וויאג'ר (מאדים)

תוכנית וויאג'ר מאדים (באנגלית: Voyager Mars Program) הייתה תוכנית לחקר החלל של נאס"א לשליחת גשושיות לא מאוישות אל מאדים. המשימות תוכננו כחלק מתוכנית יישומי אפולו בין 1966 ל-1968 ותוכננו לשיגור ב-1974-5. מטרת שיגורן היה ביצוע משימות מקדימות לנחיתה מאוישת על המאדים.

במקור הציעה נאס"א להשתמש בנחתת שתוכנס לתוך תא פיקוד של חללית אפולו ותשוגר על גבי סטורן IB בעל שלב קנטאור. אולם מארינר 4 גילתה ב-1965 שאטמוספירת מאדים דלילה ביותר ולכן היה אפשר להסתפק במגני חום פשוטים יותר ולפיכך תוכננה חללית חדשה שכללה מקפת ונחתת. התכנון החדש הצריך משגר סטורן 5 לשיגור הנחתת והמקפת. המקפת תוכננה להיות גשושית מארינר משופרת, זהה לגשושיות מארינר 8 ו-9, בעוד הנחתת תהיה נחתת סרוויור שתשופר ויתווספו לה מצנחים ומנועי האטה נוספים.

תקצוב התוכנית יחד עם כל תוכנית יישומי אפולו הופסק ב-1968 והמשימה בוטלה לגמרי ב-1971, בעיקר בגלל ששיגור שתי הגשושיות על גבי משגר אחד היה מסוכן ויקר מדי.

למרות ביטול התוכנית, התכנונים והפיתוחים שיועדו לוויאג'ר - מאדים שימשו בסופו של דבר בתוכנית ויקינג של אמצע שנות ה-70.

השם וויאג'ר שימש לאחר מכן את חלליות מארינר 11 ו-12 שנקראו בשמות וויאג'ר 1 וויאג'ר 2 שנשלחו לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים. גם חלליות הוויאג'ר אלו הגיעו מתוכנית גדולה יותר שתוכננה ובוטלה - הפלנטרי גראנד טור.

ראו גם

• פלנטרי גראנד טור
• תוכנית וויאג'ר
• תוכנית ויקינג
• תוכנית סרוויור
• תוכנית מארינר
• תוכנית החלל האמריקאית