שיתוף (עבודה זרה)

מתוך המכלול
(הופנה מהדף שיתוף)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שיתוף" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיתוף בעולם באופן כללי , ראו שיתוף (שיתופי פעולה).

שיתוף הוא התפיסה המוטעית כי יש עוד אלוהים אחרים מלבד ה' שהם 'שותפים' לה' בבריאת העולם ובהנהגתו. השיתוף הוא החשבת הנברא כאלוהות נפרדת בעלת בחירה ובעלת כח עליון שביכולת להשפיע או למנוע שפע והיא תורמת הכרחית ומועילה בבריאה. נקודת הטעות היא נתינת חשיבות אלוקית לנברא עד כדי תפילה וסגידה לנברא זה מתוך רצון לקבל או להודות.

ישראל מצווים בשלילתה, אך לדעת רוב הפוסקים אומות העולם אינם מצווים על השיתוף.

על פי חסידות תפיסת השיתוף בדקות, היא החשבת הנברא כתורם הכרחי ומועיל בבריאה. ובעבודת ה' עניינה ההעסקות ראויה בעסק האדם במשא ומתן שלא יבטל התורה והמצוות ויהיה דווקא מתוך בטחון בה'.

השיטה

השיתוף כשמה היא סגידה והודיה למציאות אחרת בנוסף ומשותף יחד עם אלוקים, היא נובעת מתוך מחשבה שישנם אלוהויות אחרות שהם שותפים נוספים לה' בבריאה. כלומר, על אף שמאמינים הם שבורא העולם הוא מנהיג ומשפיע בעולם, מכל מקום לדעתם ההשפעה עוברת דרך ממוצעים, שלהם הבחירה ויכולת החלטה בקשר להשפעות ובזה הם שותפים, על שם שיש להם כח הבחירה להחליט אם להשפיע או לא.

השיתוף שונה בשיטתה מעבודה זרה (על אף שגם שיש מעובדי עבודה זרה המאמנים במציאות הבורא) לפי שעבודה זרה משמעותה שה' אינו מנהיג את העולם ואינו משפיע בה רק הכוכבים וכדומה הם המנהיגים והמשפיעים בעולם בכח עצמם. אמנם השיתוף משמעותה שחיות העולם היא חיותו האלוקית של בורא העולם ומנהיגו אמנם מצד חשיבותם של הממוצעים יש להם בחירה בהשפעה האלוקית האם להמשיכה הלאה או לא.

ולפיכך, על אף שמודים הם בהנהגתו של ה' בבריאה יחד עם זאת מודים הם ועובדים לממוצעים אלו ומשני סיבות

  • בתור הודאה - היות שסבורים שההשפעה בפועל תלויה ברצונם הטוב של הממוצעים ומגיע להם תודה על זה.
  • בתור תפילה ובקשה - היות שסבורים שבידם של הממוצעים בחירה ואפשרות להוסיף בהשפעה (אמנם לא מפני שהם מקור ההשפעה אלא מפני שדרכם עוברת ההשפעה).[1]

הם מבינים את התהוות מציאות העולם והנהגתו אף שכל ההשפעות והכוחות הם מבעל הכוחות - בורא העולם, מכל מקום יש לממוצעים את הכח להחליט אם להשפיע הלאה או לא ולכן ראוי לכבדם ולעבוד להם כנ"ל.

המצווים בשלילת השיתוף

מצות עשה להאמין שהשם הוא אחד בלי שיתוף, ונמנית מצוה זו במנין המצוות (ספר המצוות מצות עשה ב; סמ"ג עשין ב; חינוך תיז), ושני לימודים נאמרו בדבר: נאמר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו ד. רמב"ם שם ז; חינוך שם), ומובנו: קבל ממנו דבר זה ודעהו והאמן בו כי ה' שהוא אלקים אחד הוא (חינוך שם). נאמר: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד (דברים ד לט. הקדמת הזוהר יב א; יסוד מורא לראב"ע ז)[2].

מצות לא תעשה שלא להאמין שיש אלוה אחר זולת ה', שנאמר: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (שמות כ ג), ופירושו: לא תאמין אלוה אחר זולתי (חינוך כו), ונמנית מצוה זו במנין המצוות (ספר המצוות לא תעשה א; סמ"ג לאוין א; חינוך שם).יש בכלל לאו זה אף איסור של שיתוף, היינו שלא להאמין שיש עוד אלוה אחר זולתי ה', אפילו שהוא מודה גם בה' (סמ"ג שם; חינוך שם), וכן אמרו שלֹא יִהְיֶה לְךָ בעשרת הדברות מכוון לעומת ה' אֶחָד שבפסוק שמע ישראל (ירושלמי ברכות א ה).

לדעת רוב הפסקים איסור שיתוף הוא רק בישראל שעליו להאמין באחדות ה' שאין עוד מלבדו ושהכוכבים ומזלות הם רק כגרזן ביד החוצב. אבל אומות העולם אינם מצווים להאמין כך, למרות שמצווים על איסור עבודה-זרה - שהיא אחת משבע מצוות בני נח הרי זה רק בעבודה זרה שאין עמה גם אמונה בה' אך על השיתוף הם אינם מצווים. (כך סוברים הרבה מהפוסקים וכן פוסק להלכה הרמ"א[דרוש מקור: סימן קנ"ו?] [3])

אולם יש מהאחרונים הסוברים שבעבודת עבודה זרה ממש אף בן נח מוזהר על השיתוף כישראל (שו"ת שער אפרים לח; שו"ת נודע ביהודה תנינא יורה דעה קמח); ויש סוברים שאף בעבודת עבודה זרה ממש לא הוזהר בן נח על השיתוף[4]. על פי שטה זו כתב היעב"ץ (שאילת יעב"ץ א מא) שיתוף הוא כשמודה שהקב"ה הוא סיבת הכל, אלא שמכניס אמצעיים בהנהגת העולם השפל וחולק להם כבוד; אולם המרבים ברשויות, אף שאומרים בפיהם שהם אחדות, הם אינם בגדר משתפים, אלא מינים הגרועים ממשתפים.

השיתוף על פי חסידות

על פי חסידות תפיסת השיתוף בדקות, היא החשבת הנברא כתורם הכרחי ומועיל בבריאה. ובעבודת ה' עניינה ההעסקות ראויה בעסק האדם במשא ומתן שלא יבטל התורה והמצוות ויהיה דווקא מתוך בטחון בה'.

שרשה של השיטה שלממוצעים יש בחירה מתחילה בזה שבריאת השמש הייתה באופן שלא ניכר הביטול שלה לבורא ואופן בריאתה הוא שנראה בה שהשפעותיה הם תוצאה של תכונתיה. וממילא כשהאדם רואה את השפעותיה של השמש "ממגד תבואות שמש" - שהיא משפיעה חום ומגדלת צמחים וכיו"ב, אזי כפי שנראה בחיצוניות גידול הצמחים תלוי דווקא בשמש מצד שדווקא תכונות השמש מתאימים לגידול צמחים ולכן על אף שמאמין שבורא העולם הוא המנהיג והמשפיע הבלעדי בעולם מ"מ יש לשמש (או לכל ממוצע אחר) גם חשיבות שהרי דווקא על ידיה ההשפעה מתממשת בגשמיות בעולם.

וכתוצאה מכך (שנותן חשיבות כלשהו לממוצעים) משתלשל מזה שנותן להם חשיבות גדולה יותר שיש להם אף דעה ובחירה.[1]

וכך יצא שאף שבתחילת הבריאה הכירו כולם בבורא כמנהיג יחיד במשך השנים החלו בני האדם להחשיב אף נבראים אחרים בתחילה התחיל זה באופן של שיתוף הנבראים אם הבורא, ומזה הגיעו רחוק יותר לשיטה שעזב ה' את הארץ ח"ו בידי הכוכבים והמזלות.[5]

שלילתה

אולם שלילת השיתוף היא ההכרה והידיעה שכל הכוכבים ומזלות וכל הממוצעים לא ישפיעו רק ברצון הבורא ואין להם שום בחירה בזה והרי הם רק כגרזן ביד החוצב בו (שכשם שאין לגרזן בדעה בחציבת האבן ורק כח החוצב עובר דרכו ומכה באבן ולכן גם אין מה להודות ולשבח את הגרזן, כך גם הממוצעים אין להם דעה ורק כח הבורא עובר דרכם להשפיע בעולם ואין לעבדם ולשבחם כלל).

ושלילתה בתכלית היא: ההכרה שאין בממוצעים שום חשיבות וזה שההשפעה עוברת דרכם הוא לא מפני שבורא העולם מוכרח ח"ו בממוצע בכדי להשפיע בגשמיות אלא אך ורק מצד רצון הבורא שההשפעות הגשמיות יתלבשו בלבושי הטבע ולא יבואו באופן ניסי, לכן קישר ההשפעות עם ממוצעים גשמיים, וממילא אין לממוצע שום חשיבות שהרי זה שההשפעה עוברת דרכו אין זה מצד מעלתו ותכונותיו של הממוצע אלא אך ורק מצד רצון הבורא ואם כן וודאי שאין לו בחירה והחלטה בהשפעות העוברים דרכו.[1] (ובפרט זה שונה המשל דלעיל "גרזן ביד החוצב" לנמשל, שבגרזן מוכרח החוצב להשתמש בו וככל שהגרזן יהיה מחודד, יועיל למלאכת החוצב ויוצא שבסופו של דבר יש חשיבות לגרזן. מה שאין כן בממוצעים, אין צורך להקב"ה בהם כלל ורק מפני שרצונו להשפיע דרך הממוצעים וממילא אין להם חשיבות כנ"ל. [דרוש מקור])

בחירת האדם אינה שיתוף

זה שיש באדם בחירה אינה סתירה לאמור, כי בחירתו של האדם הוא רק בנוגע לעצמו ואינו בנוגע לתוצאה שלה. דהיינו כח הבחירה של האדם היא רק אם הוא יעשה זאת או לא, לא בנוגע לירידה שנוצרת על ידי זה באדם החוטא או בעולם. כמו כן אינה קובעת אם האדם האחר יקבל ההשפעה שהיתה אמורה לעבור דרכו או לא כי זה תלוי אך ורק בגזירת הקב"ה.[6]

ולמרות שמקבל הטובה מחויב להודות למיטיב עמו אף שבחירתו של המיטיב אינה משנה כלל בקבלת הטובה של המקבל (שהרי על המקבל נגזר מלמעלה) הוא מפני:

  • השבח הוא על טיב בחירתו (ולא על ההשפעה עצמה. כעין חיוב הבית דין להעניש מישהו שהתנהג לא טוב - שהעונש הוא על רוע בחירתו) שבזה המקבל הוא ככל ישראל המשבחים את בחירתו הטובה. אולם בחיוב זה מחויב הוא יותר מאחרים, מכיוון שהוא קיבל ממנו טוב צריך להודות לו יותר מהשאר.[דרושה הבהרה]
  • שיכול להיות שזכותו של המשפיע מוסיפה בהשפעה (ולא מצד שהבחירה בידו אלא ע"ד צדיק שעל ידי תפילתו וברכתו שייך להוסיף בהשפעות בעולם).[6]

וזה שהבחירה עצמה (אפי' כשאינה משנה לאיזו השפעה) אינה נחשבת לפירוד מאחדותו של ה' היא מפני שהבחירה של האדם היא מכח התאחדותו עם העצמות ("מפני ששרשם בעצמות") ולכן על פי תורה מצווה האדם על כיבוד אב ואם משום שבחירתם היא בחירה אמתית ומגיע להם שבח על כך, אולם אינה סתירה לאחדותו כי להיותם יהודים כח הבחירה שהם נובעת מהתאחדותם עם העצמות. לעומת הבחירה של אינו יהודי שאינה בחירה אמתית וכיבוד ההורים שמצווים בניהם הוא רק לשמור על ישובו של עולם.[7]

בעבודת האדם

נקודת הטעות בשיתוף היא שמחשיבים את הדברים הגשמיים למציאות מפני הבחירה שלהם או מפני שדווקא דרכם עוברת ההשפעה. ושלילתה היא ההרגשה שעסק הפרנסה הוא לא ח"ו המקור לפרנסתו[8] ושכל ההשפעה היא מלמעלה מאת ה' והעסק אינו מציאות כלל והוא רק כלי שדרכו יעבור ההשפעה האלוקית בדרך הטבע. (ראה ע"ע בטחון)

ונוגע למעשה בעסק, שהעיקר בחייו הוא עבודת ה': (ומכמה פרטים בזה)

  • מכיוון שההשפעה כולה תלויה בקב"ה בלבד לכן העיקר הוא לימוד התורה וקיום המצוות [9]

ואם ישקיע רק בעסק הרי זה דומה לאדם שהולך לבנק ונעמד על יד הפקיד ועושה כל התלוי בו שיתן לו הבנק את הכסף רק שהגיע ללא צ'ק, שלא יקבל מאומה (על אף שעשה כל הפעולות הנצרכות, מ"מ חסר לו בעיקר - את הוכחת בעלותו על הכסף לא הביא לבנק ולכן לא יקבל).[10]

  • מכיוון שהעסק הוא כלי להשפעה האלוקית צריך שהוא יהיה מתאים ומוכשר שיעבור דרכו (שלא יפריע לתורה והמצוות שהיא מקור ההשפעה).[11]

בדקות יותר קיים אפשרות שבו אדם מחשיב את העסק לא מפני חשיבות העצמית של העסק מפני שהקב"ה קבע שעל ידי יושפע ההשפעה [12] ולכן יש אפשרות שהעסק יפריע לקיום המצוות מפני שהוא חשוב בעיניו.

ושלילתה בתכלית היא שאין לעסק שום חשיבות וכל התעסקותו היא מפני ציווי ה' והוא חלק מעבודת ה'[13]

מקורות בחז"ל ובדברי הימים

"מאמין בחיי עולמים וזורע"

הגמרא (שבת לא, א) מצינת שששה סדרי משנה מרומזים בפסוק "והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמת ודעת" סדר זרעים מרומז בתיבה "אמונת". ומבואר בתוספות שהסיבה לכך הוא לפי "ש(יהודי) מאמין בחיי עולמים וזורע"

הצורך שיש ליהודי להאמין בכדי לזרוע הוא תוצאה מזה שיהודי אינו רואה בטבע הבריאה מציאות וגם בהשתמשותו בטבע הוא חש שהשפעת הטבע היא אלוקות וזריעתו היא רק מפני אמונתו בקב"ה שציווה לזרוע ולעשות כלי בדרכי הטבע.[13]

(ועוד ענין בזה שהנהגתו של יהודי מלכתחילה למעלה מהטבע ראה ערך בטחון)

"מגילת אסתר"

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגילת אסתר

החטא של בנ"י ישראל בזמן אחשוורש היה "שנהנו מסעדתו של אחשוורש" החטא בזה היה שהחשיבו את דרכי הטבע וחישבו שעל ידי זה יזכו לחן מאת המלך אחשוורש. תיקון החטא היה על ידי התפילה והזעקה דווקא (באופן שאסתר דאגה שלא יחשבו שאחות לנו בבית המלכה אלא סמכו רק על ה') ואסתר עצמה בשעה שהייתה זקוקה להיכנס למלך ולמצוא חן בעיניו צמה לפני כן שלשה ימים אף שהחליש אותה לפי שהכירה בהנהגתו הבלעדית של הקב"ה בבריאה ומעשיה הסעודה עם המלך וכו' הכל נעשה בתור כלי שבה תתגשם הברכה מאת הקב"ה.[10]

בין ישראל לגוים

ומוסבר בחסידות שצווי זה לא נאמר לאומות העולם לפי שמצד טבעם אין בכוחם לתפוס את מציאות ה' באופן מוחלט ואבסולוטי וטועים בכך שנותנים חשיבות נוספת לבד מציאותו של ה' ומחשיבים את עצמם ואת הנבראים כולם למציאות קיימת - נוספת על מציאותו של הבורא יתברך.

וזאת משום שבנפשם של בני ישראל מאיר אור אין סוף הסובב כל עלמין - האור אלוקי הלא מוגבל האור שלא ירד והתלבש להחיות את הנברא שלכן באור זה אין מציאותו של הנברא תופס מקום, ואור זה מאיר בנפשם ומזה נובעת האמונה של היהודי לכן אמונה זו היא שאין מציאות לשום נברא ואין חשיבות לשום ממוצע. ויש בהם את ההכרה שעל אף שכפי שנראה מצד טבע העולם ההשפעה שייכת בטבע דווקא לשמש מ"מ מצד גודל הדעת שיש לבני ישראל (מצד אמונתם) הרי הם מכירים שבאמת אין לשמש שום שייכות להשפעה מלכל דבר אחר וודאי שאין להם בחירה.

מה שאין כן בנפשם של אומות העולם אין גילוי אור אלוקי כבנשמת בני ישראל אלא היא נמשכת מהאור האלוקי שמחיה ומתלבש בעולמות -ממלא כל עלמין - ובאור זה (מכוון שהוא מתלבש בעולמות) העולמות נחשבים למציאות (כביכול), לכן לא מופרך אצל אומות העולם שיונקים את חיותם מאור זה שיחשיבו את העולמות למציאות ועד שיחשיבו את הממוצעים לבעלי בחירה

ונוסף על כך: החיות של אומות העולם עובר דרך ע' שרים דנוגה שהם - הע' שרים - מעלימים ומסתירים על ההשפעה האלקית שנשפע על ידם לגמרי, ולכן אומות העולם לא חשים שההשפעה המגיעה אליהם היא מאלוקים ונראה להם שהוא רק בדר הטבע ולכן לא נרגש אצלם העדר חשיבות הממוצעים שהרי אינם חשים כלל באור האלוקי

(ואף שבשכל ובסברה לבד אפשר להגיע לזה שישנו בורא עולם ומנהיגו (שלכן מחויבים הם באמונה בבורא העולם) מכיוון שאמונתם באלוקים היא תוצאה מתפיסתם והשגתם באלוקות, וכיוון שהיא מיוסדת על מציאותם, לכן אין אמונתם שוללת מציאות אחרת ואפי' לא שליטה אחרת, שהרי כל האמונה מיוסדת על מציאות מה שאין כן האמונה של בני ישראל לא מיוסדת על שכלם ומציאותם רק על האור האלוקי שלמעלה מהבריאה כנ"ל [14])

אבל בני ישראל שנשמותיהם הן "חלק אלקה ממעל ממש", מאמינים בני מאמינים, מצווים על שלילת השיתוף כמו שכתוב: "שמע ישראל גו' ה' אחד", וזאת על ידי החדרת התודעה של אחדות ה' האמיתית - שנחוש שכל הבריאה אינה אלא התגלות כח הבורא - המאוחד בו, ואינו מציאות נפרדת לעצמו ח"ו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 מאמר ד"ה ביום עשתי עשר תשל"א
  2. וראה בהרחבה בערך יחוד השם.
  3. אמנם ישנם חולקים [דרוש מקור: מצויין בהערות העורכים בספרי החסידות] (ישנם שמדייקים כן מלשון הרמב"ם. אמנם בדרך מצוותיך מצוות אחדות ה' מציין דיוק ברמב"ם שלמד איסור שיתוף מהפסוק "שמע ישראל" שמזה משמע שבן נח אינו מוזהר על זה, ועוד.
  4. ראה ש"ך יורה דעה קנא ס"ק ז, בשם דרכי משה, וראה פתחי תשובה קמז שם, בשם משנת חכמים.
  5. רמב"ם תחילת הלכות עבודה זרה ראה ערך עבודה זרה
  6. 6.0 6.1 [ לקוטי שיחות חלק לו יתרו ב אות ד ושם חלק ז עמוד 14 ושם בהערה 22
  7. - ספר השיחות תשנ"א חלק א עמוד 69 ובהערה 75
  8. כשחושב שהעסק הוא מקור הפרנסה הרי זה עבודה זרה אמנם כשמחשב את העסק שיש להשקיע בו שסוף סוף בו בחר ה' שהוא דווקא יהיה הממוצע לפרנסה הרי זה שיתוף ראה רבים תשי"ז וראה להלן מאמין בחיי עולמים וזורע
  9. לקוטי שיחות חלק א עמוד 188 ואילך ועוד
  10. 10.0 10.1 לקוטי שיחות ח"ו עמ' 193
  11. מים רבים תשי"ז
  12. שיחות חלק יח עמ' 295 ואילך ובהערה 29
  13. 13.0 13.1 ראה בלקו"ש חלק יח שם באריכות וחלק א עמוד 188
  14. לקוטי שיחות חלק לו יתרו ב
באדיבות חב"דפדיה,
קרדיט GFDL