תמר מנור פרידמן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. תמר מנור פרידמן (נולדה ב-1956) היא חוקרת ואוצרת עצמאית בתחומי תולדות עם ישראל, אמנות מודרנית ואמנות ישראלית. זוכת פרס האוצר מטעם מינהל התרבות לשנת 2013.
ביוגרפיה
תמר מנור פרידמן נולדה בשנת 1956 בקיבוץ מגידו, בת לגניה ונחום מנור (מונדרר) ואחות לעודד (נ. 1951). הוריה ילידי קרקוב, בפולין נפגשו במחנה עבודה של אוסקר שינדלר ושרדו את השואה בזכות "רשימת שינדלר" הנודעת. לאחר המלחמה נפרדו דרכיהם: אביה, שנתור יתום ממשפחתו עלה לארץ, הצטרף לקבוצת "הגדעונים" של הפלי"ם ועבד כאלחוטאי על אניות המפעילים בעוד אמה נותרה בקרקוב בהמתנה לאשרת הגירה. רק בשנת 1950 נפגשו שוב בארץ, נישאו והקימו את ביתם בקיבוץ מגידו. בשנת 1957 המשפחה עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בבאר שבע. אביה עבד כמנהל טכני של מנפטת כותנה באופקים והאם עבדה תחילה כמורה לחקלאות ואחר כך עסקה בציור והייתה חברה באגודת אמני הנגב. נחום וגניה מנור[1] הם אנשי עדות פעילים במסגרת בית הספר להוראת השואה ביד ושם[2] ובמסגרות אחרות.
מנור פרידמן קיבלה את השכלתה היסודית והתיכונית בבאר שבע. לאחר שירותה הצבאי עברה להתגורר בירושלים. מנור פרידמן היא בעלת תואר ראשון מאוניברסיטה העברית בירושלים בפסיכולוגיה ותולדות האמנות (1980), ובעלת תואר שני במדעי הרוח במגמת אמנות מודרנית וישראלית גם הוא מהאוניברסיטה עברית בירושלים (1988). עבודת הגמר שלה בנושא "מוטיבים מיתיים ופולחניים באמנות הישראלית בשנות ה-40 וה-50" הייתה פרי של מחקר מעמיק על אודות יצירתו של יצחק דנציגר ואמנים אחרים בני דורו.
בתחילת דרכה המקצועית שימשה מנור פרידמן עוזרת הוראה בחוג לתולדות אמנות באוניברסיטה העברית בירושלים (1982–1985).
מנור פרידמן רכשה את ניסיונה המוקדם בעבודה מוזיאלית ועסקה בתיעוד אוסף האמנות היהודית במוזיאון ע"ש וולפסון לאמנות יהודית בהיכל שלמה,[3] ירושלים (1980), וכן עסקה בתיעוד ומחקר שדה לשני פרויקטים באוניברסיטה העברית: "סקר בתי כנסת בירושלים" בניהולו של פרופ' בצלאל נרקיס (1980-1) ו"רפואה עממית וקמיעות" בניהולו של פרופ' דב נוי מהחטיבה לפולקלור (1981). בשנים 1989–1991 הצטרפה לצוות אגף בצלאל במוזיאון ישראל בתפקיד עוזרת לאוצרת המחלקה לאמנות מודרנית ועסקה בין השאר בהכנת תצוגת הקבע לקראת פתיחת ביתן המאה ה-20 החדש.
לצד עבודתה כאוצרת תערוכות, בשנת 2006 שימשה מנור פרידמן יועצת לפרויקט חידוש תצוגת הקבע בבית בתפוצות. בשנים 2009–2012 שימשה כיועצת לאוספי האמנות בנציגויות משרד החוץ ואוצרת התצוגות בלונדון, סטוקהולם וניו-דלהי. בשנים 2014–2015 ריכזה את הצוות הרעיוני-מוזיאלי להכנת מתווה יסוד למוזיאון השפה העברית באקדמיה ללשון העברית. ובשנת 2017 עסקה בתיעוד אוספי האמנות והארכאולוגיה בבית הנשיא בירושלים.
פעילות אוצרותית
מנור פרידמן אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם בגישה היסטורית-מחקרית. תערוכתה "עמלים ומהפכנים" (בית התפוצות, 1993) עסקה בפרולטריון היהודי ותולדות תנועת הפועלים היהודית בתפוצות משלהי המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה והתבססה על מחקר היסטורי מקיף בארכיונים בישראל ובעולם. מנור פרידמן התייחסה בתערוכה ובקטלוג להיבטים כלכליים, אידאולוגיים ומדיניים של הנושא אך גם לביטויים הגרפיים והתקשורתיים שנלוו אליו. בקטלוג התערוכה היא כתבה: "התמונות המוצגות בתערוכה ובקטלוג באות לא רק לאייר או לשחזר את פרקי ההיסטוריה. הן מרכיבות אוסף של דימויים, בגרפיקה ובצילום, בעלי ערך עצמאי, המבטאים את תפישותיהם של המאיירים והצלמים, או של יוזמי הצילום."[4] ב-1997 הוצגה התערוכה במוזיאון היהודי בווינה.
התערוכה הראשונה שאצרה מנור פרידמן במוזיאון ישראל, "נמרוד – תמונה קבוצתית" (מוזיאון ישראל, 1996), התגבשה בהמשך למחקרה האקדמי הנ"ל על אודות הפסל יצחק דנציגר, "נמרוד" וחוג האמנים שסבב אותו. באמצעות רישומי הכנה, תצלומים ופסלים האוצרת דנה בתהליך גיבושו של הפסל האיקוני – סמל של אתוס עברי-כנעני – אשר נעשה מקור השראה לאמנים רבים לאורך שנים.[5]
התערוכה "קדימה – המזרח באמנות ישראל"[6] (1998, מוזיאון ישראל), התקיימה לרגל שנת היובל החמישים למדינת ישראל. האוצרים, יגאל צלמונה ומנור פרידמן שחברה אליו כאוצרת שותפה, בחנו את יחסה המשתנה של האמנות הארצישראלית והישראלית אל המזרח על היבטיו השונים. באתר מוזיאון ישראל נכתב על התערוכה: "הזיקה אל המזרח היא עניין מרכזי בתרבות הישראלית והתהפוכות שחלו בה משקפות היבטים מהותיים של הזהות הישראלית. התגלמויות שונות של זיקת התרבות הישראלית אל המזרח מראשית המאה ה-20 ועד ימינו, ביותר מ-300 יצירות מאת כ-120 יוצרים מתחומי הציור, הפיסול, הצילום, העיצוב והאופנה".[7]
את התערוכה "חולמים גלוי עיניים"[8] (2000–2001, מוזיאון ישראל) אצרה מנור פרידמן בעקבות תרומת אוסף האמנות הענק של ארטורו שוורץ – בעל גלריה, חוקר, משורר ואספן יהודי ממילאנו שבאיטליה. לדברי ארטורו שוורץ הרעיון לתרום את האוסף נולד בתקופת מלחמת המפרץ בשנת 1990 במטרה להפוך את מוזיאון ישראל למרכז בינלאומי של מחקר ותצוגה של הדאדא והסוריאליזם.[9] האוסף כלל כ-730 יצירות של אמני דאדא וסוריאליזם, בראשם מרסל דושאן ומאן ריי וכן ארכיון ובו מאות מסמכים, כתבי עת וספרי אמן נדירים. בתערוכה שאצרה מנור פרידמן הוצגו כ-350 יצירות תוך שילוב בין תפיסה תמטית והיסטורית לבין מבטו של האספן. " התערוכה המעוצבת ברוח שתי תנועות אלה [דאדא וסוריאליזם], משלבת את גישתו האספנית של ארטורו שוורץ ותובנתו האישית עם תצוגה מוזיאלית היסטורית. היא נפרשת על פני כמה אולמות ומוצג בה מבחר מייצג ורבגוני של יצירות אמנות, ספרים וסרטים".[10]
בתערוכת היחיד שאצרה מנור פרידמן "ליאון אנגלסברג – רטרוספקטיבה"[11] (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006) היא הציעה התבוננות רטרוספקטיבית ביצירתו של ליאון אנגלסברג (1998-1919), צייר כמעט אלמוני, אאוטסיידר, שחי בפרישות מזירת האמנות בישראל. החשיפה והמחקר של עיזבון הציורים שהותיר אחריו האמן, אשר הקיף ציורי נוף, טבע דומם, דיוקן עצמי וחזיונות שואה, הביאו להכרה באיכות הייחודית של יצירתו, הטעונה עוצמה הבעתית נוקבת.[12]
בתערוכה "לידת עכשיו: שנות ה-60 באמנות ישראל" (מוזיאון אשדוד, 2008), אותה אצרה מנור פרידמן לצד יונה פישר, הוצג מבט רטרוספקטיבי היסטורי על אמנות שנות ה-60 בישראל. התערוכה הייתה חלק מפרויקט רחב היקף של תערוכות ואירועים ששת העשורים. בהקדמה לקטלוג כתבו האוצרים: "מלכתחילה ביקשנו להתבונן אל פרק היסטורי-תרבותי זה במבט כפול, המצרף מיפוי תיעודי של מבחר יצירות ואירועי אמנות עם הגדרה פרשנית-ביקורתית של התפיסות והמגמות שהתעצבו באותן שנים".[13]
התערוכה "תמונות מחיי המשפחה"[14] (מוזיאון ישראל, 2009) התמקדה בנושאי געגוע, זיכרון והנצחה, ובאופנים שונים להצגת דיוקן התא המשפחתי. התערוכה נאצרה בהשראת היצירה "ארוחת ערב"[15] (2008) של האמן האמריקאי-קובני אנטוני גויקוליאה, שנרכשה על ידי מוזיאון ישראל. הוצגו בה יצירות מאוספי המוזיאון ומאוספים שונים ובכללם יצירה של פרידה קאלו שהושאלה מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
מנור פרידמן שמשה אוצרת ראשית ועורכת הקטלוג של "רשמים IV – הביאנלה הרביעית לרישום" (בית האמנים בירושלים, 2010). תחת הכותרת "נאחז בסבך[16] התמקדה התערוכה הקבוצתית מרובת המשתתפים באחד מיסודותיו המובהקים של הרישום - בקו ובשלל גילוייו כסבך של קורים וקשרים: "שפת הסבך מיישמת תחביר מודרניסטי מופשט המשמש באמנות זה כמאה שנה, והיא קשורה במושגים דקונסטרוקציה, שרבוט אוטומטי וציור פעולה".[17]
"יומן אבק"[18] (מוזיאון ישראל, 2013) עסקה בתופעת ענן האבק המסתנן אל יצירתם של אמנים ישראלים כחומר, כדימוי וכמשל.[19] בתערוכה השתתפו 15 אמנים ואמניות שהציגו במדיות שונות ובאמצעות האבק הרהור "על חלוף הזמן, על תהליכי שחיקה ועל יצירה."[20]
באמצעות התערוכה "מקרה שנלר"[21] (בית האמנים, ירושלים, 2016) העלתה מנור פרידמן לשיח ציבורי את שאלת הפקרתם של מבנים ואתרים היסטוריים. בעקבות ביקור במתחם הנטוש והמתפורר של בית היתומים הסורי בירושלים, המוכר כ"מחנה שנלר" לשעבר, מנור פרידמן הזמינה 8 אמנים ואמניות לפעול באתר בדרכי יצירה שונות. פעולת האמנות והאוצרות כמו גם יום עיון שליווה אותן שימשו כפלטפורמה ביקורתית לעורר מודעות לתהליכי הפקר והרס של נכסי העבר. "יד המקרה זימנה אפוא מצע פורה למבע אוצרותי ואמנותי אך גם קריאה למחשבה נוקבת ולדיון ביקורתי," ציינה מנור פרידמן, "שהרי, פיסת נוף נשכחת זו אינה עוד אתר היסטורי לשימור אלא מקרה מבחן בעיר הקודש [...] במרחב העירוני המשתנה [...] המעלה הצעה פתוחה להתבוננות ולתגובה, ניסוי-בזמן-אמת שטרם נשלם".[22]
ארבע מהתערוכות שאצרה מנור פרידמן בין השנים 2003–2019 מוקדשות לייצוגים של הצמחי באמנות הישראלית מראשיתה ועד היום, מתוך תפיסת דימוי הצומח כ"מראה מקום" תרבותי ולאומי, הנוגע לסוגיות של טריטוריה, זהות, יופי וכליה. בתערוכה "דם הכלנית וכתם הכרכום – פריחה באמנות ארץ ישראל"[23] (מוזיאון ישראל, 2003) הוצגו ציורי פרחים של ראובן רובין, נחום גוטמן, אריה לובין, שמואל חרובי ואחרים הטעונים רוח חלוצית של צמיחה ועבודת אדמה לצד עבודות אמנים עכשוויים המבטאים כמיהה ליופי תמים במציאות מקומית רבת סתירות. בתערוכה "לארי אברמסון – שושנת יריחו"[24] (סדנת הדפס, ירושלים, 2004) הציגה מנור פרידמן סדרת תצריבים נרחבת של האמן לארי אברמסון אשר תיעד וחקר את הצמח המדברי שושנת יריחו ואת מנגנון הישרדותו על מגוון ביטוייו, המיתולוגיים והמטפוריים. בתערוכה "שירת העשבים – ציורי שמואל חרובי"[25] (מוזיאון ישראל, 2006), נחשפה לראשונה סדרת ציורים בוטניים של שמואל חרובי, אשר נעשתה בהזמנת הבוטנאים חנה ואפרים הראובני עבור אנציקלופדיה בשם "אוצר צמחי ארץ ישראל" שלא ראתה אור. בקטלוג התערוכה כתבה מנור פרידמן: "כמקובל בציור בוטני, הצמח עצמו מתואר כאב-טיפוס על זמני, חשוף שורש ובשלבים שונים של מחזור חייו, מפריחה ועד קמילה. היבטים שונים אלו של הצמח, הפועלים כעדשת מצלמה מקרבת-מרחיקה, מעידים על ראייה חודרת של הזמן והחלל."[26] בתערוכתה האחרונה "רקפות: צומח, מקום, משל"[27] (בית טיכו, מוזיאון ישראל, 2019) סיכמה מנור פרידמן את עיסוקה המתמשך בנושא הצומח באמנות הישראלית: "התערוכה עוסקת בסוגה המסורתית של הציור הבוטני־המדעי בארץ ובגלגוליה ביצירתם של אמנים ישראלים עכשוויים. אלה מתבוננים בצמחים או עורכים שיח עם אמנים שקדמו להם, מנסחים מבע אישי שהוא לעיתים ביקורתי ופוליטי, רואים בטבע משל או מבטאים את כמיהתם אליו לצד הדאגה לגורלו ולגורלנו."[27] בתערוכה הוצגו עבודות של אמנים שונים שדימוי הרקפת הפך בעבודתם לסמל של מקומיות ולמסמן של זהות תרבותית-לאומית.[28]
בשנת 2013 זכתה מנור פרידמן בפרס האוצר מטעם מנהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית של משרד התרבות והספורט. במסגרת הנימוקים לפרס ציינה הוועדה כי "תמר מנור פרידמן מעמידה לאורך שנים מודל אוצרותי מקצועי ראוי לשבח המשלב בין עבודתה של אוצרת עצמאית לבין מחקר אקדמי רציני, מעמיק ואיכותי. תחומי עבודתה רחבים ונוגעים בתצוגות היסטוריות, באמנות ישראלית ובאמנות מודרנית בינלאומית. הטמפרמנט האוצרותי שעיצבה נטול פשרות ומחויבותה למקצוע האוצרות ולמושאי מחקרה ניכרים בכל רוחב יריעתם."[29]
ב-1 במאי 2021 תחל מנור פרידמן בתפקיד אוצרת ראשית של אגף בצלאל לאמנויות במוזיאון ישראל.
רשימת תערוכות
מוזיאון ישראל, ירושלים – אגף בצלאל
- 2019 "רקפות: צומח, מקום, משל", בית טיכו בשיתוף מרכז 'דעת המקום', קטלוג
- 2013 "יומן אבק – אמנות ישראלית עכשווית", קטלוג
- 2009 "תמונות מחיי משפחה", DVD
- 2006 "דיוקנאות – כתבים ודיוקנים מאוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות דאדא וסוריאליזם"
- 2006 "שירת העשבים – ציורי שמואל חרובי ל'אוצר צמחי ארץ ישראל' מאת אפרים וחנה הראובני", קטלוג
- 2003 "דם הכלנית וכתם הכרכום – פריחה באמנות ארץ-ישראל"
- 2004-2002 "Dreaming with Open Eyes – Dada and Surrealism from the Arturo Schwarz Collection" תערוכה נודדת במוזיאונים בארצות הברית, קנדה, ארגנטינה וברזיל.
- 2000 "חולמים גלויי עיניים: אמנות דאדא וסוריאליזם מאוסף ורה, סילוויה וארטורו שוורץ", קטלוג
- 1998 "קדימה – המזרח באמנות ישראל", אוצרת שותפה לאוצר יגאל צלמונה קטלוג
- 1996 "נמרוד – תמונה קבוצתית", דפדפת
- 1991 ביתן המאה ה-20 – תערוכת הפתיחה, עוזרת לאוצרת סטפני רחום
מנופים, פסטיבל אמנות עכשווית בירושלים
- 2017 "מנגד", אוצרת אורחת בתערוכה המרכזית, האוניברסיטה המורמונית הר הצופים, קטלוג
בית האמנים, ירושלים
- 2016 "מקרה שנלר", דפדפת
- 2011-2010 "רשמים IV נאחז בסבך – הביאנלה הארצית הרביעית לרישום", קטלוג
מוזיאון אשדוד לאמנות – מרכז מונארט
- 2008 "לידת העכשיו – שנות השישים באמנות ישראל", אוצרת שותפה לאוצר יונה פישר. במסגרת פרויקט "60 שנות אמנות בישראל", קטלוג
מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2006 "ליאון אנגלסברג – רטרוספקטיבה", קטלוג
סדנת ההדפס ירושלים
- 2004 "לארי אברמסון – שושנת יריחו", קטלוג
- 2002 "מילים רצות – על הכתב בהדפס" (הוצגה גם במוזיאון תל אביב), קטלוג
בית התפוצות, תל אביב – היחידה לתערוכות מתחלפות
- 1993 "עמלים ומהפכנים – תנועת הפועלים היהודית" (הוצגה גם במוזיאון היהודי בווינה), קטלוג
- "אוצרות גנוזים – אמנות יהודית מהמוזיאון לאתנוגרפיה בלבוב", אוצרת משנה, קטלוג
- 1983 "חקלאים יהודים בעת החדשה", קטלוג
- 1982 "יק"א – ממלכתו הפילנתרופית של נדבן יהודי", מחקר לתערוכה, קטלוג
משכנות שאננים, ירושלים
- 2003 "אלכס קרמר – אין מקום"
בית גבריאל בכנרת
- 1993 "על שפת ים כנרת", קטלוג
מוזיאון העיר ירושלים, מגדל דוד
- 1989-1986 מחקר והכנה לתצוגת הקבע
- 1982 "מגדל דוד – גילויו מחדש", עוזרת לאוצרת התערוכה רנה סיון, קטלוג
קטלוגים ופרסומים
- בית הכנסת שושנים לדוד, המרכז לאמנות יהודית, ירושלים, 1981
- אהל משה – מאה שנה לשכונה ולבית הכנסת שלה, המרכז לאמנות יהודית, ירושלים, 1982
- חקלאים יהודים בעת החדשה, בית התפוצות, תל אביב, 1983
- "מזבח וקרבן ביצירת יצחק דנציגר", דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, חטיבה ד', כרך 2, ירושלים, 1986, עמ' 17–22
- עמלים ומהפכנים – תנועת הפועלים היהודית, בית התפוצות, תל אביב, 1993 [גם במהדורה אנגלית וגרמנית]
- על שפת ים כנרת, בית גבריאל שרובר, 1993
- נמרוד – תמונה קבוצתית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1996
- יגאל צלמונה ותמר מנור-פרידמן, קדימה – המזרח באמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998
- “Renew Our Days as of Old – the Affinity of Israeli Art with the Ancient East", The Jerusalem Review, Vol. 3, 1998/9, pp. 54–77"
- Yitzhak Danziger’s Shepherd King", The Israel Museum Journal, vol. X, 1992, pp. 45-56"
- Dreaming with Open Eyes, The Israel Museum, Jerusalem, 2000
- Dreaming with Open Eyes”, The Israel Museum Journal, Vol. XVIII, 2000, pp. 46–51“
- מילים רצות – על הכתב בהדפס, סדנת ההדפס ירושלים, 2002
- "דם הכלנית וכתם הכרכום: פריחה באמנות ארץ-ישראל", כתב עת מכירה פומבית, [40] ינ'-פברואר 2004, עמ' 36–41
- לארי אברמסון – שושנת יריחו, סדנת ההדפס ירושלים, 2004
- שירת העשבים – ציורי שמואל חרובי ל"אוצר צמחי ארץ ישראל", מוזיאון ישראל ירושלים, 2006
- ליאון אנגלסברג: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
- טקסט לספר-אמן, אסתר קנובל: מלאכת מחשבת, 2008
- יונה פישר ותמר מנור-פרידמן, לידת העכשיו – שנות השישים באמנות ישראל, מוזיאון אשדוד לאמנות, 2008
- נאחז בסבך – רשמים IV, הביאנלה הארצית הרביעית לרישום, בית האמנים ירושלים, 2010
- יומן אבק – אמנות ישראלית עכשווית, מוזיאון ישראל ירושלים, 2013
- מקרה שנלר, בית האמנים ירושלים, 2016
- רקפות: צומח, מקום, משל, מוזיאון ישראל ירושלים ומרכז 'דעת המקום", 2019
קישורים חיצוניים
- "פסטיבל מנופים בירושלים חוגג תשע שנים", פורטפוליו, 2 באוקטובר 2017
- "נטישה, גבולות, גינה וגדרות בירושלים", על מקרה שנלר, פורטפוליו, 2 במאי 2016
- איתן בוגנים, "הזוכות בפרס האוצר של משרד התרבות: אסתר מוצ’בסקי־שנפר ותמר מנור פרידמן", הארץ, 26 באוגוסט 2013
- דליה מנור, "נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני", ערב רב, 5 בינואר 2020
- רותי דירקטור, "לידת העכשיו" – אמנות ישראלית 1958–1968, מוזיאון אשדוד לאמנות. אוצרים: יונה פישר ותמר מנור-פרידמן", הצופה.
- "לארי אברמסון: שושנת יריחו", סדנת ההדפס, ירושלים.
- "רקפות: צומח, מקום, משל", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- שתי אוצרות ראשיות חדשות במוזיאון ישראל, ערב רב, 24 במרץ 2021
הערות שוליים
- ^ עודד בר-מאיר, גניה ונחום מנור נפגשו במפעל של שינדלר, ניצלו והקימו משפחה: "זה הניצחון שלנו", באתר mynet באר שבע, 1 במאי 2019
- ^ בית הספר להוראת השואה
- ^ המוזיאון ע"ש וולפסון לאמנות יהודית בהיכל שלמה
- ^ תמר מנור פרידמן, עמלים ומהפכנים, תל אביב: בית התפוצות, 1993, עמ' 13
- ^ תמר מנור פרידמן, "נמרוד" תמונה קבוצתית, מוזיאון ישראל ביתן בילי רוז
- ^ קדימה – המזרח באמנות ישראל
- ^ קדימה, באתר מוזיאון ישראל, 1998
- ^ חולמים גלוי עיניים
- ^ גלעד מלצר, אדום עולה, ידיעות אחרונות 7 ימים
- ^ חולמים גלויי עיניים, באתר מוזיאון ישראל
- ^ ליאון אנגלסברג – רטרוספקטיבה
- ^ ליאון אנגלסברג – רטרוספקטיבה, באתר סימניה
- ^ יונה פישר ותמר מנור פרידמן, לידת עכשיו – שנות השישים באמנות ישראל, אשדוד: מוזיאון אשדוד לאמנות, 2008
- ^ תמונות מחיי המשפחה
- ^ ארוחת ערב
- ^ נאחז בסבך
- ^ תמר מנור פרידמן, נאחז בסבך, ירושלים: בית האמנים, 2010
- ^ יומן אבק
- ^ מוזיאון ישראל, אבק, באתר https://www.imj.org.il/he/exhibitions/יומן-אבק
- ^ תמר מנור פרידמו, יומן אבק אמנות ישראלית עכשווית, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2013
- ^ מקרה שנלר
- ^ מקרה שנלר בית האמנים ירושלים 2016
- ^ דם הכלנית וכתם הכרכום – פריחה באמנות ארץ ישראל
- ^ לארי אברמסון – שושנת יריחו
- ^ שירת העשבים – ציורי שמואל חרובי לאוצר צמחי ארץ-ישראל
- ^ תמר מנור פרידמן, שירת העשבים ציורי שמואל חרובי ל"אוצר צמחי ארץ ישראל", ירושלים: מוזיאון ישראל, 2019
- ^ 27.0 27.1 מוזיאון ישראל, רקפות:צומח, מקום, משל, באתר מוזיאון ישראל, 2109
- ^ תמר מנור פרידמן, רקפות צומח, מקום, משל, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2018
- ^ מסמך של משרד התרבות והספורט, מינהל התרבות המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית, מתאריך 20.8.2013
