 אלכסנדר גרהם בל ועוזרו צ'ארלס סאמנר טיינטר יצרו גרסה מוקדמת של תקשורת באמצעות אור, הפוטופון, במעבדת וולטה שהוקמה באותם זמנים בוושינגטון די. סי. בל ראה את הפוטופון כהמצאה החשובה ביותר שלו. המכשיר איפשר העברת קול על גבי אלומת אור. ב-3 ביוני 1880, ביצע בל את שידור הטלפון האלחוטי הראשון בעולם בין שני בניינים, במרחק של כ-213 מטרים זה מזה.[11] [12] בשל השימוש שלו בתווך אטמוספירי, הפוטופון לא יתברר כמעשי עד שההתקדמות בטכנולוגיות לייזר וסיבים אופטיים תאפשר העברה מאובטחת של אור. השימוש המעשי הראשון של הפוטופון הגיע במערכות תקשורת צבאיות עשורים רבים לאחר מכן.[13]

בשנת 1954 הפיזיקאים הרולד הופקינס ונרינדר סינג קאפאני הראו שסיבי זכוכית מגולגלים מאפשרים העברת אור.[14] כעשור לאחר מכן, בשנת 1963, Jun-ichi Nishizawa, מדען יפני מאוניברסיטת טוהוקו, הציע שימוש בסיבים אופטיים לתקשורת.[15] נישיזאווה המציא את דיודת ה-PIN ואת טרנזיסטור האינדוקציה הסטטי (Static induction transistor), שניהם תרמו לפיתוח תקשורת סיבים אופטיים.[16][17]

בשנת 1966 צ'ארלס ק. קאו וג'ורג' הוקהאם במעבדות הטלקומוניקציה הסטנדרטיות הראו שההפסדים (כלומר הניחות באות) של 1,000 dB/km בזכוכית (לעומת 5–10 dB/km בכבל קואקסיאלי) נבעו ממזהמים שניתן להסירם.

סיב אופטי עם ניחות נמוך מספיק למטרות תקשורת (כ-20 dB /km) פותח בשנת 1970 על ידי חברת "קורינג" (Corning Glass Works). באותה שנה פותחו גם לייזרים מוליכים למחצה מסוג GaAs שהיו קומפקטיים ולכן מתאימים להעברת אור דרך כבלי סיבים אופטיים למרחקים ארוכים.

לאחר תקופת מחקר שהחלה ב-1975, פותחה מערכת הטלקומוניקציה המסחרית הראשונה בסיבים אופטיים שפעלה באורך גל בסביבות 0.8 מיקרומטר והשתמשה בלייזרי מוליכים למחצה מסוג GaAs. מערכת הדור הראשון הזו פעלה בקצב סיביות של 45 Mbit/s. ב-22 באפריל 1977, חברת "General Telephone and Electronics" שלחה את תעבורת הטלפון החיה הראשונה דרך סיבים אופטיים בקצב של כ-6 Mbit/s בלונג ביץ', קליפורניה.

הדור השני של תקשורת סיבים אופטיים פותח לשימוש מסחרי בתחילת שנות ה-80, פעל באורכי גל של כ-1.3 מיקרומטר והשתמש בלייזרי מוליכים למחצה מסוג InGaAsP (אינדיום גליום ארסניד). מערכות מוקדמות אלו הוגבלו בתחילה בשל היותם סיבי multimode, אולם בשנת 1981 התגלה כי הסיב החד-אופני (Single mode fiber) משפר מאוד את ביצועי המערכת. למרות זאת חיבורים מעשיים המסוגלים לעבוד עם סיבים כאלו התגלו כקשים לפיתוח. ספקית השירותים הקנדית SaskTel השלימה את בניית מה שהיה אז רשת הסיבים האופטיים המסחריים הארוכה בעולם, שכיסתה 3,268 ק"מ וקישרו 52 קהילות.[18] עד 1987, מערכות אלו פעלו בקצבי סיביות של עד 1.7 Gbit/s.

כבל הטלפון הטרנס-אטלנטי הראשון שעשה שימוש בסיבים אופטיים נקרא TAT-8, והיה מבוסס על טכנולוגיה של הגברת לייזר. הוא נכנס לפעולה בשנת 1988.

מערכות סיבים אופטיות מהדור השלישי פעלו באורכי גל של 1.55 מיקרומטר והיו להן הפסדים של בערך 0.2 dB/km. הן יכלו לפעול באופן מסחרי בקצב של כ-2.5 Gbit/s.

פריצת הדרך הבאה הייתה הדור הרביעי של מערכות תקשורת סיבים אופטיים, שהשתמשה בהגברה אופטית כדי לצמצם את הצורך במשחזרים (repeaters), ובריבוי חלוקת אורך גל (WDM) כדי להגדיל את קיבולת הנתונים. הצגת WDM הייתה ההתחלה של רשתות אופטיות, שכן WDM הפכה לטכנולוגיה המועדפת להרחבת רוחב פס סיבים אופטיים.[19] החברה הראשונה לשווק מערכת WDM צפופה הייתה Ciena Corp, ביוני 1996.[20] הכנסתם של מגברים אופטיים ו-WDM גרמה להכפלת קיבולת המערכת כל שישה חודשים משנת 1992 עד לקצב סיביות של 10 Tb/s שהושגה בשנת 2001. ב-2006 קצב סיביות של 14 Tb/s הושג בקו באורך של למעלה מ-160 ק"מ באמצעות מגברים אופטיים.[21]

בשנת 2021, מדענים יפנים הצליחו אף לשדר בקצב של 319 טרה-ביט לשנייה לאורך 3,000 קילומטרים עם כבלי סיבים בקוטר כבל סטנדרטי.[22]

עיקר המיקוד בפיתוח של הדור החמישי של תקשורת סיבים אופטיים הוא בהרחבת טווח אורכי הגל שבו מערכת WDM יכולה לפעול. טווח אורכי הגל ה"רגיל", המכונה פס C, מכסה את טווח אורכי הגל באורך 1525–1565 ננומטר, אבל ל"סיבים יבשים" יש טווח עם אובדן אות נמוך המבטיח הרחבה של טווח זה ל-1300–1650 ננומטר.[דרוש מקור] פיתוחים נוספים כוללים את הרעיון של סוליטונים אופטיים, פולסים המשמרים את צורתם למרות השפעות הפיזור וההשפעות הלא ליניאריות של הסיב על ידי שימוש בפולסים של צורה ספציפית.

בסוף שנות ה-90 ועד שנת 2000, חברות מחקר חזו עלייה מסיבית בביקוש לרוחב פס עקב שימוש מוגבר באינטרנט ומסחור של שירותים שונים לצרכנים עתירי רוחב פס, כגון וידאו על פי דרישה (VOD). תעבורת הנתונים של פרוטוקול האינטרנט גדלה באופן אקספוננציאלי, בקצב מהיר יותר מאשר עלתה מורכבות המעגלים המשולבים במסגרת חוק מור. עם זאת, מאז התפוצצות בועת הדוט-קום ועד 2006, המגמה העיקרית בתעשייה הייתה איחוד של חברות ו-offshoring של ייצור כדי להפחית עלויות. חברות כמו Verizon ו-AT&T ניצלו את היתרונות של תקשורת סיבים אופטיים כדי לספק מגוון של נתונים בתפוקה גבוהה ושירותי פס רחב לבתי הצרכנים.

טכנולוגיה

מערכות תקשורת סיבים אופטיים מודרניות כוללות בדרך כלל משדרים אופטיים הממירים אותות חשמליים לאותות אופטיים, כבלי סיבים אופטיים שנושאים את האות, מגברים אופטיים, ומקלטים אופטיים להמרת האות בחזרה לאות חשמלי. המידע המועבר הוא בדרך כלל מידע דיגיטלי שנוצר על ידי מחשבים או מערכות טלפון.

משדרים

מודול GBIC הוא מקלט משדר אופטי וחשמלי. המחבר החשמלי נמצא בצד ימין למעלה והמחברים האופטיים נמצאים בצד שמאל למטה

המשדרים האופטיים הנפוצים ביותר הם מכשירים מוליכים למחצה כגון דיודות פולטות אור (LED) ודיודות לייזר. ההבדל בין נוריות לד לדיודות לייזר הוא שנורות לד מייצרות אור לא קוהרנטי, בעוד שדיודות לייזר מייצרות אור קוהרנטי. לשימוש בתקשורת אופטית, משדרים אופטיים מוליכים למחצה חייבים להיות מתוכננים להיות קומפקטיים, יעילים ואמינים, תוך שהם פועלים בטווח אורכי גל אופטימלי ומאופננים ישירות בתדרים גבוהים.

בצורתה הפשוטה ביותר, נורית LED פולטת אור באמצעות פליטה ספונטנית, תופעה המכונה אלקטרולומינציה. האור הנפלט אינו קוהרנטי עם רוחב ספקטרלי רחב יחסית של 30–60 נ"מ. העברת אור LED גם לא יעילה, כאשר רק כ-1% מההספק ההתחלתי, או כ-100 מיקרו-וואט, מומרים בסופו של דבר להספק היעד המצורף לסיב האופטי.[23] עם זאת, בשל העיצוב הפשוט יחסית שלהם, נוריות LED שימושיות מאוד עבור יישומים בעלות נמוכה.

כיום, נוריות LED הוחלפו במידה רבה על ידי מכשירי לייזר מוליך-למחצה, כגון VCSEL (Vertical Cavity Surface Emitting Laser), המציעים מהירות משופרת, כוח ותכונות ספקטרליות, בעלות דומה. התקני VCSEL נפוצים מתחברים היטב לסיבי Multi-mode.

לייזר מוליך למחצה פולט אור באמצעות פליטה מאולצת ולא פליטה ספונטנית, מה שמביא להספק פלט גבוה (~100 mW) וכן יתרונות אחרים הקשורים לאופי האור הקוהרנטי. הפלט של לייזר הוא כיווני יחסית, מה שמאפשר יעילות צימוד גבוהה (~50 %) לסיבים חד-אופֶניים (single mode). הרוחב הספקטרלי הצר מאפשר גם קצבי סיביות גבוהים מכיוון שהוא מפחית את ההשפעה של פיזור כרומטי. יתר על כן, לייזרים מוליכים למחצה יכולים להיות מאופננים ישירות בתדרים גבוהים.

סוגים נפוצים של משדרי לייזר מוליכים למחצה המשמשים בסיבים אופטיים כוללים את VCSEL, אינטרפרומטר פברי-פרו ואת DFB (Distributued Feed Back).

דיודות לייזר לרוב מאופננות ישירות, כלומר פלט האור נשלט על ידי זרם המופעל ישירות על המכשיר. לעומת זאת, עבור קצבי נתונים גבוהים מאוד או עבור סיבים למרחקים ארוכים מאוד, מקור לייזר עשוי להיות מופעל בגל רציף, והאור יהיה מאופנן על ידי מכשיר חיצוני - מאפנן אופטי. אפנון חיצוני מגדיל את מרחק הקישור על ידי ביטול ה-chrip של הלייזר (כלומר השינוי בתדירות), ומגדיל את הפיזור הכרומטי בסיב. בנוסף לכך, עבור סיבים הדורשים יעילות רוחב פס גבוהה מאוד, ניתן להשתמש באפנון קוהרנטי כדי לשנות את פאזת האור בנוסף למשרעת, מה שמאפשר שימוש בשיטות האפנון QPSK, QAM ו-OFDM.

מקלט משדר הוא מכשיר המשלב משדר ומקלט ביחידה אחת (ראה תמונה משמאל).

מקלטים

המרכיב העיקרי של מקלט אופטי הוא גלאי אופטי הממיר אור לחשמל באמצעות האפקט הפוטואלקטרי. הגלאי האופטי הוא בדרך כלל פוטודיודה מבוססת מוליכים למחצה. מספר סוגים של פוטודיודות שבשימוש כוללים פוטודיודות PN, ופוטודיודות PIN.

מקלטים קוהרנטיים משתמשים במתנד (oscilator) לייזר מקומי בשילוב עם זוג "מצמדים" (couplers) וארבעה גלאים אופטיים לכל קיטוב. לאחר מכן משתמשים בממירי אנלוגי-לדיגיטלי (ADC) במהירות גבוהה ועיבוד אותות דיגיטלי (DSP) כדי לשחזר נתונים המאופננים עם QPSK, QAM או OFDM.

סוגי כבלי סיבים

גרר עם צינור שיכול לשאת סיבים אופטיים
סיב אופטי רב-אופֶן (multi-mode) בבור שירות תת-קרקעי

כבל סיב אופטי מורכב מליבה (core), מעטפת (cladding) וציפוי חיצוני מגן (coating), שבו המעטפת מנחה את האור לאורך הליבה בשיטת ההחזרה גמורה. הליבה והמעטפת (בעלת מקדם השבירה הנמוך יותר) עשויים בדרך כלל מזכוכית סיליקה איכותית, אם כי שניהם יכולים להיות עשויים גם מפלסטיק. חיבור שני סיבים אופטיים נעשה על ידי תהליכים הנקראים שחבור היתוך או שחבור מכני, ודורש מיומנויות מיוחדות וטכנולוגיית חיבור הדדית בשל הדיוק המיקרוסקופי הנדרש ליישור ליבות הסיבים.[24]

שני סוגים עיקריים של סיבים אופטיים המשמשים בתקשורת אופטית הם סיבים רבי-אופֶן (multimode fiber) וסיבים חדי-אופֶן (singlemode fiber). הכוונה באופֶן היא לאופן התנודה של האור; כלומר, בעוד שבסיבי multimode מועברות אלומות אור בכמה אופנים שונים, בסיב singlemode מועבר אור באופן אחד בלבד - בשל קוטר הליבה (core) הקטן שלו.

לסיב אופטי מסוג multimode ישנה ליבה גדולה יותר (≥ 50 מיקרומטר), המאפשרת למשדרים ומקלטים פחות מדויקים וזולים יותר להתחבר אליו, כמו גם למחברים זולים יותר. עם זאת, סיב multimode סובל מעיוות, אשר לרוב מגביל את רוחב הפס ואת אורך הקישור (עד כ-2 ק"מ). יתרה מזאת, סיבים כאלו הם בדרך כלל יקרים ומפגינים ניחות גבוה יותר.

לעומת זאת, הליבה של סיב singlemode קטנה יותר (<10 מיקרומטר), ודורשת רכיבים ושיטות חיבור יקרות יותר, אך מאפשרת קישורים הרבה יותר ארוכים (יותר מ-100 קילומטר) ובעלי ביצועים גבוהים יותר.

גם סיבי multimode וגם סיבי single mode מוצעים בדרגות שונות.

סיבי multimode מסווגים בתקן ISO 1181 - לדוגמה OM1, OM2, OM3 - על פי רוחב הפס שלהם, כאשר האותיות "OM" הם קיצור ל-"Optical Multi-mode". במשך שנים סיבי ה-OM1 וה-OM2 היו נפוצים ובשל גודלם הגדול היחסית היו אידיאליים עבור משדרי LED. בעקבות הצורך במהירויות גבוהות יותר, גבר השימוש ב-OM3 ומעלה המותאמים למשדרי לייזר. נהוג לסמן חיבור לסיבים multimode באותיות MMF, קיצור ל-Multi Mode Fiber. כבלים המכילים סיבים כאלו בדרך כלל יהיו מסומנים בצבע כתום, תכלת, ורוד, או ירוק, לפי הטבלה הבאה:

השוואה של סוגי סיבים רבי-אופן (multimode)
סוג/מאפיין MMF FDDI MMF OM1 MMF OM2 MMF OM3 MMF OM4 MMF OM5
אורך גל לדוגמה (ננומטר) 850 850 850 850 850 950 & 850
רוחב פס

(MHz * km)

160 200 500 1500 3500 3500 & 1850
שנה 1987 1989 1998 2003 2008 2016
קוטר ליבה/מעטפת (מיקרון) 62.5/125 62.5/125 50/125 50/125 50/125 50/125
צבע אופייני כתום כתום כתום תכלת ורוד ירוק

לעומת זאת, סיבי single mode, הם, כאמור, בעלי קוטר ליבה קטן יותר, ובדרך כלל יקרים יותר. סיבים אלו לרוב מסומנים באותיות SMF (Single Mode Fiber), ונהוג לסמן את הכבלים שלהם בצבע צהוב או אדום. הסוגים של סיבים אלו מוגדרים בתקנים ISO 11801 (OS1) ו-ISO 24702 (OS2). פירוש ראשי התיבות OS הוא Optical Single-mode.

השוואה של סוגי סיבים חדי-אופן (single mode)
סוג/מאפיין SMF OS1 SMF OS2
אורך גל לדוגמה (ננומטר) 1550/1300 1550/1300
ניחות (dB/km) 1 0.4
קוטר ליבה/מעטפת (מיקרון) 9/125 9/125
שנה 1998 2000
צבע אופייני צהוב צהוב

הגברה של עוצמת האות

באופן מסורתי, מרחק השידור המקסימלי של מערכת תקשורת סיבים אופטיים היה מוגבל בשל ניחות ובשל עיוות אופטי, אולם על ידי שימוש במשחזרים (repeaters) אופטיים-אלקטרוניים, בעיות אלו נפתרו. המשחזרים ממירים את האות לאות חשמלי, ולאחר מכן משתמשים במשדר אופטי כדי לשלוח את האות שוב בעוצמה גבוהה מזו שהתקבלה. עם זאת, בגלל המורכבות הגבוהה עם אותות מודרניים שמרובבים בחלוקת אורך גל, כולל העובדה שהיה צריך להתקין אותם בערך אחת ל-20 ק"מ, העלות של משחזרים אלה גבוהה מאוד.

גישה חלופית למשחזרים אלקטרוניים היא להשתמש במגברים אופטיים המגבירים את האות האופטי ישירות מבלי להמיר את האות קודם לתחום החשמלי. סוג נפוץ אחד של מגבר אופטי נקרא Erbium-doped fiber amplifier, או EDFA. הגברות אלה מבוצעות על ידי אילוח קטע של סיב אופטי עם המינרל הנדיר ארביום ו"שאיבה" שלו בעזרת אור מלייזר עם אורך גל קצר יותר מאשר אות התקשורת (בדרך כלל 980 ננומטר).

למגברים אופטיים יש מספר יתרונות משמעותיים על פני משחזרים חשמליים. ראשית, מגבר אופטי יכול להגביר פס רחב מאוד בבת-אחת שיכול לכלול מאות ערוצים בודדים, מה שמבטל את הצורך בפענוח (demultiplex) של אותות DWDM בכל מגבר. שנית, מגברים אופטיים פועלים ללא תלות בקצב הנתונים ובפורמט האפנון, מה שמאפשר למספר קצבי נתונים ופורמטים של אפנון להתקיים במקביל ומאפשר שדרוג של קצב הנתונים של מערכת ללא צורך בהחלפת כל המשחזרים. שלישית, מגברים אופטיים הם הרבה יותר פשוטים ממשחזר עם אותן יכולות ולכן הם אמינים משמעותית. מגברים אופטיים החליפו במידה רבה את המשחזרים בהתקנות חדשות, אם כי מגברים אלקטרוניים עדיין נמצאים בשימוש נרחב כמשדרים להמרת אורך גל.

WDM

ערך מורחב – WDM

ריבוב בעזרת אורך גל (WDM) היא הטכניקה של העברת ערוצי מידע מרובים על גבי סיב אופטי בודד, על ידי שליחת אלומות אור מרובות באורכי גל שונים דרך הסיב, כאשר כל אחת מאופננת עם ערוץ מידע נפרד. טכניקה זו מאפשרת להכפיל את הקיבולת הזמינה של סיבים אופטיים. השימוש בטכניקה מצריך מרבב WDM בציוד המשדר ומפצל (למעשה ספקטרומטר) בציוד המקבל. מערכי הולכת גל (AWG) משמשים בדרך כלל לריבוי ופירוק ב-WDM. הצגת ה-WDM הייתה ההתחלה של תקשורת אופטית.[25]

באמצעות טכנולוגיית WDM הזמינה כעת באופן מסחרי, ניתן לחלק את רוחב הפס של סיב לעד 160 ערוצים[26] כדי לתמוך בקצב סיביות משולב בטווח של 1.6 Tbit/s.

מאפיינים

מכפלת קצב שידור/מרחק

מכיוון שהשפעת הפיזור האופטי של האור גדלה ככל שהסיב ארוך יותר, מערכת תקשורת סיבים מאופיינת לרוב על ידי מכפלת רוחב הפס-מרחק שלה, המתבטאת בדרך כלל ביחידות של MHz ·km. ערך זה הוא מכפלה של רוחב-פס במרחק, מכיוון שישנה פשרה בין רוחב הפס של האות למרחק עליו ניתן לשאת אותו. לדוגמה, סיב multi-mode נפוץ עם מכפלת רוחב פס-מרחק של 500 MHz·km יכול לשאת אות בקצב 500 מגה-הרץ למרחק של 1 ק"מ או אות של 1000 מגה-הרץ למרחק של 0.5 ק"מ.

שיא מהירות

כל סיב יכול לשאת ערוצים עצמאיים רבים, כאשר כל ערוץ משתמש באורך גל שונה של אור (ריבוי חלוקת אורך גל - WDM). קצב הנתונים נטו (קצב נתונים ללא בתים של תקורה) עבור סיב הוא קצב הנתונים לכל ערוץ פחות קוד תיקון שגיאות (FEC), מוכפל במספר הערוצים (בדרך כלל עד שמונים במערכות WDM, נכון ל-2008).

כבלי סיבים סטנדרטיים

להלן השוואה של כבלי סיבים אופטיים סטנדרטיים חדי-אופן (single mode) מיצרים שונים.

שנה ארגון מהירות אפקטיבית מספר ערוצי WDM מהירות לכל ערוץ מרחק מקסימלי
2009 אלקטל-לוסנט[27] 15.5 Tbit/s 155 100 Gbit/s 7000 ק"מ
2010 NTT[28] 69.1 Tbit/s 432 171 Gbit/s 240 ק"מ
2011 NEC[29] 101.7 Tbit/s 370 273 Gbit/s 165 ק"מ
2011 KIT[30][31] 26 Tbit/s 336 77 Gbit/s 50 ק"מ
2016 BT ו- Huawei[32] 5.6 Tbit/s 28 200 Gbit/s בערך 140 ק"מ ?
2016 מעבדות נוקיה בל, דויטשה טלקום וההאוניברסיטה הטכנית של מינכן[33] 1 Tbit/s 1 1 Tbit/s
2016 נוקיה-אלקטל-לוסנט[34] 65 Tbit/s 6600 ק"מ
2017 BT ו-Huawei[35] 11.2 Tbit/s 28 400 Gbit/s 250 ק"מ
2020 אוניברסיטאות RMIT, מונש וסווינבורן[36][37] 39.0 Tbit/s 160 244 Gbit/s 76.6 ק"מ
2020 UCL[38] 178.08 Tbit/s 660 25 Gbit/s 40 ק"מ

הנתונים של דויטשה טלקום, נוקיה, והאוניברסיטה הטכנית של מינכן לשנת 2016 בולטים מכיוון שהם הנתונים הראשונים שמתקרבים לגבול התאורטי של שאנון.

פיזור של האור

בסיבים אופטיים מודרניים, מרחק השידור המרבי מוגבל לא על ידי בליעה של קרינה אלא על ידי מספר סוגים של פיזור - או ההתפשטות של הפולסים האופטיים בזמן שהם נעים לאורך הסיב. פיזור בסיבים אופטיים נגרם ממגוון גורמים:

  • פיזור מודאלי (Intermodal dispersion, נקרא גם עיוות צורני), נגרם על ידי מהירויות שונות של אופני התנודה השונים, וכך מגביל את הביצועים של סיבי multimode. מכיוון שסיבי single mode תומכים רק באופן תנודה אחד, פיזור כזה מתבטל בהם.
  • בסיבי single mode, ביצועי סיבים מוגבלים בעיקר על ידי פיזור כרומטי, המתרחש מפני שמקדם השבירה של הזכוכית משתנה מעט בהתאם לאורך הגל של האור, ולאור ממשדרים אופטיים אמיתיים יש בהכרח רוחב ספקטרלי שאינו אפס (בגלל האפנון).
  • פיזור קיטובי (polarization mode disperstion), מקור נוסף להגבלה, מתרחש מכיוון שאף על פי שסיב single mode יכול לשאת רק אופן תנודה אחד, הוא יכול לשאת מצב זה עם שני קיטובים שונים, ופגמים או עיוותים קלים בסיב יכולים לשנות את מהירויות ההתפשטות של השניים. תופעה זו נקראת שבירה כפולה של סיבים וניתן לנטרל אותה על ידי סיב אופטי השומר על קיטוב.

פיזור מגביל את רוחב הפס של הסיב מכיוון שהפולס האופטי המתפשט מגביל את קצב הפולסים השונים שיכולים לעקוב זה אחר זה על ועדיין ניתן יהיה להפריד בניהם במקלט.

איבוד בעוצמת האות

תופעת הניחות (attenuation) בעוצמת האות לאורך המרחק המשודר, המחייבת שימוש במערכות הגברה, נגרמת ממספר סיבות.

בדרך כלל מדובר על שילוב של:

  • בליעת קרינה על ידי החומר. אף על פי ששיעור הספיגה עבור סיליקה טהורה (ממנה סיבים עשויים) הוא רק סביב 0.03 dB/km (לסיבים מודרניים יש ניחות בסביבות 0.3 dB/km), זיהומים בסיבים האופטיים המקוריים גרמו לניחות של כ-1000 dB/km.
  • פיזור ריילי של האור העובר בסיב
  • פיזור מיי של האור העובר בסיב
  • הפסדי חיבור כלליים

צורות אחרות של ניחות נגרמות על ידי לחצים פיזיים על הסיבים, תנודות מיקרוסקופיות בצפיפות ושחבורים (פעולת חיבור של שני סיבים אופטיים) שבוצעו בצורה לא מושלמת.[39]

תחומי אורכי גל לשידור

כל אפקט שתורם לתופעות הניחות והפיזור של הגל (ראו למעלה), תלוי באורך של הגל האופטי. ישנם אורכי גל שבהם ההשפעות הללו הן החלשות ביותר ("חלונות"), ואלה הן הטובות ביותר לשידור. חלונות אלה עברו סטנדרטיזציה, והרצועות המוגדרות כעת הן הבאות:[40]

תחום התדרים תיאור טווח אורכי גל
O band מקורי 1260 עד 1360 נ"מ
E band מורחב 1360 עד 1460 נ"מ
S band אורכי גל קצרים 1460 עד 1530 נ"מ
C band קונבנציונלי 1530 עד 1565 נ"מ
L band אורכי גל ארוכים 1565 עד 1625 נ"מ
U band אורכי גל ארוכים במיוחד 1625 עד 1675 נ"מ

מבחינה היסטורית, הייתה גם רצועה בשימוש מתחת ל-O band, שנקראה "החלון הראשון", באורכי גל של 800–900 ננומטר; עם זאת, ההפסדים די גבוהים באזור זה ולכן התחום משמש כיום בעיקר לתקשורת למרחקים קצרים.

לעומת החלון הראשון המקורי, לתחומים התחתונים הנוכחיים (O ו-E) באורכים של כ-1300 ננומטר ישנם הפסדים נמוכים בהרבה. באזורים אלו יש גם אפס פיזור.

החלונות האמצעיים (S ו-C) באורכים של כ-1500 ננומטר הם הנפוצים ביותר. באזורים אלה יש הפסדי ניחות נמוכים ביותר והם משיגים את טווח השידור הארוך ביותר. למרות זאת יש בהם פיזור מסוים, ולכן משתמשים בהתקני פיצוי פיזור כדי להסיר זאת.

שחזור של האות

כאשר רוצים להעביר אות למרחק גדול יותר ממה שמסוגלת להעביר טכנולוגיית סיבים אופטיים קיימת, האות חייב להיות משוחזר בנקודות ביניים בקישור על ידי מגבר אופטי. מגברים כאלו מוסיפים עלות משמעותית למערכת תקשורת, ולכן מתכנני מערכות מנסים למזער את השימוש בהם.

התפתחויות אחרונות בטכנולוגיית התקשורת האופטית הפחיתו את תופעת ניחות האות במידה רבה כל כך, עד כי הגברה של האות האופטי נדרשת רק על פני מרחקים של מאות קילומטרים. עובדה זו הפחיתה במידה ניכרת את העלות של רשת אופטית, במיוחד על פני טווחים תת-ימיים, שבהם העלות והאמינות של משחזרים הם אחד מגורמי המפתח הקובעים את הביצועים של מערכת הכבלים כולה.

הטכנולוגיות העיקריות שתרמו לשיפורי הביצועים הללו הן טכניקות של ניהול פיזור, השואפות לאזן את השפעות הפיזור מול אי-ליניאריות, וסוליטונים, המשתמשים באפקטים לא-ליניאריים בסיבים כדי לאפשר התפשטות ללא פיזור למרחקים ארוכים.

סיב אופטי עד לבית הצרכן

ערך מורחב – FTTx
 

אף על פי שמערכות סיבים אופטיות מצטיינות ביישומים ברוחב פס גבוה ויש להן שימוש רב ברשתות של ספקיות תקשורת, תהליך ההגעה שלהן עד לבית הצרכן (the "last mile") היה איטי לאורך השנים. עם זאת, פריסות של FTTH (Fiber To The Home) גדלה משמעותית בעשור האחרון והיא צפויה לשרת עוד מיליוני מנויים בעתיד הקרוב. ביפן, למשל, מערכת EPON החליפה במידה רבה את DSL כמקור אינטרנט בפס רחב. חברת KT מדרום קוריאה מספקת גם שירות בשם FTTH, המספק חיבורי סיבים אופטיים לבית המנוי. פריסות ה-FTTH הגדולות ביותר הן ביפן, דרום קוריאה וסין. סינגפור גם החלה ליישם את רשת ה-Next Generation National Broadband Broadband Network (Next Gen NBN) הבנויה מסיבים אופטיים בלבד. מאז שהחלו להשיק שירותים בספטמבר 2010, כיסוי הרשת בסינגפור הגיע ל-85% בפריסה ארצית.

בישראל, מוצעים שירותי FTTH על ידי מספר חברות, ביניהן:

בארצות הברית, Verizon מספקת שירות FTTH בשם FiOS עבור שווקים בעלי פוטנציאל הכנסות גבוה למשתמש. AT&T, לעומת זאת, משתמשת בשירות FTTN (Fiber To The Node) שנקרא U-verse עם כבלי זוג שזור עד לבית.

טכנולוגיית רשת הגישה הדומיננטית בעולם היא EPON (Ethernet Passive Optical Network).

השוואה לתמסורת חשמלית

מעבדת חיבור סיבים אופטיים ניידת המשמשת לגישה ולחיבור של כבלים תת-קרקעיים
מכשיר שחבור סיבים תת-קרקעיים של חברת Fujikura בעת פעולה

הבחירה בין סיבים אופטיים לתמסורת חשמלית (או נחושת) עבור מערכת מסוימת נעשית על סמך מספר פשרות. סיבים אופטיים נבחרים בדרך כלל בשביל מערכות הדורשות רוחב פס גבוה יותר או העברה למרחקים ארוכים יותר ממה שהכבלים החשמליים יכולים לשאת.

היתרונות העיקריים של סיבים הם האובדן הנמוך במיוחד שלהם (המאפשר מרחקים ארוכים בין מגברים), היעדר זרמים קרקעיים ובעיות אלקטרומגנטיות אחרות הנפוצות אצל מוליכים חשמליים מקבילים ארוכים, ויכולת נשיאת הנתונים הגבוהה מטבעה. אלפי קישורים חשמליים יידרשו כדי להחליף כבל סיב יחיד ברוחב פס גבוה. יתרון נוסף של סיבים הוא שגם כאשר הם פועלים זה לצד זה למרחקים ארוכים, כבלי סיבים אינם מפריעים אחד לשני (crosstalking), בניגוד לסוגים מסוימים של קווי תמסורת חשמליים. ניתן להתקין סיבים באזורים עם הפרעות אלקטרומגנטיות גבוהות (EMI), כמו לצד קווי שירות, קווי חשמל ופסי רכבת. כבלים לא-מתכתיים דיאלקטריים לגמרי הם גם אידיאליים בשביל אזורים עם שכיחות גבוהה של פגיעת ברק.

לשם השוואה, בעוד שמערכות נחושת בעלות קו יחיד, ארוכות יותר מכמה קילומטרים, דורשות משחזים כדי להשיג ביצועים משביעי רצון, אין זה יוצא דופן שמערכות אופטיות עוברות יותר מ-100 קילומטרים ללא עיבוד אקטיבי או פסיבי כלל. מה גם שכבלי סיבים single mode בדרך כלל זמינים באורך 12 ק"מ, מה שממזער את מספר החבורים הנדרשים לאורך הכבל. סיבי multi-mode זמינים באורכים של עד 4 ק"מ (אף על פי שתקנים תעשייתיים מחייבים רק 2 ק"מ).

לעומת זאת, ביישומים למרחקים קצרים ורוחב פס נמוך יחסית, תמסורת חשמלית מועדפת לרוב בגלל:

  • עלות חומר נמוכה יותר, כאשר אין צורך בכמויות גדולות
  • עלות נמוכה יותר של משדרים ומקלטים
  • יכולת לשאת הספק חשמלי בנוסף לאותות (בכבלים שתוכננו כראוי)
  • קלות הפעלת מתמרים במצב ליניארי

סיבים אופטיים קשים ויקרים יותר לחיבור מאשר מוליכים חשמליים. נוסף לכך, בהספקים גבוהים יותר, סיבים אופטיים רגישים להיתוך סיבים (fiber fuze), תופעה היוצרת הרס קטסטרופלי של ליבת הסיבים ונזק לרכיבי השידור.[41]

בגלל היתרונות הללו של שידור חשמלי, תקשורת אופטית אינה נפוצה ביישומים למרחקים קצרים ("קופסה לקופסה" או שבב-לשבב); עם זאת, מערכות אופטיות בקנה מידה זה הוכחו במעבדה.

במצבים מסוימים אפשר להשתמש בסיבים אפילו ליישומי מרחק קצר או ברוחב פס נמוך, בזכות תכונות חשובות אחרות:

אפשר להתקין כבלי סיבים אופטיים בבניינים בעזרת אותו ציוד המשמש להתקנת כבלי נחושת וכבלים קואקסיאליים, עם שינויים מסוימים (בשל הגודל הקטן, מתח המשיכה ורדיוס העיקול המוגבלים של כבלים אופטיים). כבלים אופטיים יכולים להיות מותקנים בדרך כלל בתעלות באורכים של 6,000 מטר או יותר בהתאם למצב התעלה, פריסת מערכת התעלות וטכניקת ההתקנה. ניתן גם לסלסל כבלים ארוכים יותר בנקודת ביניים ולמשוך אותם רחוק יותר לתוך מערכת התעלות לפי הצורך.

תקנים

על מנת שיצרנים שונים יוכלו לפתח רכיבים המתפקדים באופן זהה במערכות תקשורת סיבים אופטיים, פותחו מספר תקנים. איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי מפרסם מספר תקנים הקשורים למאפיינים ולביצועים של סיבים עצמם, כולל:

  • ITU-T G.651, "מאפיינים של כבלי סיבים multi-mode בקוטר 50/125 מיקרומטר"
  • ITU-T G.652, "מאפיינים של כבל סיב אופטי single mode"

תקנים אחרים מציינים קריטריונים לביצועים עבור סיבים, משדרים ומקלטים שישמשו יחד במערכות תואמות. חלק מהסטנדרטים הללו הם:

  • 100 Gigabit Ethernet
  • 10 Gigabit Ethernet
  • Fibre Channel
  • Gigabit Ethernet
  • HIPPI
  • SDH
  • SONET
  • Optical Transport Network (OTN)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Understanding Wavelengths In Fiber Optics". www.thefoa.org. נבדק ב-2019-12-16.
  2. ^ Future Trends in Fiber Optics Communication (PDF). WCE, London UK. 2 ביולי 2014. ISBN 978-988-19252-7-5. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ "How Fiber Optics Work". How Stuff Works. 6 במרץ 2001. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "What are the Basic Elements of a Fibre Optic Communication System?". FOS. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Press release: Alcatel-Lucent Bell Labs announces new optical transmission record and breaks 100 Petabit per second kilometer barrier". Alcatel-Lucent. 28 בספטמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Jacoby, Mitch (16 במרץ 2020). "As telecom demands grow, optical fibers will need to level up". Chemical & Engineering News. נבדק ב-27 במאי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ "Guide To Fiber Optics & Permises Cabling". The Fiber Optics Association. נבדק ב-22 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Fiber Optics Market by Application and Region - Global Forecast to 2024 | Technavio". www.businesswire.com (באנגלית). 2020-11-10. נבדק ב-2021-04-18.
  9. ^ Staff, A. O. L. "15 Largest Fiber Optic Companies in the World". finance.yahoo.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-04-18.
  10. ^ "Corning Celebrates Delivering its 1 Billionth Kilometer of Optical Fiber". www.corning.com (באנגלית אמריקאית). 2017-09-28. נבדק ב-2021-11-23.
  11. ^ Mary Kay Carson (2007). Alexander Graham Bell: Giving Voice To The World. Sterling Biographies. New York: Sterling Publishing. pp. 76–78. ISBN 978-1-4027-3230-0.
  12. ^ Alexander Graham Bell (באוקטובר 1880). "On the Production and Reproduction of Sound by Light". American Journal of Science. Third Series. XX: 305–324. Bibcode:1880AmJS...20..305B. doi:10.2475/ajs.s3-20.118.305. {{cite journal}}: (עזרה) also published as "Selenium and the Photophone" in Nature, September 1880.
  13. ^ By (2021-02-18). "A Brief History Of Optical Communication". Hackaday (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-04-18.
  14. ^ Bhatt, Jaimin; Jones, Adam; Foley, Stephen; Shah, Zaheer; Malone, Peter; Fawcett, Derek; Kumar, Sunil (27 באוקטובר 2010). "Harold Horace Hopkins: A Short Biography". BJU International. 106 (10): 1425–1428. doi:10.1111/j.1464-410X.2010.09717.x. PMID 21049584free {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  15. ^ Nishizawa, Jun-ichi; Suto, Ken (2004). "Terahertz wave generation and light amplification using Raman effect". In Bhat, K. N.; DasGupta, Amitava (eds.). Physics of semiconductor devices. New Delhi, India: Narosa Publishing House. p. 27. ISBN 978-81-7319-567-9.
  16. ^ "Optical Fiber". Sendai New. אורכב מ-המקור ב-29 בספטמבר 2009. נבדק ב-5 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "New Medal Honors Japanese Microelectrics Industry Leader". Institute of Electrical and Electronics Engineers.
  18. ^ Rigby, Pauline (22 בינואר 2014). "Three decades of innovation". Lightwave. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Grobe, Klaus; Eiselt, Michael (2013). Wavelength Division Multiplexing: A Practical Engineering Guide (Wiley Series in Pure and Applied Optics). Wiley. p. 2.
  20. ^ Markoff, John (1997-03-03). "Fiber-Optic Technology Draws Record Stock Value". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-11-09.
  21. ^ "14 Tbit/s over a single optical fiber: successful demonstration of world's largest capacity". News release. NTT. 29 בספטמבר 2006. נבדק ב-17 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Starr, Michelle. "With 319 Tb/s, Japan Absolutely Smashes World Record For Data Transmission Speed". ScienceAlert (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-11-09.
  23. ^ "The FOA Reference For Fiber Optics - Fiber Optic Transmitters and Receivers -". www.thefoa.org. נבדק ב-2021-04-18.
  24. ^ Alwayn, Vivek (2004-04-23). "Splicing". Fiber-Optic Technologies. Cisco Systems. נבדק ב-2006-12-31. An optical fiber will break if it is bent too sharply
  25. ^ Cvijetic, Milorad (2013). Advanced optical communication systems and networks. Ivan Djordjevic. Boston. ISBN 978-1-60807-556-0. OCLC 875895386.
  26. ^ "Infinera Introduces New Line System". Infinera Corp press release. אורכב מ-המקור ב-2010-01-15. נבדק ב-2009-08-26.
  27. ^ "Alcatel-Lucent Bell Labs announces new optical transmission record and breaks 100 Petabit per second kilometer barrier" (Press release). Alcatel-Lucent. 2009-10-28. אורכב מ-המקור ב-2013-07-18.
  28. ^ "World Record 69-Terabit Capacity for Optical Transmission over a Single Optical Fiber" (Press release). NTT. 2010-03-25. נבדק ב-2010-04-03.
  29. ^ Hecht, Jeff (2011-04-29). "Ultrafast fibre optics set new speed record". New Scientist. 210 (2809): 24. Bibcode:2011NewSc.210R..24H. doi:10.1016/S0262-4079(11)60912-3. נבדק ב-2012-02-26.
  30. ^ "Laser puts record data rate through fibre". BBC. 2011-05-22.
  31. ^ Hillerkuss, D.; Schmogrow, R.; Schellinger, T.; et al. (2011). "26 Tbit s−1 line-rate super-channel transmission utilizing all-optical fast Fourier transform processing". Nature Photonics. 5 (6): 364. Bibcode:2011NaPho...5..364H. doi:10.1038/NPHOTON.2011.74.
  32. ^ "BT Trial 5.6Tbps on a Single Optical Fibre and 2Tbps on a Live Core Link". ISPreview. 2016-05-25. נבדק ב-2018-06-30.
  33. ^ "Scientists Successfully Push Fibre Optic Transmissions Close to the Shannon Limit". ISPreview. 2016-09-19. נבדק ב-2018-06-30.
  34. ^ "65Tbps over a single fibre: Nokia sets new submarine cable speed record". ARS Technica. 2016-12-10. נבדק ב-2018-06-30.
  35. ^ "BT Labs delivers ultra-efficient terabit 'superchannel'". BT. 2017-06-19. נבדק ב-2018-08-03.
  36. ^ "Researchers just recorded world's fastest internet speed using a single optical chip". www.rmit.edu.au. 2020-05-22. נבדק ב-2020-05-23.
  37. ^ Corcoran, Bill; Tan, Mengxi; Xu, Xingyuan; Boes, Andreas; Wu, Jiayang; Nguyen, Thach G.; Chu, Sai T.; Little, Brent E.; Morandotti, Roberto (2020-05-22). "Ultra-dense optical data transmission over standard fibre with a single chip source". Nature Communications. Nature. 11. doi:10.1038/s41467-020-16265-x. PMC 7244755. נבדק ב-2020-05-23.
  38. ^ "London UK Team Achieves Record 178Tbps Single Fibre Speed". ispreview. 2020-08-15. נבדק ב-2021-07-18.
  39. ^ "FIBER OPTIC TECHNOLOGY AND ITS ROLE IN THE INFORMATION REVOLUTION". user.eng.umd.edu.
  40. ^ Paschotta, Dr Rüdiger. "Optical Fiber Communications". www.rp-photonics.com.
  41. ^ Lee, M. M.; J. M. Roth; T. G. Ulmer; C. V. Cryan (2006). "The Fiber Fuse Phenomenon in Polarization-Maintaining Fibers at 1.55 μm" (PDF). Conference on Lasers and Electro-Optics/Quantum Electronics and Laser Science Conference and Photonic Applications Systems Technologies. paper JWB66. Optical Society of America. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 ביולי 2011. נבדק ב-14 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  42. ^ McAulay, Alastair D. (2011). Military Laser Technology for Defense: Technology for Revolutionizing 21st Century Warfare. John Wiley & Sons. ISBN 9781118019542. Optical sensors are advantageous in hazardous environments because there are no sparks when a fiber breaks or its cover is worn.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32947195תקשורת מבוססת סיב אופטי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תקשורת_מבוססת_סיב_אופטי&oldid=2001700"