שווייץ במאה ה-19
במאה ה-19 שווייץ החלה להתאושש מימי שלטונה של צרפת הנפוליאונית תחת הרפובליקה ההלווטית. אך היא לא ידעה שקט לזמן רב, ועד מהרה פרצו בה מעין מלחמת אזרחים - מלחמת הזונדרבונד. בסיומה המהיר, חזר השקט לאזור עם קבלתה של חוקה פדרלית חדשה שהביאה לסיום את עצמאותם של הקנטונים. במקביל, שווייץ הפכה למרכז בינלאומי.
רקע: מפלת נפוליון וקונגרס וינה
נפוליון שלט למעשה בשווייץ עד למפלתו. השווייצרים לחמו ומתו במלחמותיו. קונגרס וינה שהתכנס בשנת 1815 הכריז מחדש על עצמאותה של שווייץ, והמעצמות המכונסות הסכימו להכיר בנייטרליות השווייצרית. בפעם האחרונה הורחבה הטריטוריה השווייצרית, כאשר צורפו לה הקנטונים החדשים ואלה, נשאטל וז'נבה.[1]
גם שווייץ שלאחר קונגרס וינה לא הייתה מקום שקט. ההיסטוריה שבין קונגרס וינה ובין "מלחמת הזונדרבונד", הייתה עת של מאבק האוכלוסייה הכפרית בנטל של המרכזים העירוניים, של תסיסה ומאבק בין השמרנים והליברלים, הכפריים והעירוניים, הפרוטסטנטים והקתולים. אירוע משקף מאותה התקופה הוא ה"ציריפוטש" (Züriputsch) מספטמבר 1839, שבו התמרדה האוכלוסייה הכפרית והשמרנית בציריך כנגד השלטונות הליברלים בעיר. בשל ויכוח על זהותו של מרצה לתאולוגיה באוניברסיטה של ציריך, זרמו אלפי איכרים מוסתים אל העיר ממערב, ונלחמו כנגד חיילי הקנטון בסימטאות העיר, עד שמועצת העיר נכנעה. היה זה אך אות למלחמת האזרחים הממשמשת ובאה.
מלחמת הזונדרבונד
המתחים בין ליברלים ושמרנים, ובין פרוטסטנטים וקתולים הביאו ב-1845 לייסודה של ברית נפרדת של קנטונים שמרנים וקתולים. ה"זונדרבונד" (ברית מיוחדת), כללה את הקנטונים שווייץ, אורי, צוג, אונטרוולדן, לוצרן, זולותורן ופריבור. הקמת ברית נפרדת הייתה בניגוד לאמנה הפדרלית מ-1815, ולאחר כשנתיים נאסף הצבא הפדרלי כנגד הקנטונים המורדים. המלחמה ניטשה למשך פחות מחודש בשנת 1847, היו בה כ-130 הרוגים, והיא הסתיימה בניצחון הליברלים. הייתה זו המלחמה האחרונה שניטשה אי פעם על אדמת שווייץ.[2][3]
החוקה הפדרלית
ערך מורחב – חוקת שווייץ
ב-1848 התקבלה חוקה פדרלית חדשה שהביאה לסיום את עצמאות הקנטונים.[3] החוקה, ותיקונה ב-1874, האחידו את החוק והממשל בכל רחבי שווייץ, יצרו שלטון ריכוזי עם צבא הסר למרותו, והקימו את משאל העם ככלי חשוב בשיטת הממשל השווייצרית. המאבק בדת הקתולית היה חלק חשוב מן החוקה. נאסרה הקמת מנזרים, נישואין אזרחיים הפכו לחובה, והחינוך עבר חילון. שוויון זכויות מלא ליהודים הוענק ב-1866 אך היה זה תהליך הדרגתי שהסתיים רק עם קבלת חוקת 1874. הנשים, לעומת זאת, קיבלו את זכות ההצבעה רק ב-1971.[4][5]
שווייץ כמדינה נייטרלית וכמרכז בינלאומי
ב-1863 נוסד בשווייץ הצלב האדום הבינלאומי, תוצאה של עבודתו של ההומניסט השווייצרי ז'אן אנרי דינן. התנועה שייסד דינן הביאה להתכנסות ועידה בינלאומית בז'נבה ב-1864 שקיבלה את אמנת ז'נבה הראשונה העוסקת ביחס לשבויי מלחמה. מעמדה של שווייץ כמקום נייטרלי, וכמקום בו ניתן לכנס כנסים בינלאומיים גדולים, הביא לחיזוק התיירות ומערכת הבנקאות השווייצרית, שקנתה לה מוניטין עולמיים כמוסד אמין ודיסקרטי. הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל ב-1897, הוא אך דוגמה ליחס השווה שנתנה שווייץ לאידאולוגיות שונות. גולים פוליטיים מפורסמים מצאו בה מקום מקלט בטוח[6], החל בג'וזפה גריבלדי דרך בניטו מוסוליני וכלה בולדימיר איליץ' לנין.
הפיזיקאי הנודע אלברט איינשטיין, יליד גרמניה, התחנך במכון הטכנולוגי של ציריך בסוף המאה התשע עשרה ואת פועלו המדעי שקנה לו מוניטין עולמי עשה בשווייץ בעשורים הראשונים של המאה העשרים.[7]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ אורן נהרי, אטלס היסטורי של העולם, הוצאת מפה 2004, עמוד 190, עמודת 'אירופה', שנת '1815'
- ^ Joachim Remak, A Very Civil War: The Swiss Sonderbund War of 1847 (Westview, 1993) online edition
- ^ 3.0 3.1 אורן נהרי, אטלס היסטורי של העולם, הוצאת מפה 2004, עמוד 212, עמודת 'אירופה', שנת '1847'
- ^ Country profile: Switzerland UK Foreign and Commonwealth Office, Retrieved on 2009-11-25
- ^ אורן נהרי, אטלס היסטורי של העולם, הוצאת מפה 2004, עמוד 226, עמודת 'אירופה', שנת '1971'
- ^ אנציקלופדיית אביב חדש, הוצאת כנרת זמורה ביתן 2001, הערך 'שויץ' כרך ט"ז, עמוד 202.
- ^ "Albert Einstein – Biography". Nobel Foundation. Retrieved 7 March 2007.
32148004שווייץ במאה ה-19