הרכבת התחתית של וינה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| עיר | וינה, אוסטריה |
| מפעיל | קווי וינה |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו | 8 במאי 1976 |
| מידע על הקו | |
| אורך הקו | 78.4 ק"מ |
| רוחב המסילה | 1,435 מ"מ |
| מספר נוסעים ביום | 1.3 מיליון |
| מספר נוסעים בשנה | 567.6 מיליון[1] |
| מספר הקווים | 5 |
| מספר התחנות | 104 |
| תרשים הקו | |
 | |
הרכבת התחתית של וינה (בגרמנית: U-Bahn Wien) היא מערכת הסעת ההמונים בווינה. עד אוקטובר 2013 רשת ה-U-Bahn בעלת חמשת הקווים הורכבה מ-74.6 קילומטרים של נתיבים, ושירתה 101 תחנות. בסוף שנת 2013 נוספו לרשת עוד 4.2 קילומטרים ו-3 תחנות בקו U2.
הקווים נמנים בפשטות באמצעות מספר והתחילית U (עבור U-Bahn) ומזוהים בשילוט התחנה ובעלוני מידע באמצעות צבע מסוים. נכון לתחילת 2014 יש חמישה קווים: U4, U3, U2, U1 ו-U6. הועלו מספר הצעות לקו U5, אולם שום הצעה לא מומשה. שמות התחנות נקראות לרוב על שם רחובות, מרחבים ציבוריים או רבעים, ובכמה מקרים מיוחדים על שם מבנים בולטים בתחנה או בסביבתה, על אף שהמדיניות הרשמית של קווי וינה (Wiener Linien) מצהירה כי הם מעדיפים לא לכנות תחנות על שם מבנים[דרוש מקור].
היסטוריה
בהשוואה לרכבות תחתיות אחרות ברחבי העולם, ה-U-Bahn הווינאי נחשב צעיר. השאלה האם לבנות רכבת תחתית בווינה הייתה עילה לוויכוח לוהט למעלה ממאה שנים. מ-1844 ועד לשנות ה-60 של המאה ה-20 מספר תוכניות לרכבות להסעת המונים נידונו, זכו להתעלמות או פשוט נדחו.
המערכת הראשונה שנבנתה הייתה רשת רכבות עירונית (Stadtbahn) בעלת 4 קווים (יועדה במקור להיות בעלת 3 קווים ראשיים ו-3 מקומיים), ונעשה שימוש ברכבות קיטור. הדרך נפרצה ב-1892, והמערכת נפתחה בשלבים בין 11 במאי 1898 לבין ה-6 באוגוסט 1901.
ב-1937 וגם לאחר האנשלוס, כשווינה הפכה לעיר הגדולה ביותר בשטחה ברייך השלישי, נידונו תוכניות שאפתניות ל-U-Bahn, כמו גם לתחנת רכבת ראשית חדשה. החלה בדיקת מנהרות, אולם גם תוכניות אלו נאלצו להישאר במגירה כשפרצה מלחמת העולם השנייה.
ניתן לחלק את בנייתה של הרכבת התחתית של וינה למספר שלבים:
בנייה ראשונית (1969–1982): מערכת בסיסית (Grundnetz)
ראשית, המערכת הבסיסית (Grundnetz) נבחרה ממגוון סקיצות הרשת. במהלך 1967, תוכניות ל-U2 הופחתו משמעותית וה-U3 נמחק לגמרי, והרשת הבסיסית שאושרה תוארה כ'מערכת בסיסית קרובה'. המערכת הבסיסית הקרובה הזו, שהורכבה מקווי U1, U2 ו-U4, כללה:
- נתיב חדש בין רוימאן-פלאץ (Reumannplatz) לפראטר-שטרן (Praterstern)
- U2 בין קארלספלאץ (Karlsplatz) ושוטנרינג (Schottenring)
- U4 בין היטלדורף (Hütteldorf) והייליגנשטאדט (Heiligenstadt), המורכב רובו ככולו משינויים ואדפטציות של קו הרכבת העירונית הקיים
העבודות החלו ב-3 בנובמבר 1969. ב-25 בפברואר 1978 נתיב ה-U-Bahn הווינאי הראשון בין קארלספלאץ ורוימאן-פלאץ, ה-U1, החל לפעול. עם כמות של שנים עשר קרונות חלקיים, רשת הרכבות התחתיות הבסיסית הוינאית הושלמה ב-3 בספטמבר 1982.
קו U5 החסר
בזמן תכנון הרכבת התחתית של וינה בין 1966 ל-1973 הוקצו גם מספרי הקווים. הוגדר קו U5, אולם לאחר בחינה מקיפה מסלולו לא הוכחה בנייתו ככלכלית, ולכן נדחתה. בתכנונים מוקדמים, גרסאות שונות של U5 בין מיידלינג האופטשטראסה לבין סט. מרקס תוכננו כך שימשיך דרומה בקו ההיקפי, שגם כך חלקו ממונהר. לכן, קו U5 נעדר מהמערכת עד היום; במילים אחרות, ה-U2 הנוכחי מהווה חלקים מתוכננים של U2 ו-U5, שמחוברים בקשת בין תחנות ראטהאוס (בית העירייה) ושוטנטור (בתחילה פסים אלו תוכננו כתפעוליים, ומהווים את הפנייה החדה ביותר ברשת הרכבת התחתית של וינה).
מספר תוכניות ותוכניות עבודה פנימיות של ה-Wiener Linien מאז 2003 דיברו על תכנון ארוך טווח של קו U5, אולם רק בתחילת 2014 נעשו מאמצים מעשיים על מנת להקים את הקו. במרץ 2014 הוכרז סופית שקו U5 ייבנה במספר שלבים במסלול של U2/U5.
הקו החדש ייקח את המסלול הקיים של U2 מקארלספלאץ וימשיך בחלק חדש שייבנה בהמשך לתחנת ראטהאוס. בשלב הראשון שלו עד 2023 מתוכנן הקו לנסוע עד תחנת פרנקפלאץ באזור בית החולים הכללי הישן. המשך הבנייה מתוכנן ברובע ה-17, אולם צפויים עדיין דיונים עם הממשלה לגבי העלויות.
שלב הרחבה שנייה (1982–2000): קווים U3 ו-U6
השלב השני כלל את הרחבת הקווים U3 ו-U6 (בקירוב 61 ק"מ). טקס הנחת אבן הפינה לשלב זה התקיים ב-7 בספטמבר 1983 ברחוב פוטנדסדורפר (Pottendsdorferstrasse) בגשר פילדלפיה (Philadelphiabrücke), ולאחר 6 שנים התוואי המרכזי של U6 בין גשר פילדלפיה והייליגנשטאט/גשר פרידנס (Friedensbrücke) החל לפעול.
באמצע שנות ה-90, U6 הוארך מזיבנהירטן (Siebenhirten) לפלורידסדורף (Floridsdorf), ו-U3 נבנה מזימרינג (Simmering) לאוטקרינג (Ottakring).
שלב הרחבה שלישית (2001–2010): ההארכות הראשונות של U1 ו-U2
ב-1996, חוזה U-Bahn חדש נחתם, הידוע בכינויו "חבילת 30 מיליארד". בפעם הראשונה באירופה, פרויקט רכבת תחתית היה צריך לעבור בדיקות יקרות וארוכות בנוגע להשפעתו על הסביבה, מאחר שהארכת U2 הייתה מעל 10 ק"מ[2].שלב ההרחבה כלל:
הארכת U1 ללאופולדאו
ב-19 באוקטובר 2001 התקיים טקס הנחת אבן הפינה של הארכת U1, לה חיכו שני הרבעים במשך 20 שנה[2]. לאחר חמש שנות בנייה, ההארכה בת 4.6 ק"מ של ה-U1 נפתחה ב-2 בספטמבר 2006.
הארכת U2 משוטנרינג לשטאדיון (אצטדיון)
ב-12 ביוני 2003 התקיים טקס הנחת אבן הפינה מחוץ לאצטדיון (Stadion). עקב אליפות אירופה בכדורגל לשנת 2008 שהתקיימה באוסטריה היה לחץ עצום להשלים את הבנייה בזמן. Wiener Linien עמדו בלוח הזמנים, וב-10 במאי 2008 הארכת U2 לאצטדיון נפתחה.
הארכת U2 משטאדיון לאספרן
ב-2 באוקטובר 2010 נפתחו שש תחנות נוספות, שמביאות את ה-U2 דרך גשר דונאושטאט (Donaustadtbrücke) מעבר לדנובה לרחוב אספרן (Aspernstrasse) ברובע העשרים ושניים (Donaustadt)[3].
שלב הרחבה רביעי (2010–2017): הארכה נוספת של ה-U-Bahn הוינאי
תכנון שלב הרחבה רביעי של הרכבת התחתית החל ב-2001 ורעיונות ממשיים קודמו בתוכנית העל התחבורתית ב-2003. שני פרויקטים אושרו:
- הארכת U2 מרחוב אספרן לשדה התעופה אספרן (Flugfeld Aspern). שדה התעופה לשעבר באספרן הופך בשלושה שלבים עיקריים ל"עיר לגדות האגם" של וינה. השלמת ופתיחת ההארכה הזו לאספרן התקיימה ב-5 באוקטובר 2013[4].
- הארכת U1, ב-4.6 ק"מ מרויימנפלאצ לאוברלה. הקטע החדש הושלם ונפתח לתנועת נוסעים ב-2 בספטמבר 2017.
רשת ה-U-Bahn
שירות ה-U-Bahn פועל בין 5 בבוקר ל-1 בלילה לערך בתדירות של שתיים עד חמש דקות במהלך היום ועד לשמונה דקות לאחר 8 בערב. מאז ה-4 בספטמבר 2010 קיים שירות 24 שעות הפועל בתדירות של 15 דקות בלילות שבין ימי שישי ושבת, ימי שבת וראשון ובלילות לפני חג לאומי. ה-U-Bahn הפועל 24 שעות מתוגבר בלילות אלה באמצעות שירות קווי אוטובוס הלילה של וינה (Vienna NightLine).
| שם הקו | צבע במפת הרכבת התחתית |
תחנות קצה | אורך (ק"מ) | מס' תחנות |
|---|---|---|---|---|
| U1 | אדום | אוברלה - לאופולדאו |
19.2 | 24 |
| U2 | סגול | קארלספלאץ - זיישטאדט |
16.7 | 20 |
| U3 | כתום | אוטקרינג - זימרינג |
13.5 | 21 |
| U4 | ירוק | היטלדורף - הייליגנשטאט |
16.5 | 20 |
| U6 | חום | זיבנהירטן -
פלורידסדורף |
17.4 | 24 |
תחנות נבחרות
קו U1
1. רוימאנפלאץ (25 בפברואר 1978)
- התחנה הראשונה שנפתחה
5. קארלספלאץ (25 בפברואר 1978)
- קישור ל-U2, U4 ורכבות מקומיות
- התחנה של U4 נמצאת במקומה של הרכבת העירונית משנת 1898, ומשלבת חלקים ממנה
- עיצוב מסובך מאחר שהנהר וינה זורם מתחת לקרקע של הרציפים של U2 ו-U4
- ישנם יותר דרגנועים מכל תחנה אחרת במערכת
6. שטפאנפלאץ (18 בנובמבר 1978)
- קישור ל-U3
7. שוודנפלאץ (24 בנובמבר 1979)
- קישור ל-U4
- לשעבר תחנה של הרכבת העירונית (1901)
- ניתן לראות שרידים של חומת העיר העתיקה
9. פראטרשטרן (28 בפברואר 1982)
- קישור ל-U2, הקו הראשי ו-S-Bahn
11. דונאואינזל (אי הדנובה) (3 בספטמבר 1982)
- התחנה נמצאת מתחת לגשר האימפריה.
12. קייזרמילן / וינה אינטרנשיונל סנטר (3 בספטמבר 1982)
19. לאופלדאו (2 בספטמבר 2006)
- קישור לקו הראשי ול-S-Bahn
קו U2
1. זיישטאדט (5 באוקטובר 2013)
9. דונאומרינה (2 באוקטובר 2010)
- בסמוך לבית האבות היהודי מיימונידס צנטרום
10. שטאדיום (10 במאי 2008)
- 3 מסילות, 2 סימטריים בתוך הרציפים
- התחנה נפתחה לכבוד משחקי יורו 2008 שהתקיימו בעיר
18. פולקסתיאטר (התיאטרון העממי) (30 באוגוסט 1980)
- קישור ל-U3
- התחנה נפתחה ב-1965 בשם בורגגאסה ברכבת הקלה התת-קרקעית
19. מוזיאומסקוורטיר (רובע המוזיאונים) (3 באוגוסט 1980)
- בתחנה מוצגת אמנות ציבורית
20. קארלספלאץ
- קישור ל-U1, U4 ורכבות מקומיות
- התחנה של U4 נמצאת במקומה של הרכבת העירונית משנת 1898, ומשלבת חלקים ממנה
- עיצוב מסובך מאחר שהנהר וינה זורם מתחת לקרקע של הרציפים של U2 ו-U4
- ישנם יותר דרגנועים מכל תחנה אחרת במערכת
קו U3
1. Ottakring (אוטקרינג) (5 בדצמבר 1998)
- קישור ל-S-Bahn
6. Westbahnhof (וסטבאנהוף) (תחנת רכבת מערב) (4 בספטמבר 1993)
- קישור ל-U6, קווי הרכבת הראשים ול-S-Bahn
- אמנות ציבורית בחלק מהמעברים
- תחנת U6, שנפתחה ב-1989, נמצאת בתחנת הרכבת העירונית מ-1898
9. Volkstheater (פולקסתיאטר) (התיאטרון העממי) (6 באפריל 1991, U2 מאז 1980)
- קישור ל-U2
- בתחנה מוצגת אמנות ציבורית
- סמוכה לשכונת שפיטלברג, מוקד תרבות, בילוי ופנאי
21. Simmering (זימרינג) (2 בדצמבר 2000)
- קישור לקווי הרכבת הראשיים ול-S-Bahn
הרחבה בתכנון
שלב הרחבה חמישי (2018–2023) - קו U5 חדש
שלב ההרחבה החמישי יכלול את חלוקת קו ה-U2 הקיים בבית העירייה (Rathaus) לשני קווים, ואז הארכת כל אחד מהם. החלק של קו U2 מבית העירייה לקארלספלאץ ישודרג לתפעול ללא נהג ויהפוך לחלק מקו U5 החדש, שיתארך מבית העירייה לאלטרליינפלאצ (Elterleinplatz) דרך מחלף עם ה-U6 בבית החולים הכללי מישלבוירן (AKH). שארית קו U2 תתארך מבית העירייה לוינרברג (Wienerberg) דרך מחלפים עם ה-U3 בנויבאוגאסה וה-U4 בפילגרמגאסה. ה-U5 יהיה קו רכבת התחתית האוטונומי הראשון בווינה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Alles über uns
- ^ 2.0 2.1 Hödl, J: Das Wiener U-Bahn-Netz, Wiener Linien, 2009.
- ^ Wiener Linien opens U2 extension, 16 באוקטובר 2010
- ^ „Lebensader“: U2-Verlängerung eröffnet, 5 בנובמבר 2013
| רכבות תחתיות (או באן) בגרמניה ואוסטריה | ||
|---|---|---|
|
רכבות תחתיות במדינות האיחוד האירופי 
| |
|---|---|
|
