שבעת המשקים
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים ל"ד-ל"ח |
|---|---|
| משנה | מסכת מכשירין, פרק ו', משניות ד'–ז' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ל"ה עמוד ב'–דף ל"ו, עמוד א' |
| משנה תורה | ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א' |
שבעת המשקים הם שבעה סוגי נוזלים המוגדרים בהלכה כ"משקה", ויש להם דינים ייחודיים בהלכות טומאה וטהרה. הנוזלים הם: טל, מים, יין, שמן זית, דם, חלב ודבש.[1] בספרות ההלכה מכונים בראשי תיבות: "י"ד שח"ט ד"ם".[2] נוזלים אלו הם היחידים שמכשירים מאכלים לקבל טומאה, ולפי הדעה המקובלת גם היחידים שחלים עליהם דיני טומאה.[3] כמו כן, יש תקנת חכמים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל הרטוב באחד מנוזלים אלו.
סוגי המשקים
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם – יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי – יִטְמָא ... [4] במקרא מבואר שרק נוזל שנקרא מים או משקה מכשיר לקבל טומאה ולקבל טומאת משקים, וכשם שלמים אין "שם לווי" שהם קרויים מים סתם, כך התרבו רק משקים שאין להם "שם לווי"[5],
שבעת משקים אין להם שם לווי [בשונה ממי פירות שנקראים "מי תותים" או "מי רימונים"] ולכן נקראים משקה להכשיר לקבל טומאה.
בתוספתא מובאים מקורות מהמקרא לכך שנוזלים אלו, מלבד מים, נחשבים "משקה":
מניין לדם שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר, כ"ג, כ"ד).
מניין ליין שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים, ל"ב, י"ד).
מניין לדבש שהוא משקה? שנאמר: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" וגו' (שם י"ג).
מניין לשמן שהוא משקה? שנאמר: "מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים" (ישעיה, כ"ה, ו').
מניין לחלב שהוא משקה? שנאמר: "וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ" (שופטים, ד', י"ט).
מניין לטל שהוא משקה? שנאמר: "וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה" וגו' (שופטים, ו', ל"ח).
לדברי הרמב"ם, פסוקים אלו הם אסמכתאות, והמקור האמיתי הוא הלכה למשה מסיני.[6]
מי פירות
לדעת רבי אליעזר במשנה, גם מי פירות (למשל דבש תמרים או יין תפוחים) נחשבים משקה, אף על פי שאינם כלולים ברשימת שבעת המשקים. רבי יהושע חולק עליו וסובר שמי פירות אינם נחשבים משקה, מלבד יין מענבים ושמן מזיתים.[3] הרמב"ם פסק כרבי יהושע.[7]
תולדות
חכמים מנו משקים אחדים הנחשבים "תולדות" של שבעת המשקים, ודין התולדות האלה כדין שבעת המשקים עצמם. כתולדות המים נחשבים משקים שונים היוצאים מגוף האדם כדמעות, רוק ושתן. מי גבינה נחשבים כתולדות החלב, ולחלק מן הדעות המוחל המופק מן הזית בתהליך הפקת השמן נחשב כתולדות השמן.[8]
דיני המשקים
מקור דיני טומאה במשקים הם הפסוקים בפרשת טומאת שרצים:
(לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ... (לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא... (לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם – יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי – יִטְמָא ... (לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ – טָהוֹר הוּא. (לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע, וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – טָמֵא הוּא לָכֶם.
חז"ל פירשו את המילים ”וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא” כעוסקים בשני דינים:[9] הן בהכשר מאכלים לקבל טומאה, בו עוסק תחילת הפסוק, וממילים אלו למדים שגם שאר המשקים מכשירים;[10][11] והן בטומאת המשקים עצמם.[10][12] יש דעות שטומאת משקים אינה אלא מדרבנן,[10][11] והפסוק עוסק בהכשר מאכלים בלבד.[13]
לדעת הרמב"ם, משקה שאינו אחד משבעת המשקים כלל אינו יכול להיטמא או לטמא. לדעת הראב"ד, גם משקים אחרים עשויים לקבל טומאה, אלא שרק שבעת המשקים נחשבים משקה לעניין חיבור בין מאכלים שונים. למשל, בצק שנילוש באחד משבעת המשקים נחשב כדבר אחד וטומאה הנוגעת בחלקו מטמאת את כולו, ואם נילוש במשקה אחר אינו נחשב כמחובר.[14]
יש הסבורים שרק בצק שנילוש באחד משבעת המשקים חייב בהפרשת חלה.[15]
קישורים חיצוניים
- הערך "הכשר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ד'; משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכה ב'.
- ^ ראו למשל בבית יוסף, אורח חיים, סימן קנ"ח.
- ^ 3.0 3.1 משנה, מסכת תרומות, פרק י"א, משנה ב'.
- ^ ויקרא יא לז
- ^ מכשרין ו' ד'
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ד'.
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת תרומות, פרק י"א, משנה ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכות ב'–ד'
- ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ו', משנה ה'.
- ^ רש"י על ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ד.
- ^ 10.0 10.1 10.2 ספרא, פרק י"א, פסוק ל"ד.
- ^ 11.0 11.1 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ט"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד עמוד א'; מסכת פסחים, דף י"ח עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת פסחים, דף ט"ז עמוד א', ד"ה רבי אלעזר אומר.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק א', הלכה ד', והשגת הראב"ד שם.
- ^ דעת הרא"ש, כפי שנתפרשה בבית חדש, יורה דעה, סימן שכ"ט (ולא כהבנת הטור שם). וראו גם רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן שכ"ט, סעיף א'–ד'.
