קורנליוס לוס
![קורנליוס לוּס במדי המשמר המלכותי, 1717[1]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Cornelius_Loos_av_Johan_Henrik_Scheffel.jpg) | |
| קורנליוס לוּס במדי המשמר המלכותי, 1717[1] |
קורנליוס לוּס (Cornelius Loos; 4 בפברואר 1686, סטוקהולם, שוודיה – 15 באפריל 1738, המבורג, גרמניה) היה קצין הנדסה בצבא שוודיה, שהתמחה באדריכלות ביצורים, והגיע בפרישתו לדרגת מאיור-גנרל. לוּס נודע בציורי מבנים שביצע במסעו ללבנט בשנים 1710–1711.
קורות חייו
קורנליס לוּס נולד בסטוקהולם ב-1686 למשפחה של פשוטי עם, ובשירותו בצבא שוודיה השתלם בהנדסת ביצורים. בתחילת דרכו הועסק בביצורי הערים רֶוַול (טאלין, אז חלק מממלכת שוודיה) וגוטבורג, ומ-1708 השתתף במערכות מלחמת הצפון הגדולה בפולין וברוסיה ביחידת משמר המלך קרל ה-12. אחרי תבוסת השוודים בקרב פולטבה ביולי 1709 הלך אחרי מלכו למקלט שהעניק הסולטאן אהמט השלישי בבֶּנדֶרי שבחבל בסרביה.[2] ב-1710 נשלח לוּס בפקודת המלך, יחד עם שני קצינים נוספים בעלי ניסיון במדידות ובשרטוט, "לירושלים ולמצרים", כדי לתעד "ענתיקות ומונומנטים". המניע לשליחות זו נעוץ באדיקותו הלותרנית של המלך ובעניין שגילה בתנ"ך.[3]
שלושת הקצינים יצאו מבנדרי בינואר 1710. תחנתם הראשונה הייתה קונסטנטינופול, שבה עבדו כשישה שבועות וממנה הפליגו לאלכסנדריה שבמצרים, ביקרו בפירמידות ובאתרים אחרים והמשיכו בהפלגה לעכו. בארץ ישראל התעכבו במקומות הקדושים לנצרות, כצליינים רבים אחרים. בהמשך הצפינו לדמשק, בעלבכּ וחלב. מסוריה יצאו לקונסטנטינופול שבה שהו זמן-מה וביוני 1711 חזרו לבנדרי. לוּס הועלה עוד קודם לכן לדרגת מאיור ואחרי שובו הוענק לו תואר אצולה. לוּס המשיך לעבוד בשירות המלך במקום גלותו בבנדרי, בעיקר בעיבוד הרשמים והרישומים שהביא עימו ממסעו. ב-1714 ליווה את סטניסלאב לשצ'ינסקי, מלך פולין המודח, בעל בריתה של שוודיה, לגלותו באלזס הצרפתית. הוא עצמו הוצב בנחלת הכתר השוודי (Pfalz-Zweibrücken) (אנ') בדרום-מערב גרמניה, שם היה ממונה שנים אחדות על הקמת ביצורים. ב-1717 חזר לשוודיה וב-1718 הועלה בדרגה ומונה לסגן קצין לוגיסטיקה ראשי.
ב-1721 נשלח לוּס לנהל את הרחבת הביצורים של שטרלזונד שלחוף הים הבלטי, בפומרניה השוודית (אנ'), ובתוך כך עסק בבניית ארמון המושל השוודי שם (גר'). הצבתו בשטרלזונד נותרה בעינהּ במשך 15 השנים הבאות. מניחים שלוּס הורחק אחרי הכתרתו ב-1720 של פרדריק הראשון, מלך שוודיה, בגלל השתייכותו לסיעה שתמכה בתביעת אחיינו של קרל ה-12, קרל פרידריך, לירושת הכתר השוודי. עם זאת, לוּס הועלה לדרגת אלוף-משנה ב-1734, ובמרס 1736 פרש משירותו בצבא שוודיה בדרגת מאיור-גנרל. הוא השתקע בעיר ההנזה המבורג, שבה הופקד על ביצורי העיר ועל חיל המצב שלה. עוד ב-1721 נשא לאישה את מרגריתה-אליזבת, אלמנת חבר מועצת העיר המבורג, וב-1731 אישר מלך שוודיה את הורשת השם ותואר האצולה של לוּס לבנהּ של רעייתו, ששירת אף הוא כקצין בצבא שוודיה. לוּס מת בהמבורג ב-1738 ונקבר בה.
ציוריו
במהלך מסעו בלבנט ביצע לוּס רישומים ומפות וטרח על עיבודם בשובו למחנה המלך ב-1711. נוסף על כך העתיק כתובות וליקט מאות מטבעות עתיקים, אבני-חן מגולפות ופסלונים. עמיתיו למשלחת אספו מיני צמחים, ציירו תלבושות מזרחיות ורכשו ציורים ומזכרות (בהן תבנית קבר ישו). השלושה אף חרתו קעקועים על זרועותיהם כאות לצליינותם.[4] שרפה שפרצה בפברואר 1713 במגורי המלך בבנדרי, בעת ההתכתשויות עם חיל המצב העותמאני המקומי (אנ'), כילתה תיבות שבהן נשמרו עבודותיו של לוּס, ויומניו בכללן. חלק מהציורים אבדו בדרכם חזרה לשוודיה. מתוך כ-250 הרישומים של לוּס שרדו 42 בלבד, רובם נופי איסטנבול ואתריה, והם מהווים תיעוד בעל ערך לחוקרי העיר. הציורים המפורטים של איה סופיה שימשו את המשחזרים והמשמרים באתר בשנות החמישים של המאה ה-20. הביצוע המוקפד והדקדקני של הציורים מיוחס הן לגישתו של לוּס כאדריכל והן לשימוש שעשה, ככל הנראה, בקמרה אובסקורה. מציורי ארץ ישראל נותר ציור בודד של היכלית קבר ישו בכנסיית הקבר בירושלים, אך נטען שהוא מועתק מציור דומה של הפרנציסקני ברנרדינו אמיקו שפורסם ב-1620.[5] בציור פלמירה ששרד מכלל ציורי לוּס תועדו מבנים שאינם קיימים עוד ובכך ערכוֹ למחקר ההיסטורי והארכאולוגי. עם זאת נראה שהציור הועתק מזה של הצייר ההולנדי קורנליס דה ברוין שביקר באתר שלושים שנים קודם לכן.[6]
בין היתר ניצלה מכליה מפה של ארצות אגן הים התיכון המזרחי, שבה שרטט לוּס את גבולות מחוזות המינהל העותמאניים, ציין אתרי עתיקות וכן הציג מידע אקטואלי על ביצורים. על המפה סימן את תוואי מסעו ורשם בשני טורים, משני עברי המפה, בשוודית ובצרפתית, תיאור תמציתי של המסע. ייחודה של המפה בתקופתו הוא בהצגת פרטים מן המציאוּת, בניגוד לרוב מפות הנוסעים שהתמקדו בגאוגרפיה המקראית. לוּס לא היה קרטוגרף במקצועו, והוא הסתמך על מפות של אחרים.[7] ב-1978, לרגל מלאת שלושים שנה להקמת מדינת ישראל, הוצגה המפה בספרייה הלאומית בסטוקהולם במסגרת תערוכה שהוקדשה ל"אלף שנים למסעות שוודים בארץ הקודש".
ציוריו של לוּס עובדו כתחריטים ובפרסומם זכו לעניין רב.[8] דפי הציורים המקוריים של לוּס אצורים במוזיאון הלאומי (אנ') בסטוקהולם. ב-1985 התקיימה שם תערוכת ציוריו של לוּס ממסעו בלבנט, ובשער הקטלוג הוצג הרישום של מאגר ירבאטאן.[9] ב-2019 ראה אור בהוצאת מכון המחקר השוודי באיסטנבול קובץ מאמרים בעריכת החוקרת קארין אַדַהל (Karin Ådahl) שהוקדשו לציוריו של קורנליוס לוּס באיסטנבול.
לקריאה נוספת
- נתן שור, "שליחיו של קרל ה-12 לארץ-ישראל", ספר וילנאי, ירושלים: הוצאת אריאל, 1984, עמ' 426–428
- נתן שור,"מפתו של המאיור קורנליוס לוס (1710–1711)", קתדרה 61, תשרי תשנ"ב–ספטמבר 1991, עמ' 182–184
- Karin Ådahl (ed.), Cornelius Loos in the Ottoman World: Drawings for the King of Sweden, 1710-1711, Istanbul: Swedish Research Institute in Istanbul, 2019
קישורים חיצוניים
- מרדכי לוי, מסע לארץ-ישראל: שני מכתבים של התיאולוג השבדי מיכאל אנמאן (1712), קתדרה 53, תשרי תש"ן–ספטמבר 1989, עמ' 84-75
- מרדכי לוי, המפה של קורנליוס לוס ומסע משלחתו לארץ-ישראל, קתדרה 66, טבת תשנ"ג–דצמבר 1992, עמ' 74–86
- איה סופיה בציורי קורנליוס לוּס (באנגלית)
- עבודותיו של קורנליוס לוּס באוספי המוזיאון הלאומי של שוודיה
- Philip Mansel, "The Swedish Connection", Saudi Aramco World, January-February 1987, pp. 24–27
- Alfred Westholm, "Cornelius Loos: Swedish Artist in Turkey at the time of Ahmet III" ,Anadolu 22, 1981, pp.167–172
הערות שוליים
- ^ הדיוקן הוא מעשה ידי יוהאן דויד שווארץ (Johan David Schwartz) שצייר לא מעט נכבדים שוודים ובהם קצינים במחנהו של קרל ה-12; הציור היה רכוש משפחתו של לוּס עד שנמכר ב-2015
- ^ כיום במולדובה; בשנים 1538–1812 נכללה בגבולות האימפריה העות'מאנית
- ^ ב-1703 ראה אור תרגום מחודש של המקרא לשוודית – "תרגום המלך קרל ה-12"; קרל ה-12 שיגר באותן שנים שתי משלחות נוספות למזרח העות'מאני: התאולוג מיכאל אנמאן פעל בשליחות המלך בקונסטנטינופול ויצא למסע בסיני, בארץ ישראל ובסוריה ב-1711–1713, וב-1715 שלח המלך את איש הכנסייה והמזרחן הנריק בנצליוס (אנ') לסוריה, ארץ ישראל ומצרים
- ^ ראו בנספח למאמרו של מרדכי לוי על המפה של קורנליוס לוּס (בעמודים 85–86) – "מחוויותיהם של חברי המשלחת של לוּס בירושלים (1710)"
- ^ כך הראה החוקר נתן שור במאמרו בקתדרה 61 (1991), "מפתו של המאיור קורנליוס לוּס"; ייתכן שלוּס ביצע כך שחזור של ציורו המקורי שאבד בשריפה ב-1713; ייתכן שהעתיק ציור דומה של היכלית קבר ישו מתוך ספרו מ-1677 של ההיסטוריון ההולנדי אולפרט דאפר "תיאורי סוריה וארץ ישראל", ציור שאף הוא הועתק ככל הנראה מאמיקו
- ^ גם ציורו של דה ברוין שפורסם ב-1698 התבסס על ציור דומה שהופיע בספרו מ-1677 של אולפרט דאפר
- ^ המפה וכן ניתוח תכניה, מאפייניה ומקורותיה מובאים במחקרו של מרדכי לוי, המפה של קורנליוס לוּס ומסע משלחתו לארץ-ישראל, קתדרה 66, טבת תשנ"ג–דצמבר 1992, עמ' 74–86
- ^ ציור מאגר המים ירבאטאן בקונסטנטינופול, למשל, עיטר את דף השער בספר הליברית לאופרה של הנדל, "רינאלדו" (אנ') ושימש גם כהשראה לתפאורת הבימה בהפקת הבכורה ב-1715, שנתיים בלבד אחרי שיבת מלך שוודיה מגלותו
- ^ Alfred Westholm, Cornelius Loos: Teckningar från en expedition till Främre Orienten 1710-1711, Nationalmuseums Skriftserie N.S. 6, Stockholm 1985 (בשוודית)
