קו מטרו M1 בבודפשט
 |
קו המטרו M1 (בהונגרית: M1-es metróvonal או Millenniumi Földalatti Vasút; בלשון העם Kisföldalatti, המטרו הקטן) הוא קו המטרו הראשון של בודפשט, בירת הונגריה, שעובר בין תחנות כיכר ורשמרטי במרכז העיר (Vörösmarty tér) עד דרך מקסיקו ליד הפארק העירוני של בודפשט (Mexikói út) ועובר בעיקר מתחת לשדרת אנדראשי. עם פתיחתו בשנת 1896, זה היה קו הרכבת התת-קרקעי החשמלי הראשון ביבשת אירופה.
העשורים האחרונים של המאה ה-19 מייצגים תקופה מכרעת בהתפתחותה של בודפשט, גם בקנה מידה היסטורי. אחת העבודות הבולטות של הפיתוח העירוני הייתה יצירת ציר שדרת אנדראשי. בתפיסה העירונית הראשונה של המועצה לעבודות ציבוריות, שהוקמה בקיץ 1870, השדרה כבר כלולה כנתון, ובאותה שנה נקבעו יישורה המדויק וחלוקתה לשלושה חלקים. תוכנית הבינוי והתקציב הרלוונטיים הוכנו, והפרלמנט אישר את היישום בדצמבר 1870. מלכתחילה המועצה לעבודות ציבוריות התנגדה להקמת תחבורה ציבורית עיליה בשדרה. בעקבות הצעתו של מור באלאז', איש עסקים יהודי-הונגרי, מועצת העבודה הציבורית דגלה יותר ויותר ברעיון של הקמת רכבת תת-קרקעית. חברת סימנס והאלסקה ערכו תוכנית לקונספט הרכבת התת-קרקעית ב-1894, שהתקבלה על ידי המועצה לעבודות ציבוריות בתנאי שניתן יהיה להתחיל בבנייה רק אם היא תושלם עד 1896, המועד של חגיגות המילניום. (אלף שנה משנת 896 להתיישבות המדיארים במרכז אירופה).
הרעיון והיישום של בניית רכבת תחתית הוא מאותו הזמן כמו לידתה של הרכבת התחתית של לונדון. הבנייה שם החלה ב-1860 ומסילת הרכבת התת-קרקעית הראשונה הופעלה ב-1863, אך היא עדיין הונעה בקיטור. רכבת התחתית של בודפשט הוקמה בשנת 1896 כרכבת החשמלית התת-קרקעית הראשונה ביבשת אירופה. היא נחנכה לשימוש הציבור הרחב ב-2 במאי וממשיך לשרת גם היום ללא הפרעות גדולות.[1] עד 1973, אורכו של הקו היה 3,700 מטר, עם 9 תחנות תת-קרקעיות ו-2 תחנות עיליות. הרכבות נסעו במרווחים של 2 דקות, מספר הנוסעים היומי הגבוה ביותר שנמדד היה 34,526 אנשים. פיתוח נוסף לא נמשך עד סוף מלחמת העולם השנייה. על פי מינהגי התקופה פעלה הרכבת התת-קרקעית בצד שמאל.
בשנת 1973, הקו הוארך עד דרך מקסיקו (וספא סצ'ני) וכל הקטע הפך לתת קרקעי. באותה תקופה היא עברה לתנועה בצד ימין, ואבזור הבטיחות עבר מודרניזציה עם התקן עצירה אוטומטי, ובשני הטרמינלים נבנתה מערכת בקרת תנועה מרכזית.[2] הקו שופץ בשנת 1995: התחנות צוידו בחיפוי התקופתי המקורי ונבנתה מסילה חדשה על מצע בטון מזוין, במקום מצע אבן כתושה הקודמת.
יחד עם שדרות אנדראשי, רכבת התחתית של המילניום הפכה לחלק מאתרי המורשת העולמית ב-2002.
היסטוריה
התחלה
המסלול הראשי של טרזווארוש (רובע 6 של בודפשט), השוגאראוט (Sugárut), היה מרוצף בעץ ב-1884. היה אומניבוס (קרון סגור שנגרר על ידי סוסים) רגיל שנסע לפארק העירוני של בודפשט, אבל אפילו עם החשמלית שנסעה כבר ברחוב קיראי באותה תקופה, התברר שזה היה מעט מדי, הקרונות היו צפופים. לנוכח תערוכת המילניום שקרבה - שתוכננה בפארק העירוני - נדרשה יותר ויותר רכבת על כביש השדרה (שוגאראוט).
המנהל הכללי של רכבת החשמל העירונית של בודפשט (BVVV) מור באלאז' עסק ברעיון של רכבת על קרקעית בפשט בהתבסס על חוויותיו בלונדון. יחד עם יריבתה הגדולה ביותר, חברת מסילות הברזל של בודפשט (Budapesti Közúti Vaspálya Társaság (BKVT)), הגישו בקשה להקים את מסילת הברזל העיליית בשדרת אנדראשי, אותה דחו השלטונות - בהתאם לחוות דעתן הקודמת: "לא ניתן לבנות על השדרה מסילת רכבת". עם זאת, שתי החברות חתמו ביניהן הסכם ויזמו את הקמתה של רכבת תת-קרקעית. התוכניות נעשו על ידי סימנס והלסקה.
הם קיבלו את ההיתר, ואף קיבלו "תקופת היתר הפעלה" ל-90 שנה, הם קיבלו הנחה של 15 שנים במס על הרווחים ומס בולים קבוע עבור כרטיסי רכבת למשך 5 שנים. אולם בתמורה, היה צורך להשלים את הרכבת לפני פתיחת תערוכת המילניום. נותרו 21 חודשים ממתן ההיתר ועד לפתיחת התערוכה.
המסירה והתקופה שלאחר מכן
ב-11 באפריל 1996 הקבלה הטכנית לא הצליחה, אך לאחר פתרון הבעיות, ב-2 במאי 1896, אחר הצהריים, פתח מלך הונגריה פרנץ יוזף, פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את הרכבת התת-קרקעית הראשונה של אירופה עם קרונות מנועיים - שנבנתה בזמן שיא (זו בלונדון הייתה במקור מופעלת בקיטור). עם פתיחת הקו, כל הרכבת, כולל הקרונות, הקדימה בהרבה את זמנה מבחינת תקנים טכניים.
הרכבות עקבו זו אחר זו כל 4 דקות בין 6 בבוקר לבין השעה 11 בלילה. המלך נסע ברכבת התת-קרקעית ב-8 במאי 1896, לזכר האירוע הצליחה החברה המפעילה לקבל את השם Ferenc József Underground Railway Rt. הקו נבנה בסידור "שמור על שמאל" על פי חוקי התנועה של אז בהונגריה (לכן "התהפכו" הירידות לקו מהרחוב לאורך זמן רב). התחנות המקוריות הקו:
- כיכר גיזלה (היום כיכר ורשמארטי)
- כיכר דיאק פרנץ
- שדרת ואצי (היום דרך בייצ'י ז'ילינסקי)
- אופרה
- אוקטוגון
- רחוב ורשמארטי
- קרנד (Körönd) (כיום Kodály körönd)
- רחוב בייזה
- דרך ארנה (היום כיכר הגיבורים)
- גן החיות והבוטני (תחנה עילית, כבר לא פעילה)
- מרחצאות ארטזי (תחנת עילית, כיום ספא סצ'ני)
הארכת הקו
בשנת 1970 אושרו הארכת הקו והשקעת הקטע העילי. העבודות שהחלו ב-1972 הושלמו עד סוף 1973. הקו המורחב לכביש מקסיקו נמסר ב-30 בדצמבר, כך שהסך הכולל 4.4 קו ק"מ הפך תת-קרקעי. המסלול שופץ לחלוטין בכמה קטעים, העיקולים עברו מודרניזציה למהירות גבוהה יותר, ובכיכר ורשמארטי שופצה התחנה הסופית באופן ייצוגי. ביתר התחנות השיפוץ השפיע רק על שינויים עקב כיוון הנסיעה.[2]
מוזיאון
בסביבות 1955[3][4] עקב בניית מערכת הקישור לכיכר דיאק, נבנתה גם התחנה מחדש. היא הועברה כ-40 מטרים לכיכר אנגלס (היום: כיכר ארז'בט) השכנה. מוזיאון הרכבת התת-קרקעית הוקם בשנת 1975 בקטע המנהרה באורך 60 מטר שננטש במהלך תיקון המסילה, שהוא חלל התצוגה הקבוע של מוזיאון התחבורה העוסק במטרו M1 ובתפעול הרכבת התחתית.
לקריאה נוספת
- Legát Tibor: A nagy kisföldalatti. Budapest: Városháza. 2021. ISBN 978-963-9669-67-3
- Medveczki Ágnes: A millenniumi földalatti vasút (A Közlekedési Múzeum közleményei 4.), Közlekedési Dokumentációs Vállalat, Budapest, 1975, (on-line elérés)
- A kisföldalatti története, képekkel
- A metrót üzemeltető BKV Rt honlapja
- Honlap a budapesti metróról
- Földalatti képek és történet
- Merczi Miklós: A Földalatti vasút története (45–48. o.) In: Szabó Ferenc (szerk.): Terézváros Budapest szívében – Fényképek és tényképek a világvárosból, Budapest, Terézvárosi Művelődési Közalapítvány, 1998, ISBN 963-03-5577-9
- Merczi Miklós: Közlekedés a föld alatt Budapesten (155–170. o.) In: A Közlekedési Múzeum Évkönyve XII. (1999-2000), III. rész – Közlekedéstörténeti és módszertani tanulmányok; Közlekedési Múzeum, Budapest, 2001, ISBN 963-16-0397-0
- A Közlekedési Múzeum Deák téri Földalatti múzeumának anyagai
- A budapesti közlekedés jelenlegi helyzete civil szemmel
- Budapest tömegközlekedési térképe
- A MFAV állomásainak fotói
- Schlick-Siemens földalatti vasúti jármű műszaki adatai
- Ganz-MÁVAG földalatti vasúti jármű műszaki adatai Archiválva 2012. július 7-i dátummal a(z) archive.ph archívumban Hiba: ismeretlen archívum-URL
- A Milleneumi Földalatti Vasút felszíni szakasza a Városligetben
- Szécsey István: A millenniumi földalatti vasút járművei – Az 1896-os motorkocsiktól a napjainkban közlekedő csuklós járművekig, Városi Tömegközlekedés Történeti Egyesület (VTTE), Budapest, 2021, (VTTE közlekedéstörténeti füzetek sorozat, XVI.)
- Zsigmond Gábor: A millenniumi földalatti vasút története, VTTE, Budapest, 2021, (VTTE közlekedéstörténeti füzetek sorozat XV.)
קישורים חיצוניים
- מפת המטרו בעברית עם נקודות עניין מרכזיות
- מערכת קווי המטרו של בודפשט (בהונגרית)
- פירוט התחנות של הרכבת התחתית בעברית ועם נקודת עניין בכל תחנה
- הרכבת התחתית של בודפשט
- metros.hu (חדשות, גלריות, וידאו, אודיו ומידע)
- רכבות תחתיות (אוסף מפות)
- UrbanRail.Net
- היסטוריה
הערות שוליים
- ^ "A király a kiállításon". Pesti Hírlap. 1896-05-02. נבדק ב-2021-05-02.
- ^ 2.0 2.1 "A millenniumi FAV korszerűsítése és meghosszabbítása" (PDF). Fővárosi Mélyépítési Tervező Vállalat (Főmterv). נבדק ב-2023-01-02.
- ^ Szeberényi Márton (2014-03-30). "A Millenniumi Földalatti Vasút vonala és annak története". digitus.itk.ppke.hu. Pázmány Péter Katolikus Egyetem Információs Technológiai Kar (PPKE-ITK). אורכב מ-המקור ב-2014-03-31.
- ^ Az állomás használaton kívül volt 1952. január 10. és 1956. január 11. között."Január 10-től ideiglenesen a Bajcsy-Zsilinszky útig közlekedik a földalatti". Arcanum Digitális Tudománytár. Világosság (8. évfolyam, 5. szám). 1952-01-07., "A Sztálin úti földalatti villamos". Arcanum Digitális Tudománytár. Szabad Nép. 1956-01-07.
רכבות תחתיות במדינות האיחוד האירופי 
| |
|---|---|
|
.svg){kind=small}
קו מטרו M1 בבודפשט37438434Q1078111