הר הלבנון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 3,088 מטרים (קורנת א-סוודא) |
| מדינה |
 לבנון |
| מיקום | לאורך מרכז המדינה |
| רכס הרים | הלבנון |
| אורך הרכס | 160 ק"מ |
| מסלול ההעפלה הקל | טיפוס זוחל |
| קואורדינטות | 34°18′00″N 36°07′00″E / 34.30000°N 36.11667°E |
הר הלבנון (בערבית: جبل لبنان, תעתיק מדויק: ג'בל לבנאן) הוא רכס ההרים המרכזי והגבוה ביותר בלבנון. הוא מתפרס לאורך 160 ק"מ במרכז לבנון ומקביל לים התיכון. פסגתו מגיעה עד לגובה של 3,088 מטרים מעל גובה פני הים, ונקראת קורנת אסוואדה.
אטימולוגיה
שמו של ההר ניתן לו על שום פסגותיו המושלגות והלבנות. בהמשך ניתן השם גם ללבנון הקטנה, שהתקיימה החל מהמאה ה-11 בשטחו של ההר ומערבה עד הים התיכון, לפרובינציה אוטונומית למחצה שהתקיימה באזור בתקופת האימפריה העות'מאנית, ולבסוף למדינת לבנון ולמחוז הר הלבנון המתפרס על רוב שטחו של ההר.
היווצרות
על פי המחקר רכס הר הלבנון נוצר כתוצאה משבר ים המלח, שהוא שבר שאינו ישר. על פי הסברה הנוכחית, כשהשבר נוטה בצורתו שמאלה נוצרת פתיחה ומתיחה של הקרום ונוצרים עמקים (כמו ים המלח, הכנרת ובקעת הלבנון). כשהשבר נוטה בצורתו ימינה, דבר זה גורם לתנועת לחיצה של הלוח הערבי כלפי הלוח הלבנטיני (לוח ישראל-סיני) ונוצרים רכסי קימוט כגון הרי הלבנון והרי מול הלבנון.
היסטוריה
הר הלבנון מוזכר מספר פעמים בתנ"ך. חירם מלך צור שלח מהנדסים לירושלים עם עצי ארז הלבנון לבניית בית המקדש של שלמה.
הפיניקים השתמשו בעצים כדי לבנות ציי ספינות שבהן הגיעו עד לקורנוול. כמו כן הם היו הראשונים שהקימו מושבות בלב ההרים שהתפרנסו מכריתת עצים ושליחתם לערי החוף.
במאה החמישית הגיעו נזירים נוצרים שהיו חסידיו של נזיר בשם מרון מעמק אורונטס לצפון הרכס והחלו לנצר את יושביו.
בתקופה העות'מאנית התקיימה באזור אמירות הר הלבנון (אנ') ("אימארה").
בשנת 1860 החל להתפתח עימות בין האוכלוסייה הדרוזית בלבנון לאוכלוסייה המארונית שישבה בהר הלבנון, מה שהוביל לטבח באוכלוסייה המארונית. מדינת צרפת, שהייתה גם היא נוצרית, התערבה לטובת האוכלוסייה המארונית בהר הלבנון, והובילה לחתימת הסכם בינלאומי אשר ביסס את הר הלבנון כאוטונומיה מארונית בלבנון (המותצרפיה של הר הלבנון) (אנ').[1]
גאוגרפיה
ההרים משתרעים במקביל לים התיכון בין קווי הרוחב 34 ל-33 גבולו הדרומי הוא נהר הליטני, הצפוני נהר אל-כביר, וממזרח עובר הגבול בבקעת הלבנון. אורך הרכס מצפון לדרום כ-170 ק"מ ורוחבו המקסימלי (בין טריפולי לקאראייב) הוא 45 ק"מ. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא הר קורנת אסוודא וגובהו 3,088 מטר.
חלוקה משנית
רכס הלבנון מתחלק לשני חלקים עיקריים: המורדות המערביים והמורדות המזרחיים; אזור שלישי הוא אזור רום ההר.
המורדות המערביים יורדים במתינות יחסית לכיוון הים ומבותרים בערוצי נהרות עמוקים כדוגמת נהר איברהים ונהר אל-אוואלי. באזור זה מתגוררים רוב אוכלוסיית לבנון. האקלים באזור זה הוא אקלים ים תיכוני.
המורדות המזרחיים יורדים בחדות לבקעת הלבנון וכמעט שאינם מיושבים, אזור זה מהווה מדבר צל גשם.
רום ההר רום ההר הוא האזור בהרי הלבנון הגבוה מ-1500 מ' מעל פני הים. אקלימו של זה הוא תת-טונדרה ולא צומחים בו עצים. רוב השנה אזור זה מכוסה שלג.
גאולוגיה
הר הלבנון והרי מול הלבנון יוצרים ביניהם את בקעת הלבנון (בערבית: ה"בקאע", البقاع).
צמחייה
רכס הלבנון משופע בעצי אורן, אלון, וארז הלבנון שמופיע בדגל לבנון. בעבר יערות עצומים השתרעו על כל שטח ההר אך לאורך הדורות היערות הצטמצמו עקב כריתה מאסיבית.
מים
אגמים
בכל הרכס אין ולו אגם טבעי אחד; מדינת לבנון הקימה שני סכרים הידרואלקטרים על הנהר אל-אוואלי. ובכך יצרה אגמים קטנים. על שאר הנהרות הראשיים יש אגמים מלאכותיים קטנים נוספים. באזור רום ההר הוקם בשנת 2007 מאגר מי שלגים מלאכותי גדול שמכיל כ-8 ממ"ק מים - אגם Chabrouh.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הר הלבנון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
הערות שוליים
34960324הר הלבנון