OFDM

ספקטרום OFDM. ישנה חפיפה מסוימת בין הגלים התת־נושאים, אך הם אורתוגונליים

OFDM (באנגלית: Orthogonal frequency-division multiplexing‏) היא שיטה לקידוד מידע ספרתי בתחום תדרים, המחולק בצפיפות למספר תדרים בדידים רב. השיטה נפוצה בתקשורת דיגיטלית על פס רחב, ומשמשת בתחומים כמו טלוויזיה, שידור שמע, גישה לאינטרנט ב־DSL, תקשורת אלחוטית, תקשורת נתונים מעל רשת החשמל, וכן תקשורת סלולרית מהדור הרביעי.

שיטה זו עושה שימוש ביכולת ריבוב בחלוקת התדר (FDM). החידוש הוא שימוש בגלים תת־נושאים (Subcarriers) קרובים מאוד אחד לשני בתדר ללא הפרעה, מכיוון שהם אורתוגונלים, אנכיים מבחינה מתמטית, ולכן ניתנים לפענוח בנפרד וללא מסנן. המידע מחולק בין כל הגלים, כך שכל אחד מאופנן בנפרד בקצב איטי ומעביר רק חלק מהמידע הכולל.

היתרון הגדול בשיטה זו, הוא שהיא מתמודדת בקלות עם הפרעות שפוגעות במידה לא אחידה בתחום התדרים הרלוונטי - דעיכה. בזכות קצב האפנון האיטי, ניתן להשתמש ביעילות ברווח הגנה (Guard interval) כדי להתגבר על בעיית הד, ולקיים רשת חד־תדרית (SFN). יתרונות אלה ונוספים מביאים לניצול יעיל בהרבה של רוחב הסרט המוקצה לשידור.

התקן הראשון שעשה שימוש ב־OFDM הוא DAB‏ (Eureka 147), לשידור רדיו דיגיטלי, שתוקנן בשנות התשעים של המאה העשרים.