קשיון
קִשְׁיוֹן הייתה עיר לויים בנחלת שבט יששכר, אשר נזכרת פעמיים בתנ"ך.
בהיסטוריה
תחילה, נזכרת העיר ברשימת ערי נחלת שבט יששכר: ”וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ וְרֶמֶת וְעֵין גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ”[1].
בהמשך, נזכרת העיר כעיר לויים של בני שבט יששכר: ”וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אֶת קִשְׁיוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ”[2]. בתרגום השבעים מובא שם העיר בצורה קִישׁוֹן.
ברשימת תחותמס השלישי נזכרת עיר בשם קסן בין אדמי הנקב ובין שונם.
מיקום העיר כיום
הזיהוי המקובל לעיר הקדומה הוא בתל הקרוי ח'רבת קיסון, הנמצא כקילומטר אחד מדרום להר תבור, לצד כביש 65 ובסמוך לתחילתו של נחל תבור, בו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית[3].
בשל שמו של התל ומיקומו, יש הסבורים כי נחל קִישׁוֹן המקראי היה למעשה נחל תבור של ימינו, וכי הוא נקרא על שם העיר קִשְׁיוֹן. זאת, כאשר רבי אשתורי הפרחי ציין עוד בתחילת המאה ה-14 כי שמו של נחל זה היה בתקופתו ואדי קיסון, וכי זהו לטעמו נחל קישון הנזכר בתנ"ך, בשל יציאתו מאזור חורבת קיסון[4].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ח-כ"א.
- ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק כ"ח.
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, כרך ז', 282-281.
- ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014, עמ' 123-121.
| ערי הלויים | ||
|---|---|---|
| בני גרשון (ערים מיששכר, מאשר, מנפתלי ומחצי המנשה המזרחי) | בְּעֶשְׁתְּרָה • גולן • דברת • חֶלְקָת • חַמֹּת דֹּאר • יַרְמוּת • מִשְאָל • עַבְדּוֹן • עין גנים (אתר מקראי) • קֶדֶש • קַרְתָּן • קִשְׁיוֹן • רְחׁב | |
| בני קהת (ערים מאפרים, מדן ומחצי המנשה המערבי) | שכם • גזר • קִבְצַיִם • בֵּית חוֹרֹן • אַיָּלוֹן • אֶלְתְּקֵא • גִבְּתוֹן • גַּת רִמּוֹן • תַּעְנַךְ | |
| בני מררי (ערים מראובן, מגד ומזבולון) | בֶּצֶר • דִּמְנָה • חשבון • יַהְצָה • יַעְזֵר • יקנעם • מַחֲנַיִם • מֵיפַעַת • נהלל • קְדֵמוֹת • קַרְתָּה • רָמת | |
