אריה לובין
ערך זה עוסק בצייר. אם התכוונתם לראש מועצה אזורית, ראו _Lubin.jpg) | |
| אריה לובין (1978) | |
| לידה |
6 בדצמבר 1897 שיקגו, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1980 (בגיל 82) תל אביב-יפו, ישראל |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | ציור |
אריה לובין (באנגלית: Arieh Lubin; 6 בדצמבר 1897- 17 בינואר 1980) היה צייר ישראלי.
ביוגרפיה
אריה לאו לובין נולד בי"א בכסלו תרנ"ח בשיקגו שבארצות הברית בבית שאופיין ברוח יהודית ותרבות עברית וציונית. בגיל 16 שלח אותו אביו ללמוד בגימנסיה הרצליה בארץ ישראל. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוקטובר 1914, חזר לארצות הברית ולמד במכון האמנות של שיקגו. ב-1918 התנדב ל"גדוד 39 של קלעי המלך" (האמריקני) של הגדודים העבריים, שם התיידד עם אברהם מלניקוב, מנחם שמי ונחום גוטמן. לאחר המלחמה סיים את לימודיו בשיקגו ונסע לאירופה במסגרת מלגה שקיבל, שם שהה שנה באנגליה, פריז ובלגיה. בין השאר למד באקדמיה לאמנות גראנד שומייר ואצל הצייר והפסל אנטואן בורדל. ב-1923 חזר לארץ ישראל וקבע בה את ביתו.
בשנת 1924 השתתף בתערוכת האמנים במגדל דוד שבירושלים. בשנת 1947 הוצגה תערוכת-יחיד שלו במוזיאון תל אביב. בשנים 1948, 1950, 1960 השתתף בביאנלה של ונציה. בשנים 1953, 1958 בביאנלה בסן פאולו. השתתף גם בתערוכות מגדל דוד בירושלים ובתערוכות האוהל בתל אביב.
לובין היה בין ראשוני האמנים שהתיישבו בקריית האמנים בצפת בשנות ה-50. בשנת 1969 הוקדשה ללובין תערוכה רטרוספקטיבית שהוצגה בבית צבי ברמת גן.
אריה לובין נפטר בתל אביב בכ"ה בטבת תש"מ ונקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.
אוסף מכתבים של לובין, משנות העשרים של המאה ה-20, שמקורו בעזבון בת שבע ויצחק כץ, נמצא באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל.
עבודתו האמנותית
פרק זה טעון לובין מייצג בכמה מרישומיו וציוריו מגמה של התיישרות על-פי הקו של גישות אמנותיות עכשוויות בשנות העשרים. כמה רישומים נעשו בסגנון קוביסטי. ה"דומם" שלו נעשה בהשפעת הסגנון הפוריסטי של לה קורבוזיה ואוזנפאן, שהגיע אליו דרך כתב העת "הרוח החדשה" בעריכתם. השפעה נוספת באה מצדו של פבלו פיקאסו. עצם השאיפה לינוק מאמנות עכשווית בארץ המנותקת יחסית מהשפעות וממידע תרבותי הייתה בבחינת ציון דרך[דרוש מקור].
החל מ-1929 לבשו ציוריו של לובין אופי אחר לחלוטין. הוא נטש את הסגנון הקוביסטי והפוריסטי והתקרב לסגנון פיגורטיבי פוסט-אימפרסיוניסטי, המושפע מפול סזאן, והתמקד בעיקר בציור נוף. לקראת שנות הארבעים עבר לצייר בעיקר דמויות מזרחיות, ערבים ותימנים היושבים ומעשנים נרגילה או משוחחים בהתרגשות. הדמויות המזרחיות הן בבואות נאמנות להווי הערבי, שלובין למד להכירו בקפדנות ובהתמדה. בציורים אלו נגלה לובין בעל הסגנון האישי והמקורי, והודות להם יצא לו מוניטין. פול סזאן והמזרח הם מוריו הנאמנים והם דרים ביצירותיו בכפיפה אחת, עבודותיו מצטיינות בצבעוניות רבה.
גלריה
דיוקן עצמי, 1924
שמן על בד
גובה 50 ס"מ, רוחב 40 ס"מ
מוזיאון ישראל, ירושלים
_%D7%9E%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.jpg)
פרסים
- 1922 מלגה ללימודים בחו"ל ע"ש ג'ון קווינסי אדמס
- 1956 פרס רמת גן לפנורמה
- 1957 פרס הוועד האולימפי לנושאי ספורט
- 1978 יקיר העיר תל אביב-יפו
- 1957 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו
לקריאה נוספת
- האמנות היהודית בעריכת בצלאל ססיל רות
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריה לובין |
- אריה לובין באוספי מוזיאון ישראל
- אריה לובין, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- יצירות של אריה לובין באתר אירופיאנה.
- גדעון עפרת, אריה לובין, 1929: המהפך! באתר ״המחסן של גדעון עפרת״
- דוד תדהר (עורך), "אריה לובין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5438
