תַנְוִּין (בערבית: تَنوِين) הוא אחד מסימני התשכיל. הוא מסומן על ידי הכפלה של אחד הסימנים (פתחה, כסרה או דמה) ומסמן שצריך להוסיף נון לאחר התנועה. הוא מסומן רק בסופי מילים ולרוב מעל אליף או תא מרבוטה.
כאשר כותבים בערבית ספרותית עם תשכיל, ישנן שלוש וריאציות לתנווין: פתחתן (פתחה כפולה) ـً, כסרתן (כסרה כפולה) ـٍ ודמתן (דמה כפולה) ـٌ, המבוטאות כ-/an/ ,/in/ ו-/un/, בהתאמה. התנווין יבוא רק בסופי מילים, בדרך כלל בתצורת اً (על גבי אליף), ةً (על גבי תא מרבוטה) או ءً (על גבי המזה).
פתחתןכסרתןדמתן
מדוברת
בערבית מדוברת, התנווין קיים רק במילים וביטויים השאולים מהערבית הספרותית, (בעיקר הפתחתן).
דוגמאות בערבית
סֵמֶל
-ٌ
-ٍ
-ً
תַעתִיק
/un-/
/in-/
/an-/
דוגמה על המילה بيت (בית)
بيتٌ
بيتٍ
بيتً
תעתיק
בֵּיְתֻנְ
בֵּיְתִנְ
בֵּיְתַנְ
כתב ערבי סיני
כתב ערבי סיני הוא כתב פרסו-ערבי שאומץ לכתיבה של שפות סיניות כמו מנדרינית (במיוחד הניבים באזור לנין, זונגיואן ומנצ'וריה) או בדונגאן. מערכת כתיבה זו ייחודית (בהשוואה למערכות כתיבה אחרות המבוססות על ערבית) בכך שכל התנועות, ארוכות וקצרות, מסומנות במפורש בכל עת בסימני תשכיל (לא אבג'ד). בכתב זה, נעשה שימוש נרחב בשלושת וריאציות התנווין לייצוג צליל /-n/, ולפעמים גם לייצוג צליל /ng-/.
