עפירו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תאוריית החבירו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמת הפעילות של העפירו במזרח הקדום לפי עדויות אפיגרפיות מימי אל־עמארנה

עפירו או עֲפֵרִים[א] (באוגריתית: 𐎓𐎔𐎗𐎎[1] – עפרם, במצרית קדומה: 𓂝𓊪𓂋𓅱𓀀𓏥 – עפרו), הידועים גם בהגייה האכדית חַֿבִּירוּ או ח'בירו (באכדית: 𒄩𒁉𒊒 ‏–‏ ḫa-bi-ru, בשומרוגרמות: ‏–‏ SA.GAZ), הם אנשים מסטטוס חברתי שהיה קיים במזרח הקרוב הקדום ובעיקר בכנען בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, המאה ה־18 עד המאה ה־12 לפנה"ס.

אטימולוגיה

ꜥpr.w (עפרים)[2] בכתב חרטומים
a
p
r		 wA1Z3

השם התגלה לראשונה באכדית, בצורה ḫa-bi-ru. העיצור השמי צפון־מערבי ע' מתועתק לאכדית כ־ḫ‏[3][4][5] וקיימים בה חילופי ב' ופ', ועל כן ממצאים באוגריתית ובמצרית הוכיחו כי שורש המילה הוא בוודאות ע־פ־ר, וצורת הקריאה הנכונה היא עפירו.[ב][3][5][6][7][8]

השומרוגרמה SA.GAZ

לעיתים מתחלף המונח "עפירו" באכדית בשומרוגרמות SA.GAZ. מילונים אכדיים לשומרוגרמות הוסיפו ל־SA.GAZ את הגלוסה "חַֿבַּתֻ" (בוזז), ועל כן היו ששערו שכך יש לקרוא את השומרוגרמות. אולם, במכתבי אל־עמארנה נמצא הכתיב SA.GA.AZ, ובכתבי אוגרית נמצא הכתיב SAG.GAZ, דבר המצביע שהשומרוגרמות נקראו ככתבן והן בכלל אינן אידאוגרמות. המילה האכדית היחידה שיכלו לבטא היא "שַׁגַשֻׁ" – רוצח או ברברי. אולם צירוף גלוסה למילה אכדית מעלה אף היא תהיות, ומשמעות המילים "רוצח" ו"בוזז" לא תואמת את מהות העפירו. לכן, נראה שיש למצוא גם את משמעות ה־SA.GAZ בשפות שמיות צפון־מערביות – כמו במילה הארמית שגש ובמילה הערבית סַגִ'סַ, שמשמען עכור, חסר מנוחה. לפי פירוש זה, יש לפרש את חַֿבַּתֻ לא כבוזז אלא כהֶלֶךְהערך המילוני "הלך#הֵלֶךְ" באתר ויקימילון, כך שגם משמעות מילה זאת תתאים לעפירו.[9]

אפיון

אפיון בלשני

חלק מאפיון העפירו מתבסס על המקור הלשוני של המונח. בהתבסס על השורש ע־פ־ר, בלשנים כגון עדיה חורון וציפורה כוכבי־רייני סוברים כי משמעות המילה "עפירו" נגזרת מהמילה עפרהערך המילוני "עפר#עָפָר" באתר ויקימילון.[7][6] חורון סובר כי המונח קשור לעפר־הארץ, וה"עפירים" היו כפריים שוכני שדה ומדבר, בניגוד ליושבי הערים.[7] אחת ממשמעויות המונח, לסברתו, היא טכנית בין־לאומית: "שכיר מבין נערי־השדה",[7] מכל העמים והלשונות (בדומה ללאנדסקנכט).[10] כוכבי־רייני טוענת כי מדובר בכינוי גנאי לאנשים שאיבדו את זכויותיהם בערי כנען ובאזורים השכנים ואינם חלק מהתרבות הממוסדת.[6] העפִרו לסברתה היו פליטים ועריקים, ללא זהות אתנית או לאומית מאוחדת, שנאלצו לברוח מהשלטונות והפכו לשכירי חרב לשליטים מקומיים בהרי הלבנון ובאזור שכם ולשלטון המצרי.[6] העפרו היו מוכרים ברחבי כל המזרח הקרוב הקדום.[6]

השם עפִרו הוא במשקל השמי qatilu (בעברית קָטֵל[11]).[5] לפי כוכבי־רייני המשקל מציין מצב, ו"עפִרו", לפירושה, הוא איפוא "מעופר, מכוסה עפר".[6]

אפיון לפי הממצא האפיגרפי

התנאים בהם התהוו העפירו לא ברורים לחלוטין. תחילת הופעתם בתעודות ההיסטוריות היא בשיא ההגירה האמורית למסופוטמיה, וייתכן שתחילתו של המעמד באמורים מחוסרי רכוש וקרקע.[5] ההצעה מתבססת גם על המקור השמי הצפון־מערבי של המושגים הקשורים בעפירו.[5]

אופיים של העפירו משתנה בין זמן לזמן ובין מקום למקום. נראה כי יש קשר בין אופי השלטון המרכזי להתנהלות העפירו – תחת שלטון האימפריה החתית המרכזית והחזקה אין סימן לעצמאות ותוקפנות מצד העפירו.[12] בדומה לכך, תחת הממלכות היציבות של חֿמורבי ורים־סין היו העפירו יחידות צבאיות המתבססות על הסמכות המדינית.[13] לעומת זאת, תחת האימפריה המצרית, ששלטונה אופיין בבלגן ובהפקרות, היו העפירו גורם מפריע.[12] כך היה גם בתקופת הממלכות הקטנות היריבות באזור מרי.[14]

שמות העפירו מתעודות נוזי[15] וכן מבבל, אללחֿ ואשור[16] מעידים על מוצא מעורב והרכב אתני מגוון ביותר בתעודות נוזי הם מוצגים כעבדים למחצה במצב תלות,[12] ובאללחֿ נמצאו ביניהם שודדים, רוצחים, עבדים ואף כהנים.[16] המאפיין המשותף להם הוא מעמד החברתי הנמוך.[15] במקומות אחרים הם מקורבים לשכבות הגבוהות – באלישר היו עבדי המלך, בלרסה אורגנו ביחידות צבאיות מטעם השלטון, בחתושש במאה ה־19 לפנה"ס היוו חיל־משמר, ליד מרי נמצאו כחילות־עזר לנסיכים מקומיים, ובסביבות אללחֿ במאה ה־15 לפנה"ס נערכו ביחידות צבאיות סדירות.[12] גם בכנען תחת מצרים בתקופת אל־עמארנה הטרדות השליטים לא מבטלות את עובדת היותם מאורגנים בחילות השליטים המקומיים והמצריים.[12]

"עפירו" ביחיד מארץ־הגבעות (𓈉) כפי
שהופיע בסיפור כיבוש יפו[17] בכתב חרטומים
a
p W		 y
r		 Z1T14N25

בסיפור כיבוש יפו, נכתב בחלק מקוטע של המגילה כי ג'חותי שר צבא פרעה אמר: ”[תן?] להם מזון, או התר לעפיר להיות נהג־מרכבה”.[17] חלק מהמתרגמים תיעתקו לאותיות לטיניות כ־Aper, וחלק Apir.[17][18]

טקסטים של חתושיליש השלישי שנמצאו באוגרית מעלים שיחסי אוגרית והעפירו הגיעו עד למלך אוגרית ומלך החתים.[19] מלך החתים הצהיר באחד ממכתביו שאם משרת של מלך אוגרית, או אוגריתי, או משרת של משרת של מלך אוגרית, יברח ל"עפירו של השמש[20]" או ימרוד וייכנס לגבולם, הוא לא יקבל זאת ויחזירו למלך אוגרית.[19]

פסלו של אד־רמי (אנ') מלך אללחֿ ועליו כתובתו המלכותית, בה הוא מספר שישב בקרב העפירו הלוחמים שבע שנים

מלך אללחֿ אד־רמי (אנ') סיפר על גבי פסלו (אנ') שלאחר שגורש מחלב, עיר מלכות אבותיו, הוא נדד עד שהגיע לעיר אַמִּיַּה (הממוקמת לא רחוק מהגבול הצפון מערבי של המצרים באסיה בתקופת הברונזה המאוחרת)[21] בכנען, שם התאספו סביבו אנשי חלב, מוכישחֿה (אזור אללחֿ), ניאיחֿ (כנראה מדרום לאללחֿ) ונוחֿשּה (אנ') שחיו באמיה והכירו במוצאו המלכותי, והוא הפך למנהיגם.[22] אז הוא ישב עם "ERÍN.MEŠ LÚ.SA.GAZ" (לוחמי העפירו) שבע שנים, בהן ביצע פעולות פולחניות לניבוי.[22] בשנה השביעית נענו, לדבריו, תפילותיו לאל הדד והוא יצא באניות להר חזו, ובהמשך עלה למלכות באללחֿ.[22]

המחקר המזרחני האירופאי נהג לראות, בעבר, את העפירו כמין בדואים נוודים.[13] כיום ברור שמדובר היה בהנחה לא מבוססת ומוצא העפירו היה מארץ נושבת.[13] בתעודות חתיות ואגריתיות מוזכרים יישובים של העפירו, כמו למשל "חֿלב עפרם" – רובע העפירו בעיר חלב.[13] ייתכן שגם במקומות אחרים בהם היו בחבורות גדולות שימשו להם רבעים משלהם.[13] במכתבי אל־עמארנה מוזכר כי נסיך אחד נתן עיר לעפירו – לפי המחקר היה זה כדי לשכן את חיל העזר העפירו של אותו נסיך.[13] בנוזי ובאללחֿ, תעודות המפרטות את מוצאם מאשרות שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הגיעו מערים מוכרות ולא כנודדי־מדבר.[13]

הופעות אפיגרפיות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא שהרשימה בפסקה מועתקת ברובה מהאנציקלופדיה העברית.
אזכור קבוצת אנשים בשם `PR.W[דרוש מקור][מפני ש...] מתוך תיאור קרב קדש מאבו סימבל.

העפירו מוזכרים בכתובות משומר, ממצרים העתיקה, מאכד, מהאימפריה החתית, ממיתני, מכנען ומאוגרית.

  • לראשונה מוזכרים העפירו בתעודות אכדיות מהמאות 17–18 לפנה"ס, שבהן הם מתוארים כחבורות צבאיות מאזור קפדוקיה שבאנטוליה, מלכות לרסה, בבל, מארי וסביבותיה.
  • בתעודות מהמאה ה־15 הם מוזכרים שוב כיחידות צבאיות מאזור אללח'.
  • בתעודות נוזי הם מתוארים כבני חסות של המדינה וכמעמד של עבדים או אנשים מאומצים. העפירו מוזכרים ב־20 תעודות.
  • בתעודות חיתיות מהמאות ה־13–14 לפנה"ס הם מתוארים כנתינים משועבדים.
  • במכתבי אל־עמארנה (מאמצע המאה ה־14 לפנה"ס) הם מוזכרים כחילות עזר לשליטים יריבים וגורם מפריע בכנען. העפירו מוזכרים ב־61 תעודות.[23]
  • בתעודות אוגרית מוזכר שמם בהקשר "עפירו של השמש" (מלך חת), או "חֿלב עפרם" (רובע העיר "חלב" של העפירו).
  • בתעודות מצריות מהמאות 12–15 לפנה"ס הם מוזכרים כשבויים וכעבדים מאזור ארץ ישראל וסוריה.
  • מתעודות ממרי מהמאות 14–15 לפנה"ס הם מוזכרים כחבורות שודדים.

בתיאור שני מסעותיו של אמנחותפ השני לארץ ישראל נטען כי חלק ניכר מהאוכלוסייה מהווים העפירו שהיו נודדים למחצה. במכתבים, המוכרים גם כ"מכתבי אל־עמארנה", יש פניות של מושלי ערים אל מלך מצרים לשלוח צבא כדי לדכא תוקפנות של מושלים אחרים, במכתבים אלה מוזכרים גם העפירו שהיו חסרי זהות אתנית ומילאו תפקיד בסכסוכים שבין הערים השונות והעבירו את נאמנותם על פי שיקוליהם.

סתי הראשון שחי במאה ה־13 לפנה"ס ערך שלושה מסעות לארץ ישראל ולסוריה. מסעו הראשון היה כדי לדכא מרד שפרץ בבית שאן. לזכר ניצחונו הציב שתי מצבות בבית שאן שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום. באחת המצבות מתואר ניצחונו של סתי הראשון על העפירו ב"הר יַרְמְתוּ" (רֶמֶת שבנחלת שבט יששכר).[דרוש מקור]

קשר בין העפירו והעברים

החֿבירו (לפי הכתיב האכדי) התפרסמו לראשונה ב־1888 במכתבי אל־עמארנה, באכדית בצורה ḫa-bi-ru, שם מוזכרים כמטרידים את שליטי כנען.[24] בשל המעתק הידוע של העיצור השמי צפון־מערבי ע' לאכדית כ־ḫ,[25] הלהט אחר ראיות חיצוניות לסיפורי המקרא הביא חוקרים בסוף המאה ה־19 לשער כי למושג זיקה אטימולוגית (בחילופי חֿ'־ע' ובשמירה על הב') והיסטורית לעברים המקראיים.[8] השערות אלה התבססו על ההקבלה בין הטרדת שליטי כנען לסיפור ההתנחלות המקראי.[24] מזהי הקשר נחלקו בין זיהוי מלא בין החֿבירו לעברים כמושגים אתניים, דרך זיהוי מלא בין המושגים כמונחים חברתיים־מעמדיים, ראייה של העברים המקראיים כחלק מהחֿבירו, ועד שלילת הזיהוי כליל.[8] הגילויים במצרית עתיקה ובאוגריתית, שהראו שהשורש המקורי של המילה הוא ע־פ־ר, סיבכו את העניין,[8][15] וכיום מקובל שאין כל קשר אטימולוגי בין העפירו לעברים.[6][7][8] קשר בין עפירו לעברים, אם היה כזה קשר, מצטמצם לקשר היסטורי בין הקבוצות בלבד.[26][27]

עם הִתרבות המידע על העפירו, נעשה ברור כי העפירו הם קבוצה חברתית ממוצאים אתניים מגוונים, וכיוון שהמונח עברי נחשב ליסוד אתני המתייחס על עבר בן שלח, ולפיכך מנותק לחלוטין מהמונח עברי גם אטימולוגית וגם עניינית.[28]

כאמור לעיל, משקל המילה עפירו הוא qatil. ציפורה כוכבי־רייני הדגישה כי משקל זה מציין מצב, בעוד המונח עברי הוא במשקל של ייחוס (נִסבֶּה) כמו המילה יהודי, מצרי.[6]

אולם, בלי קשר הכרחי לאטימולוגיה של השם, הוצע כי גם המונח עברי אינו יסוד אתני של עם ישראל הקדום, אלא משקף מעמד חברתי הדומה לזה של העפירו.[29] לפי הצעה זו אזכורי העברים בספר שמואל א משקפים בחלקם קבוצות של פליטי חברה מתוך בני ישראל, דהיינו עפירו/ח'בירו מבני ישראל, בין שיש קשר אטימולוגי בין המונחים ובין שלא, או ככינוי גנאי בפי הפלשתים לכלל בני ישראל, שכולם כביכול ממעמד חברתי נחות. אבל שאר האיזכורים של העברים במקרא, ככינוי לאברהם אבינו[30] או ליעקב ובניו[31], סותרים הנחה זו, אם כי כל האזכורים הם לגבי בני ישראל או אבותיהם שהינם בסטטוס של מהגרים או של עבדים. יצויין כי חז"ל ראו במונח "עברי" או "עברים" כמייחס לעבר בן שלח, או כציון שהנושא את התואר מצוי "בעברו השני של העולם" מבחינה השקפתית או תפיסתית[32]. לדעות אחרות זהו כינויו של אברהם, ואחריו של צאצאיו, שמוצאו ממסופוטמיה שבעבר הנהר[ג][33].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • J. Bottéro, Le problème des Ḫabiru à la 4e Rencontre assyriologique internationale, Cahiers de la Société Asiatique 12 (Paris: Imprimerie Nationale, 1954)
  • M. Greenberg, The Hab/piru, American Oriental Society, (New Haven: American Oriental Society, 1955) מסת"ב 0940490390
  • N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271-288.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עפירו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לוחות KTU2 2.47, 4.48, 4.73, 4.346, 4.380, 4.610, 4.693, 4.752, 4.784
  2. ^ גרסאות נוספות:
    a
    p
    r    		 A1Z3
    a
    p W    		 y
    r    		 Z1T14A1Z3
    ראו: Ernest Alfred Wallis, An Egyptian hieroglyphic dictionary, John Murray, 1920, p. 119
  3. ^ 3.0 3.1 Dennis Pardee, Textes akkadiens d'Ugarit (à propos du livre de Sylvie Lackenbacher), Syria. Archéologie, Art et histoire 81, 2004, עמ' 251–252 doi: 10.3406/syria.2004.7787
  4. ^ ולעיתים לא מתועתק כלל. ראו Eugen J. Pentiuc, West Semitic Vocabulary in the Akkadian Texts from Emar, Eisenbrauns, 2001, עמ' 217–218
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 376
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 ציפורה כוכבי־רייני, למלך אדוני: מכתבי אל־עמארנה, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 12
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 159
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 יונתן רטוש, "עבר" במקרא או ארץ העברים, בית מקרא טז, 1971, עמ' 563
  9. ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 375–376
  10. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 359
  11. ^ דוגמה למשקל qatil: ka-bi-du באכדית (מושאל מכנענית) – כָּבֵד בעברית. ראו: Eugen J. Pentiuc, West Semitic Vocabulary in the Akkadian Texts from Emar, Eisenbrauns, 2001, עמ' 240 (להרחבה עיינו גם בעמודים הסמוכים)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 372
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 373
  14. ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 372–373
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 370
  16. ^ 16.0 16.1 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 374
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Stephan W. Gruen, The Meaning of hieroglyphs in Papyrus Harris 500, Verso (=Joppa) 1, 5, The Journal of Egyptian Archaeology 58, 1972, עמ' 307 doi: 10.2307/3856266
  18. ^ T. Eric Peet, The Legend of the Capture of Joppa and the Story of the Foredoomed Prince. Being a Translation of the Verso of Papyrus Harris 500, The Journal of Egyptian Archaeology 11, 1925, עמ' 226 doi: 10.2307/3854145
  19. ^ 19.0 19.1 Claude Schaeffer-Forrer, Fouilles de Ras Shamra-Ugarit, Syria. Archéologie, Art et histoire 31, 1954, עמ' 47 doi: 10.3406/syria.1954.4984‏, JSTOR 4196770
  20. ^ "השמש" היה כינוי למלך החתים
  21. ^ Nadav Na'aman, Canaan in the second millennium B.C.E., Eisenbrauns, 2005, עמ' 112, מסת"ב 978-1-57506-568-7
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Edward L. Greenstein, David Marcus, The Akkadian Inscription of Idrimi, Journal of the Ancient Near Eastern Society 8, 1976, עמ' 64–65, 67 (ראו גם בגרסה נוספת)
  23. ^ מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, 1958, תרגום והערות מ' ויינפילד, ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 4
  24. ^ 24.0 24.1 משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 369
  25. ^ Eugen J. Pentiuc, West Semitic Vocabulary in the Akkadian Texts from Emar, Eisenbrauns, 2001, עמ' 217–218
  26. ^ שמואל אברמסקי, "עם ישראל: עברים", האנציקלופדיה העברית, כרך ל"ו, עמ' 891–892, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ד
  27. ^ מלמט, א., 1995–1996. "יציאת מצרים – מקבילות מצריות", ארץ-ישראל 231–234 :25. ועיין קישור למאמרו של מלמט, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  28. ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 377
  29. ^ N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271-288.
  30. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג
  31. ^ ראו למשל ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק ל"ב
  32. ^ בראשית רבה, פרשה מ"ב, פסקה ח'
  33. ^ רש"י על ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג

ביאורים

  1. ^ המשקל המקורי של המילה הוא qatil, שהתגלגל לעברית כמשקל קָטֵל, ובריבוי – קְטֵלִים (הע' בתחילת המילה נחטפת ולכן לא מנוקדת בשווא). ראו בפרק אטימולוגיה.
  2. ^ חילופים מסוג זה ניתן לראות בשם המלך חמורבי, שנכתב "חֿמורבי" באכדית אך מקורו בשם השמי הצפון־מערבי "עמורפא" – בחילוף ה־ע' ב־חֿ' וה־פ' ב־ב'.
  3. ^ היא מצויה מעברו השני של הפרת מבחינת ארץ כנען בה התיישב אברהם באחרית חייו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36725260עפירו

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עפירו&oldid=2335875"