בית טיכו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכניסה לבית טיכו

בית טיכו הוא אחד הבתים הראשונים בירושלים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. הבית שימש למגוריהם ועבודתם של הציירת אנה טיכו ובעלה הרופא החוקר אברהם אלברט טיכו שהיו דמויות בולטות בחברה הארץ ישראלית של תחילת המאה ה-20. כיום המקום משמש כמסעדה וכמוזיאון המנציח את פועלם.

היסטוריה

הבית נבנה בשנת 1864 על ידי הגא רשיד נשאשיבי, ערבי אמיד, ונודע אז בשם "טירת רשיד". כעבור חמש שנים שכר אותו סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא, יהודי מומר שלימים נודע כזייפן עתיקות ועמד במרכזה של פרשיית זיוף בינלאומית שזעזעה את עולם הארכאולוגיה. שפירא התגורר בבית עם אשתו ובנותיו עד התאבדותו בשנת 1884. אחריו אכלסו את הבית מספר דיירים, ביניהם כמה מהדמויות המוכרות בירושלים של אותם ימים. ב-1924 קנו את הבית רופא העיניים, אברהם אלברט טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו, שהייתה גם דודניתו. השניים הטביעו את חותמם האישי על הבית והוא נקרא על שמם עד היום.

ד"ר אלברט טיכו ורעייתו אנה נולדו בסוף המאה ה-19 במורבייה. ד"ר טיכו השלים את לימודי הרפואה שלו בווינה והתמחה ברפואת עיניים בבית החולים "רודולף". אנה החלה ללמוד אמנות בגיל 15, אף היא בווינה. ב-1912, לאחר שנשלח על ידי הארגון פרנקפורטאי "למען ציון" לפתוח מרפאת עיניים בירושלים, נשא ד"ר טיכו את אנה לאישה.

עם הגיעם לירושלים פתח ד"ר טיכו מרפאה, ולאחר שנים מספר החליטו לשפר את רמת חייהם ולרכוש את בית המידות בקרבת רחוב הקונסולים (רחוב הנביאים היום), שנחשב באותה תקופה לסביבת המגורים היוקרתית ביותר בירושלים. ד"ר טיכו, שהיה אזרח גרמניה שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה כרופא בצבא הגרמני ונעדר מירושלים.

בשנת 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט, נדקר ד"ר טיכו בידי ערבים בדרכו למרפאתו שבשכונת מאה שערים, ובעקבות כך החליטו הוא ואשתו להסב את הקומה התחתונה של הבית למרפאת עיניים, מרפאה ששירתה את אוכלוסיית ירושלים, עשירים ועניים כאחד. לצד טיפול בחולים, עסק ד"ר טיכו במחקר רפואת העיניים והיה מחדש בינלאומי בתחום עבודתו. שמו של ד"ר טיכו יצא למרחוק, ואת מרפאתו פקדו חולים מרחבי המזרח התיכון.

ביתם של בני הזוג, שיחד עם הגן והחורשה הצמודים אליו משתרע על שטח של כשלושה דונם, היה למקום מפגש לאינטלקטואלים, אמנים, אנשי ספרות ופוליטיקאים. בין היתר ארח הזוג את הנציב הבריטי העליון סר ארתור ווקופ, את האמנים מרדכי ארדון ומארק שאגאל, את הפילוסוף מרטין בובר, ורבים אחרים. בני הזוג טיכו אמנם צברו נכסים רבים, אך לא ניהלו אורח חיים ראוותני והיו אנשי עבודה לאורך כל חייהם. הזוג טיכו ותפקידם בחברה הארץ ישראלית הונצח במערכון של שייקה אופיר, "ציונה והעין המקולקלת", המתעד ביקור בבית טיכו בשל מחלת עיניים.

ד"ר טיכו נפטר ב-1960. אנה, ששימשה כסייעת במרפאת העיניים של בעלה, ציירה ורשמה את נופיה של ירושלים ואת אנשיה. היא המשיכה להתגורר, ליצור ולארח בבית עד מותה בשנת 1980. בשנות חייה האחרונות הוזנח במקצת הבית וחלקים ממנו הושכרו. בצוואתה הותירה את הבית, על אוסף האמנות שבו, למען תושבי ירושלים כאות הוקרה לעיר שכה אהבה.

הבניין שופץ על ידי האדריכל דוד קרויאנקר על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו עוד בחייה, והוסב למוזיאון מודרני המיטיב לשקף את אווירת ירושלים של תחילת המאה ה-20.

מוזיאון ישראל מפעיל כיום את מוזיאון בית טיכו כשלוחה חיצונית שלו. במוזיאון מוצגים יצירותיה של אנה טיכו, אוסף החנוכיות של ד"ר אברהם טיכו, חלק מכלי עבודתו והסברים על אודות חיי הזוג.

ראו גם

אנה טיכו

ד"ר אברהם אלברט טיכו

גלריה

קישורים חיצוניים