תוכנית וויאג'ר

תוכנית החלל וויאג'ר היא סדרה של משימות חלל לא מאוישות במסגרת תוכנית החלל של ארצות הברית ובוצעה על ידי סוכנות החלל של ארצות הברית.

במסגרת התוכנית שוגרו בשנת 1977, שתי גשושיות - וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2 למסלול ארוך במטרה לצלם את כוכבי הלכת צדק ושבתאי, לוויניהם וטבעותיהם וכמו כן להחזיר נתונים נוספים על גופים אלו.

למרות שמשימתן הושלמה, המשיכו הגשושיות במסע אל קצה מערכת השמש כשהן ממשיכות לשדר נתונים חשובים.

• נכון ליוני 2024, וויאג'ר 1 יצאה מגבול מערכת השמש (ב-25 באוגוסט 2012), והיא נמצאת במרחק של 163.074480 יחידות אסטרונומיות (בערך 24,395,594,909 ק"מ) מכדור הארץ וכעת היא העצם מעשי ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ. בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה הגשושית תמשיך לשגר נתונים מדעיים לפחות עד שנת 2025 ובמקסימום עד 2030, והגנרטורים התרמו-אלקטריים הרדיואיזוטופים שלה (RTGs) עשויים לספק מספיק כוח חשמלי להחזרת נתונים הנדסיים עד 2036.
• נכון ליוני 2024, וויאג'ר 2 יצאה מגבול מערכת השמש (ב-5 בנובמבר 2018), והיא נמצאת במרחק של 136.1 יחידות אסטרונומיות מהשמש (בערך 20,369,102,252 ק"מ) והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות של 15.341 קילומטר לשנייה או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ להליוספירה של השמש) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN). באפריל 2023 חדלו לפעול הגנרטורים התרמו-אלקטריים של הגשושית, והיא החלה להשתמש במאגר של כוח גיבוי המיועד למנגנון בטיחות על הסיפון, וצפויה להמשיך לשדר עד בערך שנת 2026 - המועד המוערך כי יאזל לגשושית כל חומר המספק אנרגיה, היא תפסיק הפעלת כל המכשירים הנמצאים עליה, ותמשיך לשוטט בחלל לנצח.

חקר החלל בשנות השבעים

בשנות השבעים של המאה העשרים התמקד חקר החלל במחקר גופים אשר אינם תלויים בכדור הארץ, כלומר חקר כוכבי הלכת.

לאחר הנחיתה על הירח ב-16 ביולי 1969 והמשימות שאחריה, אשר חקרו את הירח בתחילת שנות השבעים, חל שינוי בחקר החלל, ויעד המשימות במשך שנות השבעים היה חקירת מערכת השמש כולה.

ישנן מספר סיבות לתפנית זו ביחס אל חקר החלל:

• הירח, אשר היה עד עתה גרם השמים היחיד שנחקר בצורה אינטנסיבית, הן על ידי גשושיות בלתי מאוישות והן על ידי חלליות מאוישות, הפסיק להיות מסתורי כפי שהיה בעבר, עקב התגליות הרבות שהתגלו בטיסות אליו. לא היה תמריץ לשלוח טיסות נוספות לירח, כיוון שהמחקר בו התקרב לסיומו, והמחיר של הטיסות אליו לא השתווה לתועלת שיפיקו מהן. לכן, התרכזו החוקרים בכוכבי הלכת, אשר בתקופה של הטיסות לירח הוזנחו.

• טכנולוגיות השיגור והנחיתה השתפרו במרוצת השנים, והוזילו את העלויות של שליחת גשושיות לחלל.
• המירוץ לחלל, אשר היה חלק מן המלחמה הקרה, המשיך גם אחרי הנחיתה על הירח, ועבר אל חקר מערכת השמש כולה. על מנת להוכיח את עליונותן, השקיעו מעצמות החלל יתר מרץ במחקר הגופים השונים במערכת השמש.

• האווירה ששררה לאחר הנחיתה על הירח הייתה אופטימית מאד בנוגע לחקר החלל. אנשים ראו בחלל את העתיד של האנושות ואת שיאה של הקדמה. כבר בכוח העובדה הזאת להמריץ חקר פלנטות חדשות. אך בנוסף לקדמה שראו בחלל, כוכבי לכת רבים היו מושא עיניהם של אזרחים בכל העולם, כיוון שהאמינו כי שם יימצאו חיים חוצניים. בתקופה זו האמינו כי בכוכב הלכת נוגה קיימים חוצנים, בעיקר בגלל מראה האטמוספירה שלו. רק במשך העשור התגלה כי בכוכב הלכת קיימים תנאים שנוגדים כל היתכנות לחיים במקום. גם בכוכב הלכת מאדים, וכן בירחים של ענקים גזיים, סברו כי קיימים חיים. קרל סייגן, מבחירי האסטרונומים בתקופה זו, נתן משקל רב לרעיונות אלו, והאמין כי אכן קיימים חיים מחוץ לכדור הארץ, ואולי אף במערכת השמש עצמה. בעצתו, נשלחו בתוך גשושיות וויאג'ר תקליטי זהב, אשר נשאו בתוכן מידע על המין האנושי, על מנת שביום מן הימים, אם יצור מחוץ לכדור הארץ יראה את התקליט, הוא יוכל לדעת מי שלח אותו, ואף איך יוכל ליצור קשר איתו. אומנם, מכיוון שהסיכוי לתרחיש זה הוא נמוך ביותר, תקליטי הזהב הם יותר מחווה מהמין האנושי מאשר משלוח ליצורים חוץ-ארציים.

תוכנית וויאג'ר היוותה תנופה לחקר החלל בתקופה זו, ורבים מממצאיה מהווים גורם משפיע גם בימינו.

ראו גם

• וויאג'ר 1
• וויאג'ר 2

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוכנית וויאג'ר בוויקישיתוף

• איתי נבו, מסע בין כוכבים – גרסת המציאות, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 באוגוסט 2017
• קים טינגלי, ניו יורק טיימס מגזין, המהנדסים הנאמנים שניווטו את גשושיות הוויאג'ר של נאס"א ברחבי היקום, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2017

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.