האות קאף (בערבית: قاف) היא האות העשרים ואחת באלפבית הערבי. לפניה באה האות פא ואחריה האות כאף.
בערבית סטנדרטית קאף מייצגת עיצור ענבלי, סותם, אטום (/q/ :IPA), אך ברוב הניבים המדוברים היא מבוטאת אחרת. בערבית לבנטינית, בערבית מצרית ובמעט ערים צפון אפריקאיות, דוגמת תלם סן, קאף מייצגת עיצור סדקי, סותם, אטום (/ʔ/ :IPA - כמו אל"ף). בערבית סעידית (המדוברת בדרום מצרים), בחלק מהניבים התימניים, בניבים בדואים ובערבית עיראקית קאף מבוטאת כעיצור וילוני, סותם, קולי (/ɡ/ :IPA - כמו גימ"ל), במפרץ הפרסי זה ביטוייה רק כשאינה מנוקדת בכסרה, אז הוגים אותה כעיצור בתר-מכתשי, מחוכך, קולי (/ʤ/ :IPA - כמו גימ"ל גרושה). ובערבית פלסטינית כפרית (פלאחית) ההגייה היא כעיצור וילוני, סותם, אטום (/k/ :IPA - כמו כ"ף), אך לעיתים היא מלועלעת (/kˤ/ :IPA - כמו כ"ף בשילוב עי"ן מזרחית). במגרב קאף שומרת לרוב על הגייתה המקורית אך לעיתים היא מוחלפת ב-/g/ או /k/ בגלל השפעת שפות ברבריות או צרפתית. קאף היא אחת מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, טא וט'א), והיא הגרסה הנחצית של ك.
בסגנון הכתיבה המגרבי קאף נכתבת עם נקודה אחת מעליה ולא שתיים, כמו פא משרקית, אך קעורה יותר, עם זאת אין מקום לבלבול בין פא וקאף מגרביות, מאחר שפא מגרבית נכתבת עם נקודה מתחתיה. אמנם כיום צורה זו אינה רווחת כלל, אך בארצות המגרב, למעט לוב, משתמשים בה עד היום בכתיבת הקוראן.
בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".
מקור קאף הוא ב"קוף" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:
הערות שוליים
- ^ קופא היא אות ארכאית שהייתה בשימוש רק באלפבית היווני הראשוני.