האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה

האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה
Carlos María Isidro de Borbón
	האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה
לידה	29 במרץ 1788; סן לורנסו דה אל אסקוריאל, ממלכת ספרד
פטירה	10 במרץ 1855 (בגיל 66); טריאסטה, האימפריה האוסטרית
מדינה	ספרד
בת זוג	מריה פרנסיסקה, נסיכת פורטוגל ; מריה תרזה, נסיכת ביירה
שושלת בית בורבון
אב	קרלוס הרביעי, מלך ספרד
אם	מריה לואיסה מפארמה
צאצאים	ראו בהמשך

האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה (בספרדית: Carlos de Borbón ‏ 29 במרץ 1788 - 10 במרץ 1855), היה הטוען לכתר ספרד, ובכך הביא לפרוץ המלחמות הקרליסטיות.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קרלוס נולד ב-29 במרץ 1788 בסן לורנסו דה אל אסקוריאל, לקרלוס הרביעי, מלך ספרד ולמריה לואיסה מפארמה, בתם של פליפה, דוכס פארמה ולואיז אליזבת, נסיכת צרפת. בין השנים 1808–1814 היו קרלוס ואחיו שבויים של נפוליאון והוחזקו בצרפת. בשנת 1814 חזר קרלוס יחד עם שאר בני משפחתו למדריד, וב-22 בספטמבר 1816 הוא התחתן עם מריה פרנסיסקה, נסיכת פורטוגל, בתם של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל וקרלוטה ז'ואקינה מספרד, ממנה נולדו לו 3 בנים. בין השנים 1820–1823 הצליחו הכוחות הליברליים בפיקודו של רפאל דל רייגו לכפות על אחיו פרננדו השביעי, מלך ספרד לפעול לפי החוקה ובשלוש שנים אלה התקיימה מלוכה פרלמנטרית בספרד. בתקופה זו היו שמרנים רדיקליים שרצו להמליך את קרלוס במקום אחיו, אך הוא סירב לכך בתוקף.

בשנת 1830 נולדה לאחיו פרננדו בתו הבכורה איזבלה, ומכיוון שלא היו לו בנים, ביקש פרננדו להוריש לה את המלוכה. הקורטס המליץ על ויתור על החוק הסאלי והמלכת בתו של המלך, איזבלה למלכה, אולם, הדבר הביא לפיצול בשורות המלוכנים שחלקם סירב לקבל את הוויתור על עקרון הירושה דרך הזכר וביקש להמשיך את שושלת בית בורבון על ידי אחיו של המלך, קרלוס. קרלוס לא פעל רבות למען זכותו לכתר, אולם אשתו מריה פרנסיסקה, נסיכת פורטוגל ואחותה מריה תרזה, נסיכת ביירה פעלו רבות לשם כך, ובעקבות כך נשלחו קרלוס ומשפחתו במרץ 1833 לפורטוגל. באפריל אותה שנה קרא פרננדו השביעי לקרלוס להישבע אמונים לאיזבלה, נסיכת אסטוריאס, אולם קרלוס סירב לכך בתקיפות.

המלחמה הקרליסטית הראשונה

ב-29 בספטמבר 1833 מת פרננדו השביעי, ובתו איזבלה השנייה, מלכת ספרד עלתה לשלטון במקומו, אך הסכסוך עם תומכיו של קרלוס, אשר הוכר על ידיהם כקרלוס החמישי, מלך ספרד, גרם לפריצת המלחמה הקרליסטית הראשונה. לאחר מפלתו של גיסו מיגל הראשון, מלך פורטוגל בשנת 1834 נמלט קרלוס לאנגליה, שם הציעה לו הממשלה קצבה שנתית של 30 אלף לירות שטרלינג, אם יתכחש לטענותיו ולא יחזור לספרד או לפורטוגל, אך קרלוס סירב לכך בהחלטיות. ביולי הוא עבר לצרפת, שם נתמך באופן פעיל על ידי המפלגה הלגיטימית. עד מהרה הצטרף אל חסידיו באליזונדו במערב הפירנאים בספרד, ובאוקטובר 1834 הוציאה גיסתו מריה כריסטינה, נסיכת שתי הסיציליות צו ששלל ממנו את זכויותיו כאינפנטה מספרד, דבר אשר אושר על ידי הקורטס בשנת 1837.

קרלוס נשאר בספרד במשך חמש שנים, ובשנים אלו הוא ליווה את צבאותיו, בלי שהראה תכונה של אומץ אישי, אולם הוא סבל הרבה מצוקה, ולעיתים קרובות נאלץ להסתתר בהרים. בעוד כמה מחסידיו תמכו בו משום שהאמינו בזכויותיו התורשתיות על כס המלכות, אחרים דאגו לשמור על האוטונומיה במחוזות הבאסקים, כמו כן היו עימותים מתמשכים בין צוותו הצבאי של קרלוס לבין אנשי הכמורה שהשפיעו עליו.

בשנים הראשונות של המלחמה, היו כמה מקרים שבהם היה נראה שהניצחון יהיה של קרלוס, האחרונה שבהן הייתה המשלחת המלכותית של קיץ 1837, בעת שקרלוס ליווה את צבאו מנווארה עד לפאתי מדריד. קרלוס קיווה להיכנס לעיר בלי שפיכות דמים משמעותית, אולם משהתברר שרק על ידי קרב ינצח בעיר, ויתר קרלוס ולאחר כמה ימים החליט לסגת, תוך שצבאו התפורר לשליש מכוחו הקודם.

אשתו הראשונה מתה באנגליה בשנת 1834, ובאוקטובר 1837 התחתן קרלוס בביסקאי עם אחותה הגדולה, מריה תרזה, נסיכת ביירה.

ביוני 1838 מינה קרלוס את רפאל מארוטו למפקדו הראשי. בפברואר 1839 הוציא מארוטו להורג ארבעה גנרלים קרליסטים שמרדו בו, ולאחר מכן כפה על קרלוס למנותו בחזרה לתפקידו והדיח את מתנגדיו. לאחר מכן החל במשא ומתן פרטי עם המפקד הראשי של כריסטינה, ובאוגוסט 1839 נטש את קרלוס לחלוטין. בספטמבר 1839 עזב קרלוס את ספרד לצרפת, שם הוא נכלא לזמן קצר. כמעט שנה נוספת המשיכו כמה ממפקדיו להיאבק בשמו, בעיקר בקטלוניה, אולם עד יולי 1840 כמעט כל ההתנגדות פסקה.