קרלו השני, דוכס פארמה
 | |||||||||
| קרלו השני, דוכס פארמה | |||||||||
| לידה |
22 בדצמבר 1799 הארמון המלכותי של מדריד, מדריד, ממלכת ספרד  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 באפריל 1883 (בגיל 83) ניס, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | קרלו השני לודוביקו די בורבון, דוכס פארמה ופיאצ'נצה | ||||||||
| מדינה | איטליה | ||||||||
| בת זוג | מריה תרזה, נסיכת סבויה | ||||||||
| שושלת בית בורבון | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
קרלו השני, דוכס פארמה (22 בדצמבר 1799 – 16 באפריל 1883), היה מלך אטרוריה בין השנים 1803–1807, דוכס לוקה בין השנים 1824–1847, ודוכס פארמה בין השנים 1847–1849.
ביוגרפיה
ילדותו
קרלו נולד ב-22 בדצמבר 1799 בארמון המלכותי של מדריד, מדריד, ללודוביקו, נסיך הכתר של פארמה ולמריה לואיסה, נסיכת ספרד בתם של קרלוס הרביעי, מלך ספרד ומריה לואיסה מפארמה.
ממלכת אטרוריה
במסגרת חוזה ארנחואס (1801) בין בית בורבון לנפוליאון, הועברה השליטה על דוכסות פארמה לשלטון צרפתי ישיר, בתמורה להעברת הדוכסות הגדולה של טוסקנה לידי בית בורבון תחת שליטת אביו לודוביקו, שהוכתר למלך אטרוריה, בעוד פרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה קיבל את שטחי נסיכות הבוחר מזלצבורג. לצורך ההכתרה נסעו הוריו לפריז, ולאחר מכן נסעו בני הזוג לפירנצה. אולם על אף כוונותיהם הטובות הם נתקלו בעוינות מצד האוכלוסייה והאצולה המקומית, שראתה אותם ככלי שרת בידי הצרפתים.
בשנת 1802 נסעה המשפחה לספרד, להשתתף בחתונה הכפולה של פרננדו, נסיך אסטוריאס עם מריה אנטוניה, נסיכת נאפולי וסיציליה, ומריה איזבלה מספרד עם פרנצ'סקו, דוכס קלבריה. בחזרתם מספרד החמירה מחלת האפילפסיה של אביו, וב-27 במאי 1803 הוא מת בפירנצה בגיל 30. לאחר מותו עלה לשלטון במקומו קרלו כלודוביקו השני, מלך אטרוריה, תוך שאמו שולטת כעוצרת בשמו.
בגלות
ב-23 בנובמבר 1807 פורקה ממלכת אטרוריה על ידי הצרפתים בהסכמת ספרד, ונפוליאון העניק לאחותו אליזה בונפרטה את התואר "הדוכסית הגדולה של טוסקנה". ב-10 בדצמבר אותה שנה עזבו קרלו ואחותו יחד עם אמם את פירנצה, ושבו למשפחתה בספרד. בדרכם עברו מריה לואיסה וילדיה במילאנו, שם ניסה נפוליאון להבטיח לה שקרלו ישלוט על "ממלכת צפון לוסיטניה" בצפון פורטוגל לכשיכבוש אותה, אולם מריה לואיסה סירבה להצעה, משום שלא רצתה להסתכסך עם אחותה קרלוטה ז'ואקינה, מלכת פורטוגל.
ב-19 בפברואר 1808 הגיעו בני המשפחה לארנחואס, וב-19 במרץ 1808 התקוממות עממית אילצה את סבו קרלוס הרביעי, מלך ספרד להתפטר לטובת דודו פרננדו השביעי, מלך ספרד, אולם, נפוליאון הזמין את שניהם לבאיון, ושם הודיעה סבתו מריה לואיסה מפארמה שפרננדו הוא בנו של מנואל דה גודוי. פרננדו נאלץ להתפטר לטובת קרלוס, וקרלוס התפטר שוב לטובת ז'וזף בונפרטה וגלה לרומא.
לאחר הדחתם התגוררו בני המשפחה בפונטנבלו, ולאחר מכן עברו לקומפיין, תוך שם סובלים ממחסור וממחלות. בהמשך הם הועברו לניס, וכשניסתה אמו לברוח משם לאנגליה נעצרה ונשלחה למנזר ברומא, שם הייתה כלואה 4 שנים עד לאחר מפלתו של נפוליאון, ואילו קרלו ואחותו נמסרו תחת חסותם של הורי אמו, מלכי ספרד המודחים, שהתגוררו ברומא.
לאחר שחרורה של אמו התגוררו בני המשפחה עם הורי אמו בארמון ברבריני ברומא, ואמו קיוותה שקונגרס וינה יחזיר את קרלו לשלטונו באטרוריה. כשברח נפוליאון מהאי אלבה, ברחו בני המשפחה מרומא, והסתובבו בכל רחבי איטליה, עד לאחר מפלת נפוליאון בקרב ווטרלו.
במהלך הקונגרס יוצגו האינטרסים של אמו על ידי השליח הספרדי המרקיז לברדור, אולם המרקיז היה אדם לא מוכשר ולא הצליח לקדם את האינטרסים של ספרד ושל מריה לואיסה. במהלך הקונגרס החליט קלמנס פון מטרניך שלא להחזיר את דוכסות פארמה לבית בורבון, אלא למסור אותה למריה לואיזה, ארכידוכסית אוסטריה, בתו של פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה ואשתו של נפוליאון. אמו התחננה בפני אחיה פרננדו השביעי, מלך ספרד, האפיפיור פיוס השביעי ואלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, ובסופו של דבר החליט הקונגרס לפצותה, והיא קיבלה את דוכסות לוקה הקטנה.
בתחילה סירבה מריה לואיסה להצעה, והמשיכה להתגורר ברומא. אולם יחסיה עם משפחתה נהיו מתוחים, לאחר שסירבה להצעותיהם לחתן את אחותו מריה לואיזה קרלוטה, נסיכת פארמה עם דודו האינפנטה פרנסיסקו דה פאולה מספרד, ואת קרלו עם בת דודו מריה כריסטינה, נסיכת נאפולי וסיציליה - בתה של מריה איזבלה מספרד.
לבסוף מתוך כוונתה להשיג עצמאות ממשפחתה, הסכימה אמו לפתרון שהוצע בחוזה פריז, ולפיו מריה לואיסה תהיה דוכסית לוקה עד לאחר מותה של מארי לואיז, דוכסית פארמה, ולאחר מכן תחזור דוכסות פארמה לבית בורבון, ואילו דוכסות לוקה תצורף לדוכסות הגדולה של טוסקנה.
דוכסות לוקה
ב-2 בדצמבר 1817 הגיעו בני המשפחה ללוקה, וקרלו קיבל את התואר "נסיך הכתר של לוקה". בשל תהפוכות השנים הראשונות לחייו, לא קיבל קרלו חינוך פוליטי פורמלי, אך באמצעות לימוד עצמי רכש ידע רב. קרלו למד מוזיקה, רפואה ומדעי הרוח, והאידאולוגיה שלו הושפעה מהרומנטיקה הנאורה של תקופת השלום לאחר המלחמות הנפוליאוניות.
כנסיך הכתר, התנגש קרלו הרבה עם אמו השמרנית, ולא אהב את השליטה האבסולוטית שלה. היחסים בין קרלו לאמו הפכו למתוחים עם השנים, ומאוחר יותר התלונן קרלו שאמו "הרסה אותו פיזית, מוסרית וכספית".[1]
ב-5 בספטמבר 1820 התחתן קרלו עם מריה תרזה, נסיכת סבויה בתם של ויטוריו אמנואלה הראשון, מלך סרדיניה ומריה תרזה מאוסטריה-אסטה, מלכת סרדיניה, ממנה נולדו לו שני ילדים. על אף היותם טיפוסים שונים לחלוטין, היחסים ביניהם היו מצוינים, ו"אם כי לא הייתה אהבה ביניהם, היה הרבה כבוד".[1]
בשנת 1824 מתה אמו מריה לואיסה, דוכסית לוקה, וקרלו עלה לשלטון במקומה. בשנות שלטונו הראשונות השאיר קרלו את השליטה בדוכסות, והוא יצא לטיול ארוך באיטליה, ולאחר מכן בגרמניה ובחצר הקיסרית בווינה.
בשנות ה-30 החל קרלו להתעניין בשלטון, ושלטונו ניצל מהמהפכות השונות שאירעו באיטליה בשנת 1830. ביחסי החוץ סירב קרלו להכיר בלואי פיליפ, מלך הצרפתים, ותמך בדודו האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה נגד איזבלה השנייה, מלכת ספרד, ובמיגל הראשון, מלך פורטוגל נגד מריה השנייה, מלכת פורטוגל. בשנת 1833 אף העניק קרלו חנינה כללית, לכל האסירים הפוליטיים בדוכסות, בשונה משאר המדינות באיטליה.
קרלו ביצע רפורמות במערכת המיסים, ושיפר את מערכת החינוך והרפואה בדוכסות, אולם אכזב את האזרחים בכך שלא החזיר את החוקה משנת 1805. עם זאת עיקר הכוח בדוכסות היה למעשה בידי ראש ממשלתו אסקניו מנסי, שהוא למעשה שלט בדוכסות.
בשנת 1833 נקלע קרלו לחובות, ומשום כך מיעט בנסיעות לחו"ל, בשנת 1836 ביקר בווינה, ובשנת 1837 התיר קרלו פתיחת קזינו בדוכסות, וקידם רפורמה במועצת המדינה ומועצת השרים. בשנת 1838 היה קרלו בהכתרת פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה במילאנו, ולאחר מכן ביקר בצרפת ואנגליה. בשנת 1840 מת מנסי בזמן שקרלו שהה ברומא, ולאחר מכן נטל קרלו לידיו את מושכות השלטון.
לאחר 1840 כמעט ולא נפגש קרלו עם אשתו אשר עברה התעוררות דתית, ואף יצאו שמועות עליו כי הוא בעל נטיות לא צנועות. בשנת 1845 התחתן בנו פרדיננדו קרלו עם לואיז מארי תרז, נסיכת ארטואה, נכדתו של שארל העשירי, מלך צרפת לשעבר.
ב-28 בנובמבר 1844 הסכים קרלו בלחץ אוסטרי, לכמה שינויי גבול בין דוכסות פארמה לדוכסות הגדולה של טוסקנה ודוכסות מודנה. במשך 3 שנים נשמר הדבר בסוד, אולם בשנת 1847 התפרסם העניין, והוא גרם לירידת הפופולריות של קרלו הן בפארמה והן בלוקה. בנוסף, בניסיון להרוויח כסף לקופת האוצר, תבע קרלו מיסים מ-30 שנה קודם לכן, ובעקבות כך פרצה התקוממות כללית נגדו בדוכסות. ב-1 בספטמבר חתם קרלו על שורה של רפורמות בדוכסות, וב-4 באוקטובר עזב את הדוכסות וויתר עליה לטובת לאופולד השני, הדוכס הגדול של טוסקנה,[2] ועבר לגור בטורינו בחסות קרלו אלברטו, מלך סרדיניה.
דוכסות פארמה
ב-17 בדצמבר 1847 מתה מארי לואיז, דוכסית פארמה, וקרלו ירש את דוכסות פארמה כקרלו השני, דוכס פארמה. בתחילה חשב קרלו לוותר על השלטון, אולם לבסוף קיבל אותו, כדי לא לפגוע בזכויותיו של בנו. דוכסות לוקה צורפה לדוכסות הגדולה של טוסקנה, ונעשו שינויי גבול קטנים בדוכסות פארמה.
קרלו השני שלט רק כמה חודשים בפארמה, ובמרץ 1848 פרצה מהפכה בדוכסות שנתמכה על ידי קרלו אלברטו, מלך סרדיניה. קרלו העביר רפורמות בדוכסות, אולם ב-9 באפריל נאלץ קרלו לברוח מהדוכסות לממלכת סקסוניה, ואילו הדוכסות צורפה לממלכת סרדיניה.
ב-5 באפריל 1849 נכנס הצבא האוסטרי לפארמה, לאחר שהביס את צבא סרדיניה במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה, והחזיר את קרלו לשלטון. ב-17 במאי אותה שנה התפטר קרלו מתפקידו ופרש לאחוזתו בסקסוניה, ובנו קרלו השלישי, דוכס פארמה עלה לשלטון במקומו.
אחרית ימיו
לאחר התפטרותו קיבל קרלו את התואר "הרוזן מווילפרנקה", ובהיותו אדם פרטי, הקדיש את זמנו לתחביבים, ושהה לסירוגין בפריז, ניס וטירתו בסקסוניה.
עקב מחסורו במזומנים, מכר את קרלו אחוזתו האוסטרית באורשנדורף לחברו תומאס וורד. בשנת 1852 הוא נסע לספרד כדי להכיר את דודניתו איזבלה השנייה, מלכת ספרד, ולאחר מכן חזר ללוקה, שם היה לאזרחים אהדה כלפיו, כשליט הקודם שלהם.
בשנת 1854 נרצח בנו קרלו השלישי, דוכס פארמה, ונכדו רוברטו הראשון, דוכס פארמה עלה לשלטון במקומו. בשנת 1860 הודח נכדו מתפקידו במהלך איחוד איטליה, אולם קרלו בשונה משליטים אחרים דווקא היה מרוצה מהאיחוד.
בשנת 1879 מתה אשתו מריה תרזה, נסיכת סבויה שחיה בשנותיה האחרונות כנזירה, וקרלו השתתף בהלווייתה, וב-16 באפריל 1883 מת קרלו בניס, והוא בן 83.
משפחתו
ב-5 בספטמבר 1820 התחתן קרלו עם מריה תרזה, נסיכת סבויה בתם של ויטוריו אמנואלה הראשון, מלך סרדיניה ומריה תרזה מאוסטריה-אסטה, מלכת סרדיניה, ממנה נולדו לו שני ילדים:
- לואיזה, נסיכת לוקה (1821–1823)
- קרלו השלישי, דוכס פארמה (1823 -1854)
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Sainz de Medrano, Changing Thrones: Duke Carlo of Parma, p. 99
- ^ שבכל מקרה היה אמור לקבל אותה, לאחר מותה של מארי לואיז, דוכסית פארמה, והפיכתו של קרלו לדוכס פארמה.
| קרלו השני, דוכס פארמה בית בורבון נולד:22 בדצמבר 1799 מת:16 באפריל 1883 | ||
| לודוביקו הראשון | ממלכת אטרוריה 1803–1807 |
המדינה פורקה |
| מריה לואיסה | דוכסות לוקה 1824–1847 | |
| מארי לואיז | דוכסות פארמה 1847–1849 |
קרלו השלישי |
26249463קרלו השני, דוכס פארמה