וויאג'ר 1
 | |
| דגם של הגשושית וויאג'ר 1 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | נאס"א |
| מפעיל | JPL |
| תאריך שיגור | 5 בספטמבר 1977 |
| משגר | טיטן 3E |
| אתר שיגור | SLC-41, נמל החלל קייפ קנוורל |
| http://voyager.jpl.nasa.gov/ | |
| משימה | |
| סוג משימה | ביצוע יעף |
| ביצוע יעף על | צדק ושבתאי |
| תאריך ביצוע היעף |
צדק: 13 באפריל 1979 שבתאי: 14 בדצמבר 1980 |
| מיקום נוכחי | תווך בין כוכבי |
| משך המשימה | פעילה. 47 שנים, 3 חודשים ו־16 ימים חלפו |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 721.9 ק"ג |
| כוח | 420 ואט |
.jpg)
וויאג'ר 1 (באנגלית: Voyager 1) היא גשושית ששוגרה על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ב-5 בספטמבר 1977.
היסטוריה
וויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.
אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחים וכן הרי געש פעילים. הגשושית ניצלה באמצעות הטכניקה של מקלעת כבידתית את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו, שהם המסיביים ביותר במערכת השמש, כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור).
בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.
בדצמבר 2012, הגיעה וויאג'ר 1 לשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ-18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ[1]. במהלך שנת 2011 קלטה הגשושית בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף, נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים תצא וויאג'ר ממערכת השמש[2].
בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה תמשיך הגשושית לשגר נתונים עד שנת 2025[3]. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה, שהיא קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש, וכך, לראשונה בתולדות האנושות, הגיע חפץ מעשה ידי אדם אל מעבר למערכת השמש. עד לנובמבר 2018 עת וויאג'ר 2 השיגה את היעד הזה, היא הייתה היחידה לעשות כן.
ב-28 בנובמבר 2017 הופעלו מנועי תמרון קטנים של החללית, שמטרתם לאפשר לה להתכוונן במרחב, לאחר שהיו רדומים במשך 37 שנים. המהלך נעשה לאחר שהובחנה התדרדרות במערכת הראשית של מנועי התמרון של החללית, ונועדה להאריך משך חייה[4].
מידע עכשווי
בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.
| תאריך | המרחק מהשמש (ביחידות אסטרונומיות) | מרחק מהשמש (בק"מ) | הערות |
|---|---|---|---|
| 17 בפברואר 1998 | 69.419 | ± 10,384,934,586 | השיגה הגשושית את פיוניר 10 שהייתה עד אז העצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר. |
| 13 בדצמבר 2010 | 116 | ± 17,353,353,001 | |
| 2 באוגוסט 2011 | 117.8436 | ± 17,629,151,635 | |
| 9 בספטמבר 2012 | 121.836 | ± 18,226,406,174 | |
| דצמבר 2012 | 123.620 | ± 18,493,288,775 | |
| ספטמבר 2013 | הגיעה הגשושית לקצה הגבול המגנטי של מערכת השמש (לפי הודעה רשמית של נאס"א). | ||
| 6 ביולי 2014 | 128.32 | ||
| 23 במאי 2015 | 131.46 | ||
| 11 בדצמבר 2018 | 144.168 | ± 21,567,148,063 |
עתיד המשימה
הגשושית אינה מכוונת לעבר כוכב מסוים. בתחילת המאה ה-25 צפויה הגשושית להיכנס אל עננת אורט, אבל ייקח לה עוד כ-30,000 שנים עד שתצא מתחומה[5]. בעוד כ-40,000 שנה הגשושית צפויה לחלוף במרחק של 1.6 שנות אור מכוכב גליזה 445.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וויאג'ר 1 |
- קפאי פינס, מנפלאות שבתאי וטבעותיו, מדע כ"ה 4
- איפה וויאג'ר?- המרחק של וויאג'ר מכדור הארץ והשמש באתר המשימה
- ריכוז ידיעות על חלליות וויאג'ר הנפרדות ממערכת השמש, באתר "הידען"
- נאס"א: הגשושית וויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש (וושינגטון פוסט)
AP, לראשונה בהיסטוריה: וויאג'ר 1 יצאה ממערכת השמש, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013- איתי נבו, מסע בין כוכבים – גרסת המציאות, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 באוגוסט 2017
הערות שוליים
- ^ אסף שטול-טראורינג, נאס"א: וויאג'ר 1 על גבול מערכת השמש, באתר הארץ, 18 ביוני 2012
- ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
- ^ כתבה באתר וויאג'ר של נאס"א
- ^ אליסף קוסמן, וויאג'ר 1 הפעילה מנועים שהיו רדומים במשך 37 שנים, באתר "הידען", 2 בדצמבר 2017
- ^ PIA17046: Voyager Goes Interstellar (Artist Concept), באתר נאס"א, 12 בספטמבר 2013
28609865וויאג'ר 1