צלאה

הצלאה (בערבית: الصلاة, תרגום: "תפילה"; הגייה מקורבת בעברית: סָלָא) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם.

התפילה והצדקה לרוב מגיעות יחד. במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים ניכר כי שתי מצוות אלו הן חלק אינטגרלי מן ההתאסלמות.

התפילה אמנם מוזכרת בקוראן אך לא כמצוות יסוד (כמו יתר המצוות). עם זאת, המצווה נחשבת לעליונה במעלה וכמצווה יסודית אשר על כל מוסלמי ועל כל מתאסלם לקבל על עצמו.

מקור התפילה באסלאם

נביאי ישראל המוקדמים וכן ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימים את מצוות התפילה והצדקה, כלומר הן חלק מהדת אשר קדמה למוחמד, הן מצוות מן הדת הנצחית. ישנם פסוקים בקוראן המגנים את אלו אשר לא מבצעים מצוות כראוי, אלו הנרפים בתפילתם, אשר אינם מקיימים אותה מתוך אמונה אלא מתוך צביעות, נקראים "מֻנָאפִקוּן" - צבועים, מפני שה-"סג'וד", אלמנט הסגידה מפריע להם. הצמדת המצח לרצפה, כאשר הישבן גבוה מן הראש, לדעת המנאפקון זו היא פעולה מבזה, הם אינם מוכנים למחול על גאוותם. סירוב הסגידה מוזכר בקוראן, אנשים אלו יקבלו את עונשם ביום הדין, כאשר ירצו לסגוד בעולם הבא, לא יוכלו, גבם יתפס וגופם יתאבן - על פי הפרשנים.

הקוראן מגן על הסגידה והופך אותה למצב טבעי, גם הצללים סוגדים לאללה, ההשתחוות הופכת לסימן הזיהוי של המאמינים, אשר קשים כלפי האחרים אך רחמנים זה כלפי זה, הסימן במצחם מהתפילה ניכר על פניהם ואור מיוחד קורן מהם, פסוק 48 שורה 29 קובע כי סמל זה במצח נקבע עוד טרם האסלאם ומאיר אותם כצדיקים.

יש המחברים את המנהג למנהגי הטהרה של היהודים ויש הטוענים כי הוא התקיים בצורה מסוימת עוד מתקופה הג'היליה. באופן כללי, ההיסטוריונים המודרניים שוללים את קיומו של מנהג דומה מתקופת הג'הליה.

חמש התפילות

כל מוסלמי חייב להתפלל חמש תפילות ביום, ואלו הן:

1. סלאת אלדוהור (צהריים, 4 רכעות): מהרגע בו השמש באמצע השמים ומתחילה תנועתה מערבה ועד הרגע בו העצם וצילו שווים באורכם.
2. עצר (מנחה, 4 רכעות): מתום תפילת אלט'הר, כלומר, ברגע שהעצם והצל שווים באורכם ועד שאורך הצל הוא כפליים מאורך העצם.
3. סלאת אל-מגרב (ערב, 3 רכעות): מעת שקיעת השמש ועד מועד סוף היום (רגע קצר מאוד)
4. צלאת אל-עשאא (לילה, 4 רכעות): מחשיכה מוחלטת ועד תום אשמורת ראשונה של הלילה.
5. פג'ר (השחר, 2 רכעות): מעלות השחר ולא יאוחר מזריחת השמש.

הקִבְלַה (כיון התפילה) היא לכיוון מכה, כלומר על המתפלל לעמוד ופניו לכיוון הקיבלה, המסומן במוסדות דת באמצעות גומחה בקיר הקרויה מִחראב.

תפילות נוספות

בנוסף לחמש תפילות החובה באסלאם, ישנם עוד כמה תפילות שהמוסלמי רשאי לבצע, והן מתבססות על תפילות שהנביא מוחמד עשה. בהן:

1. צלאת אל-וויתר (صلاة الوتر), אשר מהווה בדרך כלל את התפילה האחרונה של היום, ונהוג בדרך כלל לעשות אותה לפני השינה, או לפני תפילת השחר.
2. תהאג'וד (صلاة التهجد), אשר מתבצעת בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה.
3. תפילת תראוויח (صلاة التراويح) אשר מתפללים אותה רק בלילות הרמדאן.
4. תפילת הגשם (صلاة الإستسقاء), שמתפללים כאשר רוצים שירד גשם.
5. תפילת ליקוי החמה (صلاة الكسوف), אשר זמנה בעת ליקוי חמה.
6. תפילת ליקוי הירח (صلاة الخسوف), אשר זמנה בעת ליקוי ירח.
7. תפילת החג (صلاة العيد), אשר אותה מתפללים במסגד, פעם אחת בכל אחד משני החגים שבאסלאם.
8. תפילת הבוקר (صلاة الضحى), אשר זמנה הוא לאחר זריחת השמש.
9. תפילת "אלאסתחרה" (صلاة الاستخارة), שמתפללים אותה כאשר רוצים הדרכה מאללה בקבלת החלטה בנושא מסוים.

מרכיבי התפילה

כל תפילה מורכבת מ"רכעות". הפעולות החשובות ברכעה הן אמירת סורת אל-פאתחה בעמידה, לאחריה סגידה, ואז שתי כריעות עם נגיעת המצח ברצפה. בסוף הכריעה הראשונה חוזרים למצב של ישיבה, ולאחר השנייה נעמדים ומתחילים את הרכעה החדשה.

כאשר מסיימים עם רכעות התפילה, מברכים ברכות חובה: ה"תשהד" (תשהוד) ברכה על שלום הנביא, עלינו, אוהבינו, אמירת השהאדה וברכות לאללה. נאמר כי לתשהד קדושה מיוחדת, כי הנביא לימד אותה כמו הוא קורא סורה מן הקוראן. אחרי כל זה מותרות ברכות רשות "דֻעאא'" למעוניינים וגרסה מורחבת של התשהד, מזיזים את הראש ימינה ושמאלה וזה מוציא אותנו ממצב האחראם.

לפי ההלכה האסלאמית, מומלץ למתפלל להניח לפניו חפץ כלשהו אשר יחצוץ בינו לבין מי שעשוי לחלוף מולו. חפץ זה נקרא סותרה.

יסודות התפילה

1. העמידה של בעל היכולת (בערבית: القيام مع القدرة )

2. תַכְּבִּירַת אלאִחְרַאם (تكبيرة الإحرام )

3. קריאת סורת אל-פאתיחה (قراءة الفاتحة )

4. א-רֻכּוּע (والركوع)

5. העמידה לאחר הרֻכּוּע (الاعتدال بعد الركوع )

6. הסגידה על שבעת האיברים (السجود على الأعضاء السبعة )

7. הקימה מהסגידה (الرفع)

8. הישיבה בין שתי הסגידות (الجلسة بين السجدتين)

9. השלווה בכל הפעולות (الطمأنينة في جميع الأفعال)

10. הסדר בין כל היסודות (الترتيب بين الأركان ).

11. התָשַהֻד האחרון (التشهد الأخير)

12. הישיבה בתָשַהֻד האחרון (الجلوس)

13. התפילה על הנביא (الصلاة على النبي )

14. התַסְלִים הכפול (التسليمتان)

ההיטהרות לתפילה

ההיטהרות לפני התפילה נקראת "וֻדוּאְ". לפי אמונתם כאשר נתנה מצוות התפילה הגיע המלאך גבריאל אל מוחמד, רקע ברגלו על האדמה ומים פרצו החוצה. גבריאל היטהר וכך למד מוחמד כיצד להיטהר בעצמו. אחר כך שב לביתו ולימד את ח'דיג'ה (אשתו הראשונה של מוחמד) כיצד להיטהר בעצמה.

בקוראן הוודוא אינו מופיע. קיימת סורה מדנית (אשר נכתבה באל-מדינה) המספרת על שני מאמינים אשר בקשו להתפלל ועליהם לרחוץ את פניהם וידיהם עד מרפקיהם, לנגב את ראשם ולרחוץ רגליהם עד הקרסוליים.

תפילה במסגד האומיי

ישנם דיונים הלכתיים רבים בנוגע למידת ההיטהרות, כמה פעמים צריך, האם טרם כל תפילה, או שדי בפעם אחת ביום. אלו שטענו כי יש צורך טרם כל תפילה הפיצו גרסה שונה של הקוראן. בשיעה יש צורך להיטהר טרם כל תפילה, בסונה אין צורך. ישנם דיונים בשאלה אם צריך לשטוף או מספיק רק לנגב, ושאלות בנוגע לטיב המים. בעת מסע למשל אם הנעליים אטומות מספיק, לפי הסונה, ניתן פשוט לנגב את הנעליים, זהו מנהג אשר שיעה שוללת, למעשה היא יצאה נגדו באופן כה מובהק עד כי יש מסורת המספרת כי עאישה (אשתו הצעירה של הנביא) אמרה כי היא מעדיפה שיכרתו את שתי רגליה מאשר לנגב את הנעליים.

ישנן מסורות המשבחות את מבצעי ומקפידי ההיטהרות, כי זו היא פעולה המטהרת ומשחררת מחטאים (חטאי הפה, היד - אזורים אשר שוטפים).

כאשר אין מים בנמצא, ניתן לשטוף באמצעות חול נקי, פעולה זו נקראת "תימם" (תימום). נאמר כי האל אינו רוצה להעיק על מאמיניו רק לטהרם: "כל הארץ נתנה למחמד כמסגד ומקום טהרה".

התפתחות מנהגי התפילה

תפילת יום השישי במסגד ברהט

הזמנים לתפילות אינם מצוינים באופן ברור בקוראן, כמו כן ניכר כי טרם נתנו 5 התפילות הקיימות היום, מצווה הייתה לקיים שתי תפילות בלבד, תפילות אלו היו: אלפג'ר - תפילת השחרית יש המחליפים אותה בתפילת אלדוחא או בתפילת הלילה - עשאא'. אלעצר - תפילת המנחה. מאוחר יותר נוספה בקוראן תפילה נוספת - התפילה התיכונה.

ככל הנראה התפללו את אלעשאא' ואת תפילת אלעצר. כאשר ניתנה המצווה להתפלל פעמים ביום כבר הייתה נהוגה תפילת אלעשאא'- לילה.

עניין שהעסיק חוקרי הלכה רבים הוא השאלה הכיצד נקבע מספר התפילות ביום. משכך, קיימת "מסורת הלכתית", הנשענת על חדית' מסוים, כי בראשית האסלאם צווה המוסלמי להתפלל 50 תפילות ביום, אשר הורדו ל-5 לאחר משא ומתן בין מוחמד לאללה (בדומה למשא ומתן בין אברהם לאלוקים באשר למספר הצדיקים בסדום), ונאמר כי חמש התפילות יחשבו כ-50.

חוקרים מודרניים מצביעים על כמה אפשרויות להתפתחות מספר התפילות. יש הסוברים כי מטרת המספר 5 היא להבדיל את בני העדה המוסלמית מהיהודים (3 תפילות ביום) ומהנוצרים הנזירים (7 תפילות ביום). בנוסף יש הסוברים כי חמש התפילות מכוונות כנגד חמש התפילות של היהודים ביום הכיפורים, וכדי להביע את המסר שבאסלאם "כל יום הוא כמו יום הכיפורים".

התפילה יכולה להיות אישית, אך בתנאים מסוימים מומלץ לגבר מוסלמי לבצע צלאה בצוותא כשלפניו אימאם. נוסף על התפילות היומיות ישנן תפילות מיוחדות המתבצעות ביום שישי (יום אל-ג'ומעה), עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא.

ראו גם

• מואזין
• אד'אן
• סלאת אל-ג'נאזה

לקריאה נוספת

• חוה לצרוס-יפה, אסלאם-יהדות - יהדות-אסלאם (עורך: מיכאל וינטר), הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 2003, עמודים 51–57
• חוה לצרוס-יפה, "הקוראן ומצוות היסוד באסלאם", בתוך: חוה לצרוס-יפה (עורכת), פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, הוצאת רשפים, תשכ"ז
• חוה לצרוס-יפה, "על התפילה באסלאם", בתוך: פתחים - רבעון למחשבה יהודית, א'-ב' (41–42), 1978, עמודים 39–44
• נסיה רובינשטיין-שמר, תפילה בזמנה: התהוות הלכות זמני התפילה במסורת המוסלמית, דיסרטציה שלא פורסמה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו

• Alive to God: Muslim and Christian Prayer (London: Oxford University Press, 1970)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צלאה בוויקישיתוף

• התפילה באסלאם
• צלאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צלאה32112659Q234869