וַסְלַה (בערבית: وصلة; "וצלה" בתעתיק מדויק) היא אחת מסימני התשכיל. היא מסומנת כמעין צאד מעל אליף ומסמן שהאליף אינה מבוטאת, לא בתור מאריכה לפתחה ולא בתור כיסא להמזה. דהיינו, שהאליף היא אות שותקת. אליף עם וסלה מכונה אליף אלְוַצְל (أَلِفُ ٱلْوَصْلِ). אליף אלוצל מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספת להן אל הידיעה. בחלק מהגופנים, צורת הוַסְלַה זהה לצורת הדמּה הכפולה, שבתנווין הדומה לאות צאד שלפעמים נמצאת מעל האות אליף בתחילת המילה (ٱ). בדרך כלל, גם בכתיבה עם תשכיל הכותב ישמיט את הווסלה.[1][2]
דוגמאות
وَٱسْمُ ٱبْنَتِهِ هِنْدُ – בתעתיק: וַאסְמֻ אבְנַתִהִ הִנְדֻ (ושמה של בתו הוא הינד) – נהגה: וַסְמֻ בְנַתִהִ הִנְדֻ.
يُرِيدُ أَنْ يَقْرَأَ لإِحْدَى ٱبْنَتَيْهِ – בתעתיק: יֻרִידֻ אַנְ יַקְרַאַ לִאִחְדַא אבְנַתַיְהִ (הוא רוצה להקריא לאחת משתי בנותיו) – נהגה: יֻרִידֻ אַנְ יַקְרַאַ לִאִחְדַא בְנַתַיְהִ.
