פיזור מי
פיזור מי (נקרא גם "פיזור מיי") הוא פתרון למשוואות מקסוול המתאר את פיזור הקרינה האלקטרומגנטית על ידי עצם ספירי.
פיזור מי ידוע לעיתים גם בשם תאוריית מי, על שמו של גוסטב מי, על אף שהוא לא מתאר תאוריה פיזיקלית עצמאית. את התאוריה פיתח מי על ידי פתרון של משוואות מקסוול, דרכן סיפק הסבר תאורטי לספקטרום הבליעה של חלקיקי זהב הכולל את תדירות הפלזמון ואת תלות תדירות זו בממדי החלקיק.
בחלקיקים בעלי ממדים דומים לאורך הגל אין שינויים משמעותיים בפאזה של הגל וניתן להניח שהעצם נמצא תחת שדה אלקטרומגנטי אחיד. השפעתו של הגודל על תכונותיו האופטיות של החלקיק מוכלת בתאוריה על ידי פיתוח טור טיילור המהווה את השינויים מסדר ראשון של השדה בתוך נפח החלקיק. פיתוח מתמטי זה מאפשר למצוא ביטויים עבור הפולאריזבליות של החומר ובהתאם לכך את חתך הפעולה לבליעה ופיזור.
שהפיזור על מו של גוסטב מי תקף גם היום ומתייחס לתיאור פיזורן של קרניים אלקטרומגנטיות מחלקיקים בעלי ממדים דומים לאורך הגל. בבסיס הפתרון עומדת ההנחה האלקטרוסטטית, התקפה עבור חלקיקים בסדר גודל של אורך הגל.
