מיכאל סהול
מיכאל סהול (בטיגראינית: מיכאל הפיקח, נולד בשם בלאטה מיכאל, 1691 לערך -23 ביוני 1779). היה הראס (דוכס) של תיגראי בשנים 1748–1771 ו- 1772–1779. כמו כן היה דמות פוליטית חשובה מתקופת הקיסר ייאסו השני ויורשיו ועד מותו.
החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס פגש את סהול בזמן שהותו באתיופיה ופרסם קלסתרון בספרו:
כאשר הלכנו אליו וראינו איש מבוגר יושב על הספה עם שערו הלבן ומלא תלתלים קצרים. הוא נראה כשקוע במחשבות אך היה נראה רגוע ולא כועס, היה נראה כ כואבות לו עינו כנראה מהשמש. הוא נראה בגובה של כ-6 רגל למרות ששמלתו מפריעה.
— המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 66.
חייו
מיכאל היה בנו של אבטו חאזאקאיס וולדה חווריוט מאשתו וויזרו ישאטה מריאם בתו של אזאז' יעקב. משפחה זו טענה למוצאה מהשושלת הסולומונית דרך ראס פריס הגדול ואביו של סהול השתמש בתואר האצילי אבטו שמשמעו נסיך. נשותיו הראשונות של אביו של סהול היו וויזרו וולטה גבריאל (שמתה בעדווה לאחר 1766) ווויזרו אסתר (בתה של הקיסרית מאנטאווב).
שנים מוקדמות
האיזכור ההיסטורי הראשון של מיכאל סהול היה בתיאור מסעו של האבונה יוהנס הארבעה עשר ממצרים לאימפריה האתיופית.
ב-1745 נשלחה מהאימפריה האתיופית משלחת לקהיר על מנת לבקש אבונה חדש לכנסייה האתיופית. במסעה חזרה נשבתה המשלחת כולל האבונה החדש, יוהנס הארבעה עשר, על ידי השליט העות'מאני המקומי במאסאווה, רק אחרי חצי שנה ורק לאחר תשלום כופר גבוה הוא שוחרר.
בהמשך מסעו, האבונה נלקח בשבי פעם נוספת, בארקיקו בפקודתו של מושל המחוז הדאג'זמץ מיכאל סהול אך בעזרת ראש מנזר דברה ביזנה הוא הצליח להימלט. הקיסר שזעם על כליאת ראש הכנסייה האתיופית החדש יצא למערכה צבאית כנגד סהול, הקיסר כשל מכיוון שסהול היה חזק מדי ויותר מאוחר הקיסר סלח לסהול על מעשיו[1][2].
מעודד מניצחונו על כוחות הקיסר, הדאג'זמץ סהול החל לחתור תחת השליט האזורי שמעליו, הראס אנדה היימנות. השניים נלחמו ב-1759, סהול כבש את עדווה והוציא בה להורג את אנדה[3]. עדווה שולטת על הדרך בין עיר הנמל מאסאווה לבירה הקיסרית גונדר, כוחו של סהול כשולט על העיר גדל וצבאו כלל כ-8,000 חיילים שהיו חמושים ברובים.
אחרי פטירתו של הקיסר ייאסו השני, בנו יואס יירש את כס הקיסרות והאימפריה נכנסה למאבק בין אמו של ייאסו לבין אלמנתו. סבתו של יואס, הקיסרית מאנטאווב ניצחה במאבק והפכה לשליטה שותפה לצד נכדה. אמו של ייאסו, וואלאטה בארסבה (ידועה גם בשמה באורומו ווביט), לא ויתרה על ההשפעה בבית המלוכה, והצליחה לשכנע את ייאסו לתמוך בה נגד סבתו.
הקיסרית מאנטאווב החלה לאסוף את קרובי משפחתה מקווארה וגייסה כוח צבאי רב ששטף את גונדר. ווביט זימנה את קרובי משפחתה מיג'ו וחיילי אורומו רבים צעדו לגונדר, שני המחנות עמדו לפני מרחץ דמים.
על מנת לסיים את המאבק בדרכים דיפלומטיות, הקיסרית מאנטאווב פנתה לחתן שלה הדאג'זמץ מיכאל סהול מתיגראי להתערב. סהול הגיע עם 26,000 חיילים לגונדר, הבטיח לתווך בין שני המחנות, אולם השתלט על גונדר והפך לאיש הדומיננטי ביותר באימפריה.
כסגן - הקיסר
ב-22 בינואר 1768 ניתן לסהול התואר ראס ביטווודאד (תרגום: דוכס אהוב)[4] ומינוי כסגן-הקיסר. כוחו המתגבש של ראס סהול החל להדאיג את הקיסר יואס ולאחר שיחות מתמשכות עם פסיל, מלך דמות, הקיסר הורה לסהול לחזור לטיגראי. סהול סירב ולכן פסיל פתח בקרב נגד סהול, אולם הובס בקרב. סהול המנצח חזר לגונדר ונאם לפני אנשי האצולה, תוך שהוא מציין שנלחם כנגד צבא דמות על מנת להגן על כבודו של הקיסר שרצה את מותו בקרב.
בנאומו של סהול בפני אנשי האצולה הוצגו עדים ועדויות מפי אנשיו והמועצה המפוחדת הסכימה שנעשה פשע מצד הקיסר ודינו מוות. אך המועצה לא יכל לממש זאת מכיוון שעל פי החוק אסור להרוג את הקיסר ולכן העונש על הקיסר היה ריתוק לארמון. סהול שזעם על הקיסר הזמין את הרצח שלו, הקיסר יואס נחנק למוות על ידי בד משי בצבע אדום בינואר 1769. הרצח של הקיסר החריד גם את אמו וסבתו, יואס נקבר בארמון סבתו בקוסקום בלוויה גדולה.
עוד לפני רצח הקיסר, סהול החל לקשור קשרי משפחה עם בית המלוכה, בתה של הקיסרית מאנטאווב אסתר נישאה לו ב-1769 ובנו של סהול וולדה חיוורט נישא לבת נוספת של הקיסרית, כתוצאה מהנישואין לבת השושלת הקיסרית סהול הורשה להשתמש בתואר ראס (דוכס)[5][6].
לאחר רצח הקיסר, ראס סהול מינה את שני הקיסרים הבאים: יוהנס השני שהיה נטול השפעה כוח ומנהיגות ולאחריו את תקלה היימנות השני. למרות כוחו הרב העם לא אהב אותו וסהול הנהיג שלטון טרור כמו התקפותיו על אזרחים בגונדר בשנת 1770. סהול לא שלט באזורי הספר שנשלטו על ידי פסיל מדאמטו, גושו מאמהרה, וונד באווסאן מבאגמדיר שחברו יחד ונלחמו נגדו דרומית לעיר טאדה בשלושת הקרבות בסרבקוסה, סהול הובס בקרבות אלו ונכנע לוונד באווסאן ב-4 ביוני 1771. באווסאן כלא את סהול למשך שנה שלמה ואז שיחרר אותו לביתו בטיגראי בתור מושל המחוז, לאחר מכן סהול לא התערב יותר בענייני האימפריה[7][8].
ראס מיכאל היה אחד מהתומכים של הדוקטרינת קארוה היימנות של הכנסייה האתיופית[9]. יורשו של ראס מיכאל סהול היה בנו וולדה סמואל, אחריו, נכדו וולדה גבריאל ולאחר מכן אחיינו גברה מסקל.
קיסר אתיופיה יוהנס הרביעי טוען למוצא מראס מיכאל סהול .
הערות שוליים
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמודים 125 - 129.
- ^ ג'. ספנסר טרימינאם, אסלאם באתיופיה, עמוד 105.
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה של העיירות האתיופיות, עמוד 194.
- ^ תואר השווה לתואר האנגלו-סקסי ארל.
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמוד 133.
- ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם, עמוד 121
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, מבוא להיסטוריה הכלכלית של אתיופיה, עמוד 88.
- ^ הרולד ג. מרקוס, היסטוריה של אתיופיה, עמודים 46 ו-51.
- ^ מרדכי אביר, האתגר של האסלאם ואיחודה מחדש של האימפריה הנוצרית 1769 - 1855, עמוד 40.
| שליטי תיגראי | ||
|---|---|---|
| תיגראי | ||
| שושלות | השושלת התיגראינית • שושלת אגמה | 
|
| שליטים | מיכאל סהול • וולדה שמואל • וולדה גבריאל • גברה מסקל • כאפלה ייאסו • וולדה סלאסי • וולדה רפאל • סאבגדיס • וובה היילה מריאם • אראיה דימצו • בריוו פאולוס • קאסה מרצ'ה • אראיה סאלסי • ציון גברה קידן • מנגשה יוהנס • וולה בטול • מקונן וולדה • ציון מנגשה • גוגסה אראיה סלאסי • היילה סלאסי גוגסה • ציון מנגשה • מנגשה ציון | |
| ממלכות האימפריה האתיופית | ||
26045440מיכאל סהול