רבי דוב אריה ריטר
 | |
| לידה |
1855 ה'תרט"ו ריינרסדורף |
|---|---|
| פטירה |
דצמבר 1935 (בגיל 80 בערך) כ"ו בכסלו ה'תרצ"ו |
| כינוי | ברנהרד לבל |
| מדינה |
 הולנד |
| למד ב | בית המדרש לרבנים בברסלאו |
| מקום מגורים | פרנצלאו, רוטרדם ואנטוורפן |
| תחומי עיסוק | רבנות, מחקר תורני |
| בני דורו | רידב"ז, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, רבי אברהם מרדכי אלתר |
| אב | זאב |
| אם | בלומה |
הרב ד"ר דוב אריה (ברנהרד לבל) ריטר (ריטטער; Ritter; ה'תרט"ו – כ"ו בכסלו ה'תרצ"ו, דצמבר 1935) היה רבה של רוטרדם, חוקר תורני, ומנהיג יהודי-אורתודוקסי בהולנד. בלט בעמדותיו העקרוניות ובמאבקים הדתיים הפנים-אורתודוקסיים שניהל בהולנד ומחוצה לה, ואף עזב את משרת הרבנות כמחאה על נישואי התערובת הגואים בהולנד בימיו. נודע גם בזכות היותו בין הראשונים שלחמו בפומבי בתלמוד ירושלמי המזויף, אחרי שזוהה על ידו כמזויף.
ביוגרפיה
נולד בריינסדורף (אנ') שבשלזיה (כיום בפולין), לזאב ולבלומה. בגיל שנתיים עקרו הוריו לקמפן (אנ') בכדי לתת לבנם חינוך תורני איכותי יותר. התייתם מאמו בגיל ארבע.
הוסמך לרבנות על ידי רבי יצחק אלחנן ספקטור[א] ועל ידי רבי שמשון אורנשטיין מקאליש, על אף שלמד בבית המדרש לרבנים בברסלאו אצל זכריה פרנקל[ב]. מלימודיו בברסלאו הכיר אותו צבי היינריך גרץ שאף המליץ עליו בשנת 1880 לרבנות הנאו כ"תלמודי מצוין", אך שאינו "אדוק מדי" ושלא אימץ לחלוטין את שיטת הרב הירש[4]. את עבודת הדוקטורט שלו עשה בשנת ה'תרל"ט בנושא "פילון וההלכה, תוך התייחסות ליוספוס". במאמרו זה הוא הוכיח נאמנות למסורת חז"ל כאשר בכל מקום בו סטה פילון מפירושי חז"ל הוכיח ריטר את טעותו. ריטר למד אצל פרנקל תלמוד ירושלמי. הוא העריך את פרנקל, ואמר עליו שלמרות גישתו האידאולוגית הפשרנית עדיין הוא שומר תורה ומצוות באופן מלא; זאת בניגוד ליחסו של רבי שמשון רפאל הירש – עמו קשר ריטר קשרים בתקופה זו – שמתח ביקורת קשה על פרנקל[3].
ברבנות
בשנת ה'תרל"ט (1879) מונה לרב בפרנצלאו הסמוכה לברלין שם התיידד עם יוליוס פרויס שמאוחר יותר גם מסר לריטר את ספרו "הרפואה התנ"כית והתלמודית" להגהה.
בשנת 1880 (ה'תר"ם) הגיש את מועמדותו לרבנות רוטרדם, העיר השנייה בגודלה בהולנד, ובשנת ה'תרמ"ה (1885), אחרי עיכובים פורמליים, מונה לרב ברוטרדם, שם כיהן ברבנות למעלה מ-40 שנה. מנהיגי הקהילה היהודית ברוטרדם העדיפו אמנם רב קונסרבטיבי אך על פי תקנון הקהילה היה ועד הקהילה מנוע מלבחור ברב קונסרבטיבי, והם בחרו ברב ריטר בזכות לימודיו בסמינר לרבנים בברסלאו שהיה ידוע כקונסרבטיבי. בפועל, החזיק הרב ריטר בהשקפה שמרנית ובינו לבין ועד הקהילה פרצו סכסוכים רבים. כך לדוגמה סירב לדרישת אחד מראשי הקהילה לגייר את אשתו הגויה. מקרה אחר היה כאשר וועד הקהילה מכר שטח ריק בבית הקברות שבבעלות הקהילה, ולאחר שנמצאו עצמות בחלקה, דרש הרב ריטר מהוועד לקנות חזרה את החלקה; הוועד סירב לדרישתו. סכסוך חריף נוסף היה לו עם קצבי העיר, והוא שלל את ההכשר לחלקם; לפי המסופר, אף ניסו להטביעו באחד מביקוריו באטליזים. שחיטתו של הרב ריטר נחשבה למהודרת ביותר, והקהילה אף ייצאה ללונדון בשר תחת כשרותו. בלונדון היו תושבים שהקפידו שלא לאכול בשר אלא כזה שתחת כשרותו[3]. כן תיקן תקנה הלכתית לשבתות בעבור יהודים השותפים במסחר עם גוי[5].
בכסלו ה'תרנ"ד התקבל גם כממלא מקומו של רבה של האג שנפטר, אך עקב סירובו של ועד הקהילה בהאג לקבל את דרישותיו בענייני שחיטה, התפטר מתפקידו כבר באביב של אותה השנה.
פיטוריו מהרבנות
בשנת ה'תרפ"ח התפרסמו בעיתונות היהודית נתונים סטטיסטיים על נישואי תערובת שהגיעו בקהילה היהודית ברוטרדם עד ל-75%[ג]. הרב ריטר כינס אספת רבנים בהולנד ובה תוקנו ארבע תקנות שנועדו למנוע נישואי תערובת[6]:
- יהודי שיישא גויה לא יוכל להיות חבר בקהילה.
- גם חברי הקהילה שכבר נישאו לגויות יוצאו ממנה.
- מי שנשוי לגויה, לא יעלה לתורה ולא יוכל לומר קדיש בבית הכנסת.
- מי שנשוי לגויה לא ימולו את בניו, ולא ילמדו אותם להתפלל.
הרב ריטר דרש מוועד הקהילה ברוטרדם לקבל את התקנות המוצעות כתנאי לחברות בקהילה, תוך הודעה שיתפטר מתפקידו אם דרישתו לא תתקבל. יחסים לא תקינים עם יו"ר הוועד הובילו לכך שראשי הקהילה פרסמו את דרישתו בעיתונים הולנדיים תוך מתיחת ביקורת עליו. וועדי הקהילה של רוטרדם והאג לא ראו תועלת בתקנות אלו בנימוק שרובם של הנשואים לגויות אינם מבקרים כלל בבתי הכנסת, ולאחר כמה ימים השיב ועד הקהילה ברוטרדם לרב ריטר פה אחד, כי ניתנת לו ארכה בת שלושה חדשים למשוך את האולטימטום שהציב, או להתפטר מרבנות הקהילה[ד]. מחאות מצד רבנים בקהילה לא הועילו, והרב ריטר התפטר מתפקידו לאחר למעלה מ-40 שנות רבנות. הוא סירב להשתתף במסיבת פרידה שארגנה לכבודו הקהילה, ובמכתב פרידה סיכם את שנות רבנותו כך: ”בהזדמנויות כאלו נאמרים בדרך כלל מילות תודה הוקרה והערכה, ואם אני מסתכל אחורה אל עבר של כמעט חמישים שנה, מעלה אני זכרונות של סבל עד אין סוף, לכן אין מקום למסיבות, התפטרותי מאונס באה להצלת כבוד התפקיד של רב ראשי בקהילה יהודית וכן להרגעת מצפוני”[7].
פעילות ציבורית
הרב ריטר עסק רבות בפעילות ציבורית. שימש כחבר הנהלה ב"אגודת מונטיפיורי" (הוקמה בוועידת קטוביץ, 1884, לשמש כגוף עליון לאגודות חובבי ציון) שתמכה במהגרים ממזרח אירופה לארצות הברית[דרושה הבהרה]. בשנת ה'תרע"ב טבעה ספינה מול חופי רוטרדם כשהיא עמוסה במהגרים שהייתה בדרכה לארצות הברית, והרב ריטר יצא אל החוף וצילם את גוויות הנספים על מנת להציל את נשותיהם מעגינות. שימש גם כנשיא הכבוד של אליאנס בסניף רוטרדם.
שנותיו האחרונות
הרב ריטר עבר להתגורר באנטוורפן, שם היה לנשיא הכבוד של ישיבת עץ חיים (בלגיה) (מיסודו של נתן בירנבוים)[8], ובה נפטר ערירי בכ"ו בכסלו ה'תרצ"ו, ונקבר בבית הקברות של הקהילה החרדית מחזיקי הדת ב"פיטה".
על מצבתו נכתב:
”ציון לקבר
הרב ר' דוב ארי' בן מהר"ר זאב ממשפחת ריטר שהשתדל להעמיד הדת בקהל פרענצלוי קרוב לחמש שנים ובקהל ראטרדם שלש וארבעים שנה והלך לעולמו כ"ו כסלו תרצ"ו
תנצב"ה”[9].
ספרייתו הושארה בידי הקהילה היהודית ברוטרדם שהעבירה אותו לספרייה שבבית הכנסת ישורון בירושלים. ספרים אלו היוו את רוב ספרי הספרייה בשנת 1944 (חמש שנים להיווסדה), שבאותו הזמן מנו כ-3,600 ספרים[10].
עמדותיו
למרות היותו בעל השכלה כללית ורב בקהילה בעלת אורח חיים מודרני, לחם הרב ריטר בתנועה הציונית ובתנועת המזרחי[11], לעומת זאת השתתף בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה באלול ה'תרפ"ג, במהלכה נפגש עם רבי אברהם מרדכי אלתר מגור[7] וקשר עמו קשרי מכתבים[12]. התנגד גם למתן זכות בחירה לנשים להנהלת הקהילות היהודיות, בניגוד לדעתו של רבי דוד צבי הופמן שהתיר זאת[7].
הוא נמנה בין המתנגדים להיתר מכירה[ה] (המאפשר התרת איסורי שמיטה באמצעות מכירת הקרקע לגוי) והצטרף לכרוז שיזם רבי נחום וידנפלד בשנת ה'תר"ע שלא להזדקק להיתר[13]. בעניין זה התכתב עם רבי אברהם יצחק הכהן קוק שנמנה עם התומכים בהיתר-מכירה[ו].
לחם גם בנוהג שריפת גופות שהחל להתפשט בימיו בגרמניה, כנגד זה הוציא לאור חוברת הסברה[14].
פרשת הירושלמי המזויף
בתחילת שנת ה'תרס"ז, יצא לאור הכרך הראשון של התלמוד ירושלמי לסדר קדשים, בהסכמתם של כמה מחשובי הרבנים באירופה. המוציא לאור, שהזדהה בשם שלמה יהודה אלגאזי - פרידלנדר, טען כי הוא מצא כתב יד עתיק, אך הרב ריטר חשד בזיוף וניהל מאבק נגד החיבור, בסדרת מאמרים שפרסם בשבועון דער איזראעליט בקיץ תרס"ז[15], תחת הכותרת: "זיוף מדעי?", טען ריטר לזיופו של הירושלמי. ריטר גם פקפק בזהות המחבר, וכבר במאמרו הראשון הצביע על הסתירה שבזהותו של המו"ל שלמה פרידלנדר, שכמוציא לאור של הירושלמי הוא הצהיר על עצמו כספרדי במוצאו, בעוד בקובץ "תל תלפיות" משנת תר"ס, הזכיר העורך הרב דוד צבי קצבורג את שמו כיליד רוסיה[16].
הרב ריטר לא הסתפק בפרסום סדרת המאמרים בהם הוא מוכיח את הזיוף בכמה עיתונים, אלא שיגר גם מכתבים לרבנים רבים להזהירם, ולבקשם שיצטרפו למאבקו[17].
המו"ל שטען לאמיתות כתב היד וחשש מפני חשיפת התרמית, השיב לו באותה המטבע במכתבים ובהשמצות בעיתונות. במכתבו לרבי מאיר דן פלוצקי שהיה מעורב בפרשה הוא מציין את תביעתו שריטר ישלם לו 1,200 רובל כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב המאבק שניהל נגדו הרב ריטר[18].
בשיא הפרשה אף כוונה נגדו הדפסתה של חוברת פולמוס בשם "ענה כסיל (או על שלשה פושעי ישראל)"[19].
קישורים חיצוניים
- דוד האוסדורף, "הרב ד"ר דוב אריה ריטר זצ"ל", בתוך: המעין כ"ו [ב] (טבת תשמ"ו), עמ' 28–34, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- אברהם יצחק דזובאס, זכרונות מנעורי ועד הנה, לונדון תש"ד, עמ' 49–55, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- "חבל על דאבדין ולא משתכחין", בתוך: הפרדס, גיליון י', עמ' 25, ניו יורק, באתר אוצר החכמה.
- שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 513, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
ביאורים והרחבות
- ^ אתו שמר על קשר תורני והתכתב עמו בעשור האחרון של רי"א ספקטור. במסגרת הקשר ביניהם, ידוע שרי"א אלחנן העניק לו את ספרו "עין יצחק"[1], וכך יום פטירתו של רי"א אלחנן צוין על ידי רד"א ריטר בלוח השנה האישי שלו[2].
- ^ למד גם אצל ל. לזרוס[3] (כנראה מדובר בלוי לזרוס-אדלר (גר')).
- ^ לפי הרב אברהם יצחק דזובאס. הנתונים התפרסמו על ידו בכמה עיתונים יהודיים, כמו היינט, והם התייחסו ל-40 השנים האחרונות. הרב ריטר שחגג בתקופה זו את יובל ה-40 לכהונתו ברבנות הקהילה, חש כי הביקורת מכוונת אליו, והתעורר בעקבות כך לפעולה.
- ^ לפי דזובאס, אופיו הקפדני של הרב ריטר גרם ליחסים מתוחים בינו ובין חברי הוועד והובילה להסכמת כולם על פיטוריו.
- ^ במכתבו לרבי נחום וידנפלד כתב: ”גם הנני עסוק לחמם את צדיקי אשכנז עבור זה שיעמדו גם הם בפרץ ועדייו לא עלתה בידי. ובחוש אני רואה כי השטן מרקד כאן ולא יניחם לזכות במצוה רבה זו”.
- ^ על הערכתו של הרב קוק אליו, ראו: הרב אברהם יצחק קוק, אגרות הראי"ה - חלק ד', ירושלים תש"ג - תש"ו, עמ' קמ"ו, אגרת א' קנג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים
- ^ חתימת הרה"ג רבי דוב אריה ריטר על ספר עין יצחק מהדורה ראשונה חתום פעמיים, באתר בידספיריט, 10 בינואר 2018.
- ^ פריט 545: שלשה לוחות כיס שהיו שייכים לרבה של רוטרדם ר' דב אריה ריטער עם כיתובים והערות בכתב ידו, באתר ווינרס מכירות פומביות, 3 במאי 2017.
- ^ 3.0 3.1 3.2 האוסדורף, עמ' 28.
- ^ אברהם שישא, "על המחלוקת סביב לס' דרכי המשנה", המעין, כ"ו [ד] (תמוז תשמ"ו), עמ' 45–46.
- ^ "אגרת מהגאון רידב"ז לרבה של רוטרדם רד"א רוטר זצ"ל, בענין שותפות עם גוי לגבי חילול שבת", בתוך: מוריה, ריג-ריד (שנה יח ט-י), עמ' ע"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אברהם יצחק דזובאס, זכרונות מנעורי ועד הנה, לונדון תש"ד, עמ' 54–55, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ 7.0 7.1 7.2 האוסדורף, עמ' 33.
- ^ ההד. ירושלים., ההד - שנה ז' - גליון ה', ירושלים תרצ"ב, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו תמונת מצבתו: ר' דוב ארי' ריטטער מרטרדם בהולנד, בפורום אוצר החכמה.
- ^ ירושלים, דבר, 16 במרץ 1944.
- ^ תל תלפיות, תרס"ד, אב א', עמ' 189, באתר היברובוקס; הפלס, תרס"ה, גליון ב' (כסלו), דף קל"א, 58–64, באתר היברובוקס.
- ^ רבי אברהם מרדכי אלתר, מכתבי תורה, תל אביב תשנ"ז, עמ' י"ג, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו מכתבו אצל: רבי ישראל משקלוב, פאת השלחן - בית רידב"ז - משמרת להבית, ירושלים תרע"ב, באתר אוצר החכמה. וראו שם על ההתכתבות שניהל בעניין זה עם הרידב"ז שהיה מראשי המתנגדים להיתר-מכירה. הרדב"ז אף ביקר בביתו באותה השנה (ה'תר"ע).
- ^ "חבל על דאבדין ולא משתכחין", בתוך: הפרדס - גליון י' עמ' 25, ניו יורק תרפ"ז - תשנ"ד, באתר אוצר החכמה.
- ^ דער איזראעליט, 20 ביוני 1907, ח' בתמוז תרס"ז, גיליון 52, עמ' 10–11, תרגום לעברית ב"הקול", א' דר"ח אייר תרס"ח, עמ' 116-117.
- ^ דב אריה ריטטער, הירושלמי סדר קדשים?, מחזיקי הדת, 8 במאי 1908; הירושלמי סדר קדשים? (המשך מגליון 29), מחזיקי הדת, 15 במאי 1908; הירושלמי סדר קדשים? (המשך מגליון 30), מחזיקי הדת, 22 במאי 1908; הירושלמי סדר קדשים? (המשך מגליון 31), מחזיקי הדת, 29 במאי 1908; הירושלמי סדר קדשים? (המשך מגליון 32), מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908; תשובת המערכת, מחזיקי הדת, 4 ביוני 1908; הרב אליעזר דייטש, תשובה לרב ריטטער, מחזיקי הדת, 3 ביולי 1908.
- ^ ראו לדוגמה מכתב מהרידב"ז אליו בנושא, אצל: רבי מאיר דן פלוצקי, שאלו שלום ירושלים, בילגורי תר"ע, עמ' 106, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); וראה את מאמרו של הרב ברוך אבערלאנדער, "הויכוחו סביב הדפסת הירושלמי לסדר קדשים" בתוך: קובץ "אור ישראל" <מאנסי> - יג (שנה ד א), ניו יורק תשנ"ט, עמ' קל"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי מאיר דן פלוצקי, שאלו שלום ירושלים, בילגורי תר"ע, עמ' 82, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אברהם רוזנברג, ענה כסיל, סאיני תרס"ח, באתר היברובוקס.
