שווייץ בימי הביניים
תקופת ימי הביניים בשווייץ התחילה במאה ה-5 עם שקיעת האימפריה הרומית באזור והסתיימה במאה ה-13 עם הקמת הקונפדרציה הישנה. בתחילת תקופה זו נשלט האזור בידי האימפריה הפרנקית, ולקראת תומה הוא עבר לידי האימפריה הרומית ה"קדושה". בין שתי תקופות שלטון אלו, הייתה תקופה קצרה שהאזור לא ידע שלטון מרכזי.
רקע: נפילת רומא באזור
בשנת 259 פלשו לאזור השבטים האלמנים, אירוע שהפך את שטחה של שווייץ לגבול האימפריה למשך כמאה וחמישים שנה. בשנת 401 נאלצו הרומים להסיג את חייליהם מהאזור, בשל לחצן של פלישות הגותים. בשנת 406 כבשו האלמנים את צפונה של שווייץ, ולאחריהם הבורגונדים שכבשו את דרום שווייץ ומערבה.[1][2]
ימי הביניים המוקדמים: שלטון האימפריה הפרנקית
בשנת 534 כבשו הפרנקים את ממלכת הבורגונדים, ובשנת 536 נכבשה על ידי הפרנקים אף ממלכת האלמנים. תחת שלטון הבורגונדים והאלמנים נותרו באזור אך איים בודדים של הנצרות, אך במהלך המאה ה-6 והמאה ה-7, ובהדרכת נזירים שהגיעו מאירלנד, קיבלה על עצמה ממלכת הפרנקים את הנצרות.[3]
לאחר מותו של קרל הגדול, חולקה מלכותו בין יורשיו לפי הסכמה שכונתה חוזה ורדן, אליה הגיעו בשנת 843. על פי החוזה קיבל לודוויג הגרמני את מזרחה של שווייץ ואת מערבה קיבל לותאר.[1] בשנת 879 סופח חלק מדרום המדינה על ידי לומברדיה כחלק מממלכת איטליה (אשר שלטה באזור עד 950) וב-888 השתלט מלך בורגונדיה (אשר שלטה באזור עד 1032) רודולף הראשון על חלק ניכר מן השטחים שנמסרו ללותאר במערב שווייץ. חלוקות אלו משפיעות על אופייה האתני של שווייץ עד ימינו, לחלוקתה לאזורים דוברי צרפתית, גרמנית ואיטלקית, כאשר יסוד "רטו רומאני" מסוים נותר בעל זהות ייחודית משלו, ודובר את שפת הרומאנש, וזאת במיוחד בקנטון גראובינדן.[1]
המאה ה-9 והמאה ה-10 היו תקופה של שינויים בשווייץ. המדיארים פלשו למדינה ובזזו את בזל ב-917 ואת סנט גלן ב-926. רק לאחר ניצחון הקיסר אוטו הראשון בקרב במישור לך (לכפלד) בשנת 955 גורשו המדיארים מאדמת שווייץ. בתקופה זו, של התערערות השלטון המרכזי, חלה עלייה בכוחם של המנזרים.[4] כמה מהם היו כמעט לערי מדינה, ונהנו מאוטונומיה (ציריך, סנט גלן, ריינאו ורייכנאו) המאה ה-10 ראתה תהליך של איחוד הטריטוריות השונות בשווייץ, תחת ריבונות האימפריה הרומית ה"קדושה".[5] התהליך הושלם בשנת 1033 כאשר עם מות דוכס בורגונדיה רודולף השלישי ירש אותו הקיסר קונרד השני, ובכך הושלמה העברת כל שטחי שווייץ לריבונות האימפריה.
שיא ימי הביניים: שלטון האימפריה הרומית ה"קדושה"
המאה ה-11 הייתה עת של שינויים, עת של מאבק מדיני ודתי בין הסמכות החילונית, אותה גילם קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ובין האפיפיור שטען לסמכות הן בעניינים שבין האדם לבוראו, והן בענייני השלטון הארצי. בשנת 1077 הגיע מאבק זה לשיא, כאשר החרים האפיפיור גריגוריוס השביעי את היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". את המאבק ניצל קרובו של היינריך, הדוכס רודולף מריינפלד הכריז על עצמו כקיסר שכנגד, המכונה רודולף הרביעי. שני הצדדים הניצים ביקשו את תמיכת תושבי הערים במאבקם, והערים ניצלו זאת על מנת לצבור כוח ואוטונומיה, בשנים אלו הונחו גם יסודות המשטר הפאודלי בשווייץ, וכתוצאה מכך, שליטים מקומיים רכשו עוצמה וחשיבות הרבה מעבר לזו של השלטון המרכזי.[1]
לאחר מות רודולף מריינפלד בשנת 1080, העניק הקיסר היינריך הרביעי את נחלות אלמאניה לרוזן פרידריך משטאופן, אב בית הוהנשטאופן. נחלות אלו כללו את מעברי האלפים, ובמיוחד מעבר סנקט גוטהרד רב החשיבות.
במהלך המאה ה-12 היו חלקי בורגונדיה שמהווים את החלק המערבי של שווייץ כיום, נחלתם של דוכסי זאהרינגן. אלו ייסדו ערים רבות. בשנת 1157 נוסדה פריבור, וברן בשנת 1191. עם מותו של הדוכס ברכטולד התשיעי, בשנת 1218 תמה שושלת זאהרינגן.[4] הערים שנוסדו רכשו בינתיים עוצמה ועצמאות, והיו לערי מדינה, שכפיפותם לאימפריה הרומית ה"קדושה" הייתה לרוב אך להלכה ולא למעשה. מעמד זה כונה "reichsfrei", חופשי מעול הקיסרות. גם הערים שבשלטון הוהנשטאופן רכשו מעמד זה. אורי ושווייץ קיבלו את מעמד "רייכספריי" בשנים 1231 ו-1240. מנזרים רבים קיבלו אף הם מעמד זה.[4]
בשנת 1218 מסר הקיסר פרידריך השני חלקים נרחבים מהטריטוריות שמדרום לנהר הריין לשליטת בית הבסבורג, ובכך סייע לעליית שושלת זו לעמדה של כוח.[4] רודולף הראשון מהבסבורג שהפך להיות הקיסר ב-1273 ביטל למעשה את מעמד ה"רייכפסריי" של "הקנטונים המיוערים" - אורי, שווייץ ואונטרוולדן (קנטון הכולל את הקנטונים המודרניים אובוולדן ונידוולדן), ושלל את עצמאותם.[3] קנטונים אלו, שעד אז נהנו מעצמאות מלאה כמעט, לא הסכימו לשלטונו הישיר של הקיסר, ודרשו להכיר בו רק כסמכות עליונה וערטילאית. מותו של רודולף, בשנת 1291, היווה נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה השווייצרית.[5]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים-תל אביב תשל"ט, כרך ל"א, הערך "שויץ", פסקת "היסטוריה", עמוד 596.
- ^ Ducrey, p. 105.
- ^ 3.0 3.1 אנציקלופדיית אביב חדש, הוצאת כנרת זמורה ביתן 2001, הערך 'שויץ' כרך ט"ז, עמוד 202.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "Switzerland". Encyclopædia Britannica. 26. 1911. pp. 247. Retrieved 2008-11-12.
- ^ 5.0 5.1 אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה 2005, הערך 'שווייץ', עמוד 223.
