תקופת התחייה האתיופית
תקופת התחייה (1632–1769) החלה עם גירוש חילות האימפריה הפורטוגזית הקתולית מאתיופיה, בהוראת הקיסר פאסיל שעלה לשלטון בשנת 1632 ומיהר לשקם את כוחה של הכנסייה האתיופית. הוא סיים את האינקוויזיציה האתיופית שהחל אביו בשנת 1624, סילק את הלוחמים היישועים והמיסיונרים מאדמת אתיופיה, ואסר על כניסת אירופאים לקיסרותו. בהשראתו פרחה הקיסרות האתיופית מבחינה מדינית, תרבותית ויצירתית, במקביל לתקופת רנסאנס באירופה. הסובלנות הדתית שאפיינה את תקופה זו היטיבה עם קהילת ביתא ישראל, שאומניה וחכמיה השתלבו בשכבת העלית המנהיגה את הקיסרות.
רקע - חרטת הקיסר סוסוניוס
בשנת 1612 קיבל על עצמו סוסניוס את האמונה הקתולית בסתר בהשפעת פדרו פאיש. כעבור עשר שנים הצהיר הקיסר על אמונתו הקתולית בגלוי, לאחר שראה בניצחונותיו הצבאיים המכריעים אות שמיימי כי כוונתו רצויה. פאיש נפטר באותה שנה, ובמקומו שלח האפיפיור את הפטריארך הקתולי אפונסו מנדש (Alfonso Méndez) לשירותו של סוסניוס. מנדש מיהר לכפות שורה של תיקונים דתיים מחמירים על כמרי הכנסייה האתיופית, בהם ביטול שמירת השבת, איסור המילה והטבלה מחדש של כל הנוצרים באתיופיה, בטענה שטקסי ההטבלה שנעשו עד כה היו פסולים. דרישותיו של מנדש עוררו תרעומת קשה ושורה של מרידות פרצו ברחבי הקיסרות, אותן דיכא סוסניוס ביד רמה.
בשנת 1632 ביקר הנסיך פאסיל, אז דאג'זמץ סאמיאן, את אביו הקיסר בעומדו לעזוב את מעונו בדנקאז. "אדוני מלכי", אמר לפי הגרסה המקוצרת של הכברה נגסת, "ראה איך הכל ניזוק מאמונת הפרנקים שאיננו יודעים, עליה לא שמענו מעולם ושאינה מופיעה בספרי אבותינו. אנו יראים ואוהבים את פניך; אנו מאוחדים איתך בקולנו ובלבנו. התפלל לאלוקים כפי שאמונת אלכסנדריה מורה, שיעניק לך ניצחון על אויביך".[1]
סוסניוס יצא לאדמות הגפנים (ויינה דגה), שם הכריע צבא גדול של מושל מחוז וג המורד. המושל נהרג, לצד מפקדים רבים וכשמונת אלפים לוחמים.[2] "המלך השמיד את לוחמיו הרבים", מציינת הכברה נגסת, ונמלא חרטה על המחיר הכבד שגבו המחלוקות הדתיות. באבלו, הכריז הקיסר:
הניחו לפולחן [הכנסייה האתיופית] להתחדש ולבני פאסיל למלוך. באשר אלי, אני חלש, עשיתי שגיאות, אני חולה
— [1]
מחצר הקיסר יצאה ההצהרה הרשמית:
הקשיבו! הקשיבו! בתחילה הענקנו לכם את הפולחן הזה באמונה שהוא טוב. אך אנשים רבים מספור נהרגו, יוליוס, גבריאל, טקלה גיורגיס, סרצה כריסטוס וכעת איכרים אלה. לכן אנו מחדשים את פולחן אבותיכם. הניחו לכמרים הקודמים לשוב לכנסיותיהם, להציב את מזבחותיהם ולומר את מזמוריהם.
— [3]
סוסניוס התכוון לאפשר לאמונה הקודמת להתקיים לצד האמונה הקתולית בה החזיק, כפי שנהג בראשית ימי כהונתו, אך בנו פאסיל לא גילה סובלנות כלפי היישועים.[3] הוא גירש אותם בטקס משפיל בשנת 1632.
ייסוד עיר הבירה הקיסרית גונדר
בשנת 1635 הורה עלם סגד לייסד את עיר הבירה של הקיסרות האתיופית - העיר גונדר ובלבה הארמון הקיסרי פאסיל גמב.[4] אומנים יהודיים מביתא ישראל התגייסו למפעל הבנייה ותרמו מכישוריהם בתחומים כמו חרושת מתכת, שהיו זרים לשכניהם הנוצריים.[5] לחוקר הסקוטי ג'יימס ברוס שסייר באזור גונדר בשנים 1771-1770, נמסר כי גונדר הייתה רק כפר קטן ונידח עד ימי עלם סגד.[1] יהודים רבים היגרו מיישובי ביתא ישראל בהרי סמיאן אל העיר החדשה ותפסו עמדות בממשל ובצבא הקיסרי.[5] היהודים שנותרו ביישובים הקהילתיים שבהרים שמרו על דיני הטהרה המחמירים, הכופים היבדלות משכניהם.
תיקונים דתיים ומדיניים
הקיסר פאסילדס עצר את הפילוג שגרמו הנוצרים הזרים, והחזיר את שלטונה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בחזרה תוך שהחזיר את הפטריארך האתיופי מהכנסייה במצרים, החרים את האדמות של הישועים והעביר אותם לעיר פראמונה, ולאחר מכן גירש אותם לחלוטין כשהפורטוגזים הפגיזו את העיר. לאורך רוב שנות שלטונו פאסילדס נלחם כנגד האגאווים או האורומו. במישור יחסי החוץ הוא שיגר שגריר להודו ב-1664 (או ב-1665) כדי לברך את אאראנגזאב לרגל הכתרתו לקיסרה של האימפריה המוגולית.
פאסילדס גם חיזק מחדש את שלטונם של מלכי השושלת הסולומונית והכנסייה האורתודוקסית. כאשר בנו דווית מרד ב-1666 כנגדו הוא כלא אותו וחידש את ההגבלות על חברי בית מלוכה. הוא בנה מחדש את הקתדרלה באקסום (שהושמדה על ידי אחמד גראן) בנוסף הקים עיר בירה חדשה בשנת 1636, גונדר שבהדרגה נעשתה המרכז התרבותי פוליטי של אתיופיה במשך תקופת שלטונו .[6]
אף על פי שתקופת גונדר יצרה פריחה של אדריכלות ואומנות שהמשיכה יותר ממאה שנה, מלכי גונדר מעולם לא עברו בעושרם את זה שהאצולה האתיופית ירשה במשך המלחמות הארוכות נגד גראן והאורומו. במשך מלכותם של פאסילדס ושל בנו יוהנס הראשון, התנהל סכסוך בין הכנסייה האורתודוקסית האתיופית לבין הקתולים בקשר לדוקטרינה של המינות המונופיזיסטית על טבעו של אותו האיש . העמדות של שני המנזרים היו לעיתים קרובות קשורות להתנגדויות האזורית לקיסר, ולא פאסילדס וגם לא יוהנס הצליחו למגר אותן.
ייאסוס הראשון, שירש את יוהנס, היה מנהיג צבאי שהצטיין כלוחם. הוא נלחם כמעט תמיד באזורי הדרום והמזרח בתקופתו ובאופן אישי הוליך את צבאו לשאווה ומעבר אליה. הוא היה אחראי לבניה של כמה כנסיות, בינם דברה ברהאן סאלאסי, אחד מהכנסיות המפורסמות בגונדר.
| שם הקיסר | שנות שלטון |
|---|---|
| פאסילידס | |
| יוהנס הראשון | |
| ייאסו הראשון | |
| יסחק ייאסו | |
| ייאסו הראשון | |
| תקלה היימנות הראשון | |
| עמדה ציון | |
| תקלה היימנות הראשון | |
| טאוופלוס | |
| נאבחנה יוהנס | |
| טאוופלוס | |
| יוסטוס | |
| דווית השלישי | |
| בקפה | |
| ייאסו השני | |
| אצה חאזקאיס | |
| ייאסו השני | |
| יואס הראשון |
התחזקות האורומו
ייאסוס, במהלך קיסרותות ראה שהאורומו מתחילם ליטול תפקיד מרכזי בצבא. הוא קירב קבוצות מהם על ידי הפיכתם לנוצרים ובהדרגה החל לסמוך על יחידותיהם עד שהוליך אותם בקרבות כנגד בני עמם שעוד לא נכללו בשטחיו אמהרה ותיגראי, ייאסוס השני. כמו כן הסתמך על יחידות צבאיות של האורומו כנגד האצילות המסורתית, כשזו ערערה על סמכותו ולמטרות מבצעים צבאיים בשטחי האורומו שמדרום לממלכה. בסוף המאה ה-18, האורומו מילאו תפקיד חשוב בעניינים פוליטיים. במשך המחצית הראשונה של המאה ה-19, האורומו הייתה השפה הראשית באזור, ומנהיגים של האורומו היוו חלק מהאצילות הגבוהה של הממלכה.
הדעיכה
ייואס, בנו של ייאסוס השני, ירש אותו. הדמות הפוליטית החשובה, בתקופתו של יואס היה מיכאל ראס[7] מיכאל סהול התגרי, בן אצולה שהיה הכוח העיקרי מאחורי הכתר. מקור כוחו של מיכאל היה תיגראי, שנהנה ממידה גדולה של עצמאות. מיכאל הקים צבאגדולים ושלט לפרקים בגונדר ובחלקים גדולים מבאגמדיר. ב 1769 הוא הזמין את הרצח של שני קיסרים (ייואס ויוהנס השני) והמליך את תקלה היימנות השני,[8] קיסר חלש שהיה תלוי בו. מיכאל המשיך בשליטתו באזור עד שנת 1770, כאשר קואליציה של יריביו הכריחו אותו לצאת לפרוש ולחזור לטיגראי.[9]
רצח שני הקיסרים מסמן את ההתחלה של תקופת השופטים, בתקופה זו קיסרי גונדר נהפכו לבעלי מעמד טקסי בלבד, בעת שהכוח הצבאי והפוליטי שכן אצל האצילים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Stuart Munro-Hay , Pamela Taor Ethiopia, the Unknown Land: A Cultural and Historical Guide (סטוארט מונרו-האי ופמלה טאור, אתיופיה, הארץ הבלתי נודעת: מדריך תרבותי וחברתי), 2002, מסת"ב 1860647448, עמ' 72-73
- ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם, עמוד 98.
- ^ 3.0 3.1 A. H. M. Jones, Elizabeth Monroe, History of Abyssinia, Kessinger Publishing, 2003, מסת"ב 076613668X, 9780766136687, p. 98
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, (History of the City of Gondar ), 2005, עמודים 1–4. מסת"ב 1569021953
- ^ 5.0 5.1 חגי ארליך, הארץ ויהודיה, בתוך הגר סלמון (עורכת), קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים - אתיופיה, יד יצחק בן-צבי, תשס"ח, עמוד 19. ISSN 1565-0774
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 1–4.
- ^ ראס הוא תור אצולה המקביל לתואר האצולה האירופאי דוכס.
- ^ היה בנו של הקיסר יוהנס השני.
- ^ קואליציית כוחות שכללה את פאסיל גושו מאמהרה, ווונד בוווסן מבגאמדיר.
| הקודם: תקופת השפל |
היסטוריה של אתיופיה 7 בספטמבר 1632 - 7 במאי 1769 |
הבא: תקופת השופטים |
| היסטוריה של אתיופיה | ||
|---|---|---|
| התקופה הקדומה | פרהיסטוריה • ארץ פונט • שבא • סבא • ממלכת דעמת • קיסרות אקסום |  |
| ימי הביניים | תקופת החושך • תקופת תור הזהב • תקופת השפל • תקופת התחייה • תקופת השופטים | |
| אתיופיה המודרנית | תקופת הגיבוש • תקופת הכיבוש • תקופת השחרור | |
| סוציאליזם | מלחמת האזרחים • החונטה הצבאית • הרפובליקה העממית | |
| כיום | ממשלת המעבר • הפדרציה האתיופית | |
32114290תקופת התחייה האתיופית