טרנטו (עיר)
 | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנטינו - אלטו אדיג'ה |
| נפה | טרֶנטוֹ |
| ראש העיר | אלסנדרו אנדראיטה |
| שטח | 157 קמ"ר |
| גובה | 190 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 117,307 (2012) |
| ‑ צפיפות | 740 נפש לקמ"ר (2012) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.trento.it | |
טרֶנטוֹ (באיטלקית: Trento; בגרמנית: Trient) היא עיר באיטליה השוכנת בעמק נהר אדיג'ה במחוז האוטונומי טרנטינו - אלטו אדיג'ה (דרום טירול). טרנטו היא בירת נפת טרנטו, שהיא אחת משתי הנפות המרכיבות את המחוז.
טרנטו נודעה כמקום כינוסה של ועידת טרנטו, ועידה אקומנית שהתכנסה בעיר בין השנים 1545-1563 והייתה לאחת הועידות האקומניות החשובות בתולדות הכנסייה הקתולית. בימינו טרנטו היא מרכז חינוכי, מדעי, כלכלי ומדיני לחבל טרנטינו בפרט ולצפון איטליה בכלל. בעיר פועלת אוניברסיטת טרנטו, המדורגת בין האוניברסיטאות הבולטות באיטליה. מרכז העיר מתאפיין בבנינים ציוריים מתקופת ימי הבינים והרנסאנס, בהם בולטים הקתדרלה של טרנטו וטירת בונקונסיליו ( Castello del Buonconsiglio).
טרנטו היא עיר מודרנית בעלת שירותים חברתיים מפותחים. היא זוכה לדירוג גבוה בין כל ערי איטליה במדדי איכות חיים, רמת החיים, והזדמנויות תעסוקה ועסקים. טרנטו היא אחת הערים העשירות והמצליחות באיטליה, השוכנת בנפה שאף היא אחת מן העשירות במדינה, עם הכנסה ממוצעת לנפש של 29,500 אירו[1].
גאוגרפיה
שטחה של העיר טרנטו גדול יחסית לגודל אוכלוסייתה והוא כולל את מרכז העיר ופרברים נרחבים השוכנים באזורים גאוגרפיים מגוונים. חלק מפרברי העיר שומרים עדיין על צביונם הייחודי של כפרים הרריים. ליבה של העיר טרנטו שוכן בעמק קרחוני ושמו אדיג'ה למרגלות רכס הרי הדולומיטים, שם מקורותיו של נהר אדיג'ה. העמק מוקף בהרים עם פסגות שחלקן בגובה מעל 2,000 מטר.
היסטוריה
מועד הקמתה של העיר טרנטו נתון במחלוקת. חלק מן החוקרים טוענים כי תחילתה כישוב בפרובינציית רייטיה. אזור זה ידע השפעות מתרבויות שכנות, כולל ונטים אדריאטים, אטרוסקים, קימברים וגאלים. לדעת חוקרים אחרים היו אלה הגאלים שייסדו את העיר במאה הרביעית לפני הספירה.
טרנטו נכבשה על ידי רומא העתיקה בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה, לאחר מספר התנגשויות עם שבטים רייטיים. הרומאים העניקו ליישוב את השם טרידנטום ( Tridentum), על שם שלושת ההרים המקיפים את העיר. על בניין העירייה הישן עדיין חרוטה האמרה הלטינית: Montes argentum mihi dant nomenque Tridentum ("ההרים נותנים לי כסף ואת השם טרנטו"), המיוחסת לפרה ברתולומאו דה טרנטו (נפטר בשנת 1251).
לאחר נפילת הקיסרות הרומית המערבית שלטו בטרנטו חליפות האוסטרוגותים, ביזנטים, לומברדים ופרנקים, לבסוף היא הפכה לחלק מן האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנת 1027 יצר הקיסר קונראד השני את בישופות טרנטו והעניק לה סמכויות מדיניות ודתיות על חלק נרחב מצפון איטליה. אולם, לאורך מאות שנות קיומה התחלקה השליטה באזור בין הבישופות של טרנטו לבין מחוז טירול (היה החל משנת 1363 היה תחת שליטת בית הבסבורג). בשנת 1200 לערך הפכה העיר למרכז מכרות, לאחר שהתגלו באזור מרבצי כסף, והבישוף השליט, פדריקו ואנגה, הוציא את היתר הכריה הראשון באזור האלפים.
פרק אפל בהיסטוריה של העיר נרשם בשנת 1475 וידוע בשם עלילת הדם בטרנטו. זאת לאחר שילד נוצרי בן שלוש, סימונינו, שכונה לימים סימון מטרנט, נעלם בערב יום שישי הטוב. הקהילה היהודית בעיר הואשמה בהריגת הילד לצורך שימוש בדמו לטקס יהודי. שמונה מיהודי העיר עונו והועלו על המוקד, משפחותיהם אולצו להמיר את דתן. הבישוף של טרנטו, יוהנס הינדרבך, הכריז על סימונינו קדוש ופרסם את הספר הראשון שהודפס בטרנטו: "סיפורו של ילד נוצרי שנרצח בטרנט" אשר עוטר ב-12 תחריטי עץ. רק מקץ כ-500 שנה, בוועידת הוותיקן בשנת 1965 החליט האפיפיור פאולוס השישי לשלול את התואר "קדוש" מסימונינו.
במאה ה-16 הפכה טרנטו ידועה בזכות ועידת טרנטו (1545-1563) אשר סימנה את תחילת תקופת הקונטרה-רפורמציה. מאותה עת נולד תואר השם הלטיני Tridentine, אשר מובנו המילולי הוא "שייך לטרנטו" והיכול להתייחס לאנשים ולאירועים. בין הבולטים בשליטי טרנטו באותה עת היו ברנרדו קלזיו (אשר שלט בין השנים 1514-1539, והצליח להביא להחלטה לקבוע את מקום מושבה של הוועידה הדתית בטרנטו) וכריסטופורו מדרוצו (שלט 1539-1567). שני בישופים-שליטים אלה נודעו בזכות יכולותיהם המדיניות ואימוץ רעיונות רנסאנס הומניים.
אחד הביטויים לרוח ההומנית בעיר באותה תקופה היה קיומו של בית דפוס יהודי בטרנטו. בשנת 1558 הקרדינל מדרוצו העניק רשות ליוסף אוטולנגו, רב גרמני, להדפיס ספרים בעברית בעיר. המדפיס בפועל היה יעקב מרכריה, רופא יהודי מקומי, ועם מותו בשנת 1562 פסקה עבודת בית הדפוס. בין השנים 1558-1562 הודפסו בעיר 32 ספרים ועל רובם מופיע סמלו של הקרדינל מדרוצו[2].
טרנטו נותרה בישופות עד לתקופה הנפולאונית, אז החלה השליטה בה לעבור מיד ליד בין מדינות שונות. עם ארגונה מחדש של האימפריה הרומית ה"קדושה", בשנת 1802, בישופות טרנטו הפכה לישות חילונית ועברה תחת שליטת מלכי בית הבסבורג. חוזה פרסבורג, משנת 1805, העביר את טרנטו לשליטת בוואריה, והסכם שנברון, שנחתם בשנת 1809, העבירה לשליטת ממלכת איטליה הנפוליאונית. לאחר תבוסתו של נפוליאון בונפרטה בשנת 1814 וקונגרס וינה, טרנטו הועברה לשליטת אוסטרו-הונגריה והפכה לחלק מפרובינציית טירול הגרמנית.
תחת שליטה גרמנית במאה ה-19 ידעה העיר תנופת פיתוח כלכלי ומודרניזציה ובשנת 1859 נסללה מסילת הברזל הראשונה בעמק אדיג'ה. בשלהי המאה ה-19 היו עדיין טרנטו וטריאסט, שתיהן ערים בעלות רוב אתני איטלקי, תחת שליטה אוסטרית והפכו לסמלי תנועת אירידנטה איטלקית. לתקופה קצרה בשנת 1908 היה בניטו מוסוליני עובד בעיתון מקומי. ובתקופת מלחמת העולם הראשונה הצטרפו כמה מבני העיר ללחום לצד הכוחות האיטלקים במטרה להפסיק בה את שליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית ובמטרה לצרפה לממלכת איטליה. שניים מבני העיר, צ'זרה בטיסטי ודמיאנו צ'יאסה, נלכדו על ידי הכוחות האוסטרים, הואשמו בבגידה והוצאו להורג בטירה המקומית. הוצאתם להורג גרמה להתעוררות ציבורית וכיבוש טרנטו על ידי כוחות איטלקים צויין על ידי ממשלת איטליה כ"שחרורה של טרנטו". באזור טרנטו היו כמה מן הקרבות הקשים ביותר בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
עם תום מלחמת העולם הראשונה הועבר אזור טרנטו והנפה הדוברת איטלקית סביבה, כמו גם העיר בולצנו וכן החלק בטירול המשתרע מדרום לקו פרשת המים האלפינית (אשר רובו דובר גרמנית) לידי איטליה.
בשנת 1943, עם הדחת מוסוליני וכניעת איטליה לבעלות הברית, אשר כבשו את איטליה מדרום, השתלטו כוחות גרמניה הנאצית על צפון איטליה, כולל נפת טרנטו, וסיפחו אותו לגרמניה. רבים מתושבי האזור ממוצא גרמני בקשו לנקום בתושבים אחרים ממוצא איטלקי, אולם רבות מפעולות אלה נמנעו על ידי כוח הכיבוש אשר ביקשו להמשיך ולקיים יחסים טובים עם הכוחות הפשיסטים באיטליה. החל מחודש נובמבר 1944 ועד אפריל 1945 הופצץ אזור טרנטו מן האוויר בידי כוחות הברית, כחלק מן הקרב על מעבר ברנר, מעבר הרים בעל חשיבות אסטרטגית לכוחות הגרמנים. בתקופה זו נהרסו מספר מבנים בולטים בעיר, אולם רוב הבניינים מתקופת ימי הביניים והרנסאנס ניצלו.
החל משנות ה-50 ידעה טרנטו צמיחה כלכלית מחודשת, בין השאר הודות למעמד האוטונומי המיוחד שלו זכה האזור.
חברה וכלכלה
שמונה מאות שנים של חיים בבישופות עצמאית, עצמאות יחסית משאר אירופה, השליטה האוסטרית והתחושה העזה של שייכות קהילתית, הותירו חותם ברור על אופיה התרבותי של העיר והיא מתאפיינת בנטייה פוליטית סוציאל-קתולית, יוצאת דופן באיטליה.
לאורך השנים היה לעיר תפקיד מרכזי בקשר שבין איטליה לבין צפון אירופה, המשתרעת מצפון לעמק אדיג'ה, שבו שוכנת העיר. נהר אדיג'ה היה לאורך תקופות ארוכות נתיב מסחר מרכזי באזור האלפים.
מקורות ההכנסה העיקריים בטרנטו היום הם בתחום המסחר, השירותים, תיירות, חקלאות ותעשיית המזון. היא אף משמשת למרכז כנסים ומחקר הודות לאוניברסיטה הקטנה אך הידועה הנמצאת בה. מפעלי התעשייה אשר צצו בעיר לאחר מלחמת העולם השנייה, נסגרו ברובם. בהרים סביב העיר עדיין כורים פורפיר וניתן לראות אבן זו משולבת ברבים מבנייני העיר, חדשים וישנים כאחד.
דמוגרפיה
נכון ל-1 בינואר 2008 חיו בעיר 112,637 תושבים, מתוכם 48% גברים ו-52% נשים. קטינים עד גיל 18 היוו 18.01% מתושבי העיר ואנשים מעל גיל פרישה היוו 19.37% מן התושבים. הגיל הממוצע של תושבי העיר הוא 41 שנה (לעומת הממוצע האיטלקי לאומי של 42). בחמש השנים שבין 2002-2007 גדלה אוכלוסיית העיר בשיעור 5.72%, בעוד אוכלוסיית איטליה כולה גדלה בשיעור 3.56% בלבד.
נכון לשנת 2006, 92.68% מתושבי העיר הם איטלקים. רוב תושבי העיר שאינם איטלקים הם מהגרים מארצות אירופיות אחרות (בעיקר אלבניה ורומניה) המהווים 4.13% מאוכלוסיית העיר, מהגרים מצפון אפריקה מהווים 1.08% מן האוכלוסייה. בתוך תושביה האיטלקים של העיר נמנה אף מיעוט קטן ממוצא אתני גרמני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Regional GDP per inhabitant in the EU27
- ^ Riva di Trento, JewishEncyclopedia.com